היי רציתי להגיד שאתם אלופים ברמות ושזה מיזם כלכך טוב ואיכותי!!ולשאלה..אני מרגישה שבזמן האחרון בלי שום כוונה לכך אני מתרחקת מה' יותר מידיי ..לא בקטע של הלבוש או משהו כזה תמיד לא הייתי הולכת כלכך לפי כללי ההלכה .יותר בקשר הפנימי .אם זה בתפילות שאני כבר בקושי מתפללת או פשוט הקשר עם ה' שמאוד חסר לי.אני מרגישה שכואב לי באמת שאני מתרחקת אבל אני מרגישה שמשהו פשוט סוחף אותי!כאילו שאני מתעצלת להתפלל ופעם באמת שהייתי מתפללת עם כל הלב ומבקשת הכל וזה פשוט היה לי כלכך טוב ואני לא מצליחה לחזור!!כאילו שמישהו כל פעם שאני מנסה להתקרב מושך אותי אחורה!וזה פשוט קשה ואז גם כשאני לא מתפללת יש לי הרגשה רעה שאני כפויית טובה וזה גם עושה לי מצפון ברמות וזה מגיע אפילו לבכי שאני בוכה כי נמאס לי מעצמי ומה הבעיה שלי כאילו..דחוף!!אשמח ממש לעזרה תודה רבה!
ש. היי, אני ממש מתחרטת על איך שהתנהגתי פעם ויש לי רגשות אשמה. אני אסביר- זה לא שהייתי באמת רעה אבל לא התייחסתי יפה כל כך לחברים והתנהגתי לא כמו שאני באמת. בשנתיים האחרונות השתנתי לטובה ממש ואני בן אדם שונה לגמרי ממה שהייתי בכיתה ו. יש לי עכשיו המון רגשות אשמה למרות שגם ביקשתי סליחה מהאנשים שאני יודעת שפגעתי בהם. כל פעם שמדברים על התקופה הזאת אני מרגישה לא בנוח ומרגישה בן אדם לא טוב.
ש. היי, תודה על הכל קודם כל! מגיל צעיר חונכתי להאמין שהקדוש ברוך הוא קיים, הוא דואג לנו וכל זה. כשנכנסתי לתיכון (ישיבה תיכונית) הרמה הרוחנית שלי עלתה וגם האמונה, התחלתי להאמין יותר בזה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי, שהוא אבא של כולנו, התחלתי יותר לבטוח בו ולשים את כל דאגותיי עליו. אני מחלק את זה לשני סוגי אמונה: סוג ראשון - אמונה שהקדוש ברוך הוא קיים, שהוא הראשון, היחיד והוא שליט העולם. סוג שני - לבטוח בו, להאמין שהוא דואג לי, שהוא אוהב אותי ושהוא יקבל אותי למרות כל החטאים והנפילות שלי. לאחרונה, אני לא יודע למה- הסוג השני פשוט מתחיל להיעלם לי. כאילו כמובן שאני עדיין יודע שהוא אוהב אותי וכל זה, ואני כן מאמין בזה עדיין וזה כאילו נמצא לי בתת מודע אבל אני כבר לא חושב על זה יותר מדי. כאילו למשל כשיש לי איזה קושי אז אני כבר פחות פונה אליו ויותר "מסתמך על עצמי", או למשל כשאני חושש ממשהו או דואג או למשל חושב על העתיד ועל דברים שאמורים לקרות לי בוודאות (למשל צבא או חתונה) אני פשוט פוחד שהוא לא רוצה שזה יקרה והוא לא יתן לזה לקרות (=אני לא בוטח בו). כאילו הסוג השני הזה מתמסמס לו לאט לאט ונעלם אצלי (אבל עדיין נשאר בתת מודע שלי). אני לא יודע ממש איך להסביר את זה, מקווה שהבנתם. אשמח לתשובה, תודה רבה🙏🙏
ש. הי קודם כל תודה. אני מרגישה שהקשר עם ההורים שלי לא מספיק חזק כמו שאני רוצה אותו, שהם לא באמת יודעים מה עובר עליי/ כולם אומרים לי שאם זה חשוב לי אני יכולה, אבל זה חשוב לי ובכל זאת אני לא מצליחה ליצור אותו, וכל פעם שאני באה לספר משהו יש בי איזשהו מחסום ואני לא מספרת, כנ"ל אם הם שואלים אותי איך אני מרגישה בקשר למשהו, אני מתחמקת ולא עונה... אפשר עזרה?
ש. אני בנאדם שלוקח דברים קשה, כזה מנתחת כל מה שאומרים ואפילו היחס קטן ביותר, מה אפשר לעשות? ואם יש לכם פתרון לעוד נקודה- אני לא מתכתבת בקבוצות גדולות בוואצאפ, תמיד מתפדחת וכזה וגם בכללי עם בנות אני לא כל הזמן מתכתבת. מה זה אומר עליי? רע או טוב? תודה ממש!!
