5 דקות קריאה
ש. יש לי חברות שלדוגמא יש להן הרבה אחים אז כולם מעסיקים אחד את השני ולא משעמם להם אף פעם ועוד חברות שנוסעות כל הזמן לשבתות כיפיות עם המשפחה שלהן ואני משועממת בבית או סתם חברות שהולכות לפעילויות נחמדות מהתנועת נוער שלהן שאני לא נמצאת בה ואני פשוט כל הזמן מרגישה קנאה לא משנה מה הן עושות אני מקנאה וחושבת שהלוואי ולי היה ככה איך אני יכולה להפסיק לקנא את הקנאה הזאת שהיא אפילו לא על מידה טובה שיש להן אלא על דברים שיטחיים איך אפשר לעבוד על המידה הזאת?
5 דקות קריאה
ש. היי תודה רבה על כל הפרוייקטקשר בין בן לבת, שניהם אוהבים לדבר אחד עם השני וגם הדיבור הוא לא תמיד סתמי, לא מגדירים את הקשר כחברות.. בני 17.. זה קצת מבלבל מצד אחד כי לא מרגישים מוכנים לשלב של לצאת ומצד שני כן מרגישים שישמצב שיש משו, משדרים על אותו גל, יש על מה לדבר וכו..עצה איך אפשר להפוך אתזה ללא מזיק אם בסוף אין משו, איך אפשר לנתב את הקשר ולדייק אותו יותר בלי לנתק קשר? אם יש דרך.. אולי יש אפילו הגדרה לתת לזה?תודה רבה רבהאני הבת אבל דיברתי עלזה איתו וזה די שאלה ביחד כזה :)
5 דקות קריאה
אני בת ** ומאז גיל 10/12 בערך רציתי חבר . כמובן שאז זה היה במובן השיטחי יותר ועם הזמן הרצון הלך וניהיה יותר רצון של לבנות בית ,לאהוב מישהוא ושיאהב אותי בחזרה. ובזמן האחרון אני כבר ממש מרגישה מוכנה לזה ובשלה .הבעייה שזה פשוט לא קןרה לי אני לא מסתובבת בחברת בנים ואין לי ידידים כך שגם הסיכוי שזה יקרה קטן . אני מאמינה שה ישלח לי את האחד .אבל הראש שלי לא מפסיק לדאוג ולשאול למה זה לא קןרה לי כבר . כל חיי חשבתי שבגיל 16/17 כבר יהיהנלי בן זוג וניהיה ביחד ואחרי כמה שנים נתחתן . השאלה שלי היא איך יכול להיות שמשהו שאני רוצה ככ ומרגישה כבר מוכנה אליו לא קןרה לי . ולאחרים זה קורה ככ בקלות . למה הם כן ואני לא . הרי שנינו בני נער
6 דקות קריאה
שלום לכם! אשמח לפתוח בתודה ענקית על הקדשת מחשבה, זמן, רצון והרבה אהבה כדי לקדם ולחזק את עם ישראל!:)אשמח לשאול שאלה:) לפעמים בהתנהגויות עם אנשים אני ״רשמית״ מדי. בתקופה שהדרכתי בסניף הרגשתי שאני יותר נפתחת וצוחקת עם החניכות ב״ה. אבל אני יודעת שיכולתי להינות יותר מהתקופה הזו אם הייתי מנסה להתגבש ויותר להיות ״קלילה״. השנה אני זוכה להיות קומונרית, ובתקופה זו זה מאתגר יותר לנסות להתחבר לצוות (צוות רק של בנות) השאלה איך אני יכולה להתחבר גם בקטע של צחוק ושמחה ולא רק רצינות, ישבצים ושיח אישי. אני מחפשת להיפתח יותר ולהרשות לעצמי להיות יותר אני, להרגיש בבית, לנסות להיפתח יותר לסביבה.. תודה רבה.
6 דקות קריאה
רוב הזמן אני נמצאת בחברה שהיא לא מתאימה לי רוחנית- הכיתה והשכבה... אני כן לומדת באולפנה אבל ברוב המקומות הרמה ירדה... השאלה שלי היא איך אני יכולה להמשיך ואפילו לעלות ברמה הרוחנית שלי כשאני בסביבה כזאת? וגם איך אני יכולה לא להתבייש ללכת עם בגדים צנועים למשל וכו' כשיש הערות של 'דוסיות' וכאלה מסביב? לא עליי ספציפית אבל כמן סטיגמה כזאת...תודה רבה!
7 דקות קריאה
רציתי לשאול למה בעצם ה' ברא את העולם? אף פעם לא הבנתי באמת למה למרות שכל הזמן אומרים שהוא רצה להיטיב.... התשובה הזאת לא מספקת אותי כי אני לא מבינה למה הוא רוצה להיטיב...