ש. היי, לא מזמן התחלתי ללכת גם עם חולצות שקצת מעל המרפק וחצאיות שלא תמיד מכסות את הברך. אני מודעת להלכה ולא עשיתי את זה בקטע מרדני, עשיתי את זה באמת כי אני חושבת שזה בסדר ואני מאוד מכבדת ומבינה את ההלכה אבל זאת הדרך שבחרתי בה. לאחרונה אמא שלי לא מפסיקה להעיר לי כל פעם שהחצאית לא עוברת את הברך וכנ"ל על המרפק וכו'. אני מאוד מכבדת אותה והבהרתי לה שזאת הדרך שבחרתי ולא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי אבל היא בכל זאת מעירה לי המון וזה מאוד מפריע לי... לא באלי לפגוע בה אבל באמת שזה לא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי ואפילו רק מעלה לי את החשק לקצר את הבגדים דווקא
ש. שלום, אשמח שתענו מהר! אני ילדה בת 16 וחצי ומרגישה שכל החיים רק רוצים לדפוק אותי!! לא משנה מה אני אגיד ומה אני אעשה זה לא ירצה את ההורים שלי ולפעמים אני כל כך מתעצבנת שבתוך תוכי אני חושבת מחשבות נוראיות ואומרת דיייי פשוט באלי למות כבר או לעשות מה שבאליי!! כאילו כמה אפשר להיות תחת מישו שאומר לך כל החיים מה לעשות אפילו שזה האנשים שהביאו אותי לעולם והכי אוהבים אותי כאילו חאלס אין לי כח יותר בת 16.5
ש. עברתי סוג של חרם ביסודי... ברוך ה' יצאתי מזה- עברתי לאולפנא חדשה והנחתי את כל מה שקרה ביסודי כאבני דרך לרגליי.. יש לי חברות עכשיו והרבה וטוב לי באמת עם כל אחת ואחת.. רק יש בעיה אחת, יותר נכון שתיים, שמלוות אותי מאז מה שקרה ביסודי.. האחת זה שאני נהייתי ממש רגישה והשנייה שקשה לי לסמוך על אנשים.. כשאני מספרת דברים לאנשים שהם ממש אישיים שלי אני חוזרת ומתרה בהם "אל תספרו לאף אחד!!" וזה גורם לאנשים להתרחק ממני קצת.. בנושא של הרגישה מכל דבר אני נפגעת, אני חושבת שכל הערה שאומרים לי זה רק לרעתי וזה ממש סיוט כי זה עושה לי רע להיפגע מאנשים.. אפשר עצה? איך עוברים את זה? בת 15
ש. מאיזה חלק בנשמה נוצרת האישיות? ומאיפה הגיעה הסטרא אחרא? אם אין שום מקום פנוי מהקב"ה איך זה שיש מקום שהוא צד אחר וכביכול נגד/בלי ה'? בת 17
ש. שלום! עברתי בשנה שעברה לצערי פגיעות מילוליות מכמה בנות ובחיים שלי לא נפגעתי ככה. הן גרמו לי לבכות כל לילה בפנימייה ואני חושבת שהתחושה הזאת תישאר איתי לכל החיים... ביום כיפור, ניסיתי לסלוח להן. באמת. בכיתי שעות שיהיה לי כוח לסלוח אבל אני לא מצליחה להעביר יום מבלי לחשוב על הדברים שאמרו לי. אז יש לי כמה שאלות: לסלוח=לשכוח כל מה שהיה? ודבר שני, למה שאני אסלח למישהי שהרסה לי את כל החיים או לפחות כמה שנים טובות? מה יוצא לי מזה? אני לא רוצה להיות חברה של אנשים כאלה ואני גם לא רוצה להגיד שהיא בסדר... אני אשמח ממש לעזרה, תודה.
ש. שלום, ישר כוח על המיזם המטורף.. רציתי לשאול, בגלל שנורא מעורפל ולא ברור, מה יהיה בגאולה? נחיה לנצח ונתענג על השכינה? במה תהיה העבודה שלנו אם הכל יהיה קודש? נקבה, 17
ש. היי דבר ראשון תודה רבה! אשריכם!:) בזמן האחרון אני חוטאת לפעמים ואז אני מנסה לחזור בתשובה ולבקש סליחה מהקב"ה אבל כל מה שאני עושה מרגיש לי מזויף... ואני כבר לא יודעת מה לעשות אבל אפילו כשיש דברים שמצליחים לי כשאני אומרת תודה לד' אני לא עושה את זה מעומק הלב.. ואני פשוט מרגישה רע עם עצמי שזה ככה.. אני לא אחת כזו שהולכת מתבודדת ומדברת עם ד' אני לא הטיפוס הזה.. ופשוט מאוד קשה לי שכל פעם שאני מדברת עם ד' זה מרגיש לי מזויף ושאני מנסה "להתחנף" אליו כי הוא עשה לי משהו טוב.. ופשוט קשה לי כבר להמשיך להיות ככה. בבקשה אשמח אם תענו, תודה רבה מראש!! בת 17