2 דקות קריאה
אין לי שום דבר שמעניין אותי. דיברתי לא מזמן עם אחותי והבנתי שאין לי שום דבר שאני אוהב לעשות או שאני מתעניין בו. כל מי שאני מכיר אוהב לעשות או מתעניין לפחות במשהו אחד ולי אין כלום. איך אני מוצא מה מעניין אותי?זכר 16
3 דקות קריאה
. הי:)לאחרונה קיבלתי הצעה על בחור (בפעם השניה, משני אנשים שונים) אני אישית מכירה אותו ומעריכה אותו מאד וחושבת שהשידוך יכול ללכת ממש טוב. מבחינתי זה עדיין לא הזמן ברמה הטכנית (אני מרגישה מוכנה לחתונה אך קודם אני רוצה קודם לסיים שנת שירות). אני ממש מתלבטת איפה גובל פה ההשתדלות לצד הביטחון (כבר פעם שניה, זה לא איזה מסר?) והאם נכון לענות תשובה חיובית למרות הידיעה שהחתונה תחכה עוד זמן?בת 18
3 דקות קריאה
תודה רבה על הפרוייקט!🤩מאז ומתמיד הייתי יותר דוסה מהמשפחה המצומצמת שלי (המורחבת חצי מאוד מאוד דוסה וחצי פחות) ומאז הבת מצווה אני מתחזקת הרבה הרבה יותר ב"ה. אבל לא ישר אחרי הבת מצווה היה לי ברור שלא אחבק את דודים שלי והאמת גם לא ככ חשבתי על זה ובשנה האחרונה אני ממש מנסה לשמור מהם נגיעה אבל הם לא קולטים והם ממשיכים לנסות לחבק אותי. לא נעים לי להגיד להם אבל אני רוצה לשמור נגיעה.מה לעשות? בת 14 כיתה ט
היי רציתי להגיד שאתם אלופים ברמות ושזה מיזם כלכך טוב ואיכותי!!ולשאלה..אני מרגישה שבזמן האחרון בלי שום כוונה לכך אני מתרחקת מה' יותר מידיי ..לא בקטע של הלבוש או משהו כזה תמיד לא הייתי הולכת כלכך לפי כללי ההלכה .יותר בקשר הפנימי .אם זה בתפילות שאני כבר בקושי מתפללת או פשוט הקשר עם ה' שמאוד חסר לי.אני מרגישה שכואב לי באמת שאני מתרחקת אבל אני מרגישה שמשהו פשוט סוחף אותי!כאילו שאני מתעצלת להתפלל ופעם באמת שהייתי מתפללת עם כל הלב ומבקשת הכל וזה פשוט היה לי כלכך טוב ואני לא מצליחה לחזור!!כאילו שמישהו כל פעם שאני מנסה להתקרב מושך אותי אחורה!וזה פשוט קשה ואז גם כשאני לא מתפללת יש לי הרגשה רעה שאני כפויית טובה וזה גם עושה לי מצפון ברמות וזה מגיע אפילו לבכי שאני בוכה כי נמאס לי מעצמי ומה הבעיה שלי כאילו..דחוף!!אשמח ממש לעזרה תודה רבה!
2 דקות קריאה
ש. היי, אני ממש מתחרטת על איך שהתנהגתי פעם ויש לי רגשות אשמה. אני אסביר- זה לא שהייתי באמת רעה אבל לא התייחסתי יפה כל כך לחברים והתנהגתי לא כמו שאני באמת. בשנתיים האחרונות השתנתי לטובה ממש ואני בן אדם שונה לגמרי ממה שהייתי בכיתה ו. יש לי עכשיו המון רגשות אשמה למרות שגם ביקשתי סליחה מהאנשים שאני יודעת שפגעתי בהם. כל פעם שמדברים על התקופה הזאת אני מרגישה לא בנוח ומרגישה בן אדם לא טוב.
6 דקות קריאה
ש. היי, תודה על הכל קודם כל! מגיל צעיר חונכתי להאמין שהקדוש ברוך הוא קיים, הוא דואג לנו וכל זה. כשנכנסתי לתיכון (ישיבה תיכונית) הרמה הרוחנית שלי עלתה וגם האמונה, התחלתי להאמין יותר בזה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי, שהוא אבא של כולנו, התחלתי יותר לבטוח בו ולשים את כל דאגותיי עליו. אני מחלק את זה לשני סוגי אמונה: סוג ראשון - אמונה שהקדוש ברוך הוא קיים, שהוא הראשון, היחיד והוא שליט העולם. סוג שני - לבטוח בו, להאמין שהוא דואג לי, שהוא אוהב אותי ושהוא יקבל אותי למרות כל החטאים והנפילות שלי. לאחרונה, אני לא יודע למה- הסוג השני פשוט מתחיל להיעלם לי. כאילו כמובן שאני עדיין יודע שהוא אוהב אותי וכל זה, ואני כן מאמין בזה עדיין וזה כאילו נמצא לי בתת מודע אבל אני כבר לא חושב על זה יותר מדי. כאילו למשל כשיש לי איזה קושי אז אני כבר פחות פונה אליו ויותר "מסתמך על עצמי", או למשל כשאני חושש ממשהו או דואג או למשל חושב על העתיד ועל דברים שאמורים לקרות לי בוודאות (למשל צבא או חתונה) אני פשוט פוחד שהוא לא רוצה שזה יקרה והוא לא יתן לזה לקרות (=אני לא בוטח בו). כאילו הסוג השני הזה מתמסמס לו לאט לאט ונעלם אצלי (אבל עדיין נשאר בתת מודע שלי). אני לא יודע ממש איך להסביר את זה, מקווה שהבנתם. אשמח לתשובה, תודה רבה🙏🙏