היי,קודם כל יישר כח על המיזם,אני בטוחה שהוא מאוד עוזר לאחרים ולי. השאלה שלי היא על סדרות. אני לא בן אדם ששוקע בסדרות כל היום.אבל לאחרונה יצא שהתחלתי לראות איזה סדרה שעניינה אותי,אך התגלתה כאחת שמאוד לא מתאימה לשום דבר שאני דוגלת בו ומאמינה בו,ועדיין, קשה לי מאוד להפסיק לראות אותה. היצר גובר... ואני מרגישה מאוד רע לאחר מכן כי הסדרה מורידה אותי למקומות מאוד נמוכים.. אני מרגישה חסרת אונים, מה אפשר לעשות?(בת, בגיל העשרה)
האם להיות טבעוני /צמחוני זה בעצם כפירה כי בתורה כתוב שמותר לאכול בשר ובעצם זה כאילו אני אוסר על עצמי סתם ככה בשר
אהלן:) אני בשביעית ושוקלת להצטרף לתוכנית של"פ שנה הבאה. בגדול אני חושבת שזאת תהיה הדרך הכי טובה ונכונה בשבילי, העניין הוא שאני מרגישה שאני ממש עוזבת את ההורים שלי לבד. גם מבחינת עזרה בבית, וגם מהבחינה של פשוט להיות שם איתם. הם לא מתנגדים, אבל מהשיחות שלנו אני יודעת שהם רוצים שאשאר ויהיה להם קשה אם אחליט לעזוב. חשוב לי ללכת, אבל כלום לא שווה אם אני לא מכבדת את ההורים שלי עד הסוף.. ממש אשמח לעזרה, ותודה רבה על כל ההשקעה שלכם😊
שאלה שממש חשובה לי, אני בת 18, אני מרגישה בן אדם שב"ה הקב"ה חנן אותו בכל כך הרבה דברים שלא מובנים מאליהם ואני מרגישה את זה מאוד מהסביבה שלי, הכל מאת ה' יתברך.. אני מוגדרת כתלמידה הכי מצטיינת בבית ספר וזה בא לי את האמת בקלות, אני לא חושבת שזה נכון אבל אני גם כל הזמן מקבלת הערות שאני הבחורה הכי יפה בשכבה שלי אם לא בבית ספר, הרבה בנים רוצים בקרבתי והאנשים שקרובים אליי מחמיאים לי ורואים את הטוב שבי באופן מדהים, ואני תמיד מוצגת כאדם שיש לו עמוד שדרה חזק עם דעות מוצקות ש"תופסים ממנו" וכל היוצא בזה.. יש לי גם משפחה מדהימה ב"ה, המון דברים טובים "בהגזמה" שלא נגמרים... וככה זה היה כל הזמן.. ברור שיש צדדים שליליים של צרות עין מאנשים ודברים נוספים.. אבל מרוב הטוב הגדול אני לא רואה את זה. מרגיש לי שה' נתן לי כל כך הרבה טוב לא מוסבר ואני חוששת שהוא יילקח ממני באותה צורה ביום מן הימים כי לא ייתכן כל כך הרבה טוב לאדם אחד במשך כל כך הרבה זמן .. ברור שקרו לי כמה דברים רעים גדולים שהשפיעו עליי מאוד בדרך , אבל תמיד הייתי מוקפת בטוב האין סופי הזה.. זה לגיטימי להרגיש ככה?
איך לחוות את ההווה בצורה הטובה ביותר? אחרי דברים גדולים שציפיתי להם הרבה פעמים מרגיש לי פספוס גדול:( ואי אפשר לא לצפות לכלום.
שלום ותודה רבה מראש! אני בת 17. אני יודעת שאצל הציונות הדתית, ערך המדינה והצבא נורא חשוב. אבל זה קצת מרגיש לי צביעות שאנחנו אומרים שזה נורא חשוב וצריך להתגייס וכו', אבל בתכלס רוב הבנים מתגייסים לשירות קצר יחסית לחילוניים ובנות בכלל לא מתגייסות. איך אפשר לומר שזה ערך מרכזי בציונות הדתית אם אנחנו עושים 'קיצורי דרך'?
כמה נכון לתת משמעות למקרים שקורים לנו? למשל אם קורה לי משהו טוב/רע זה כי עשיתי משהו טוב/רע או שמה שאני מנסה לעשות נכון/לא נכון?
היי, אני רואה בקבוצה הרבה שאלות על חברה מעורבת ואיך להימנע, אבל אני לא כל כך מצליחה להבין - מה רע מלכתחילה בחברה מעורבת, כשהיא באה בצורה מכבדת ולא מבזה? באופן אישי, עד גיל יחסית מאוחר הייתי בחברה נפרדת, והמעבר לחברה מעורבת מאוד עזר לי בכמה בחינות... אני מבינה שיש אידיאל של מערכת יחסים בין גבר לאישה, ולא מצליחה להבין איך חברה מעורבת שהגבולות בה נשמרים כראוי פוגעת בהשגת האידיאל הזה בעתיד, דבר שמופיע כהנחת יסוד בלא מעט תשובות שקראתי בקבוצה. תודה רבה!
שלום!😁 אני בת 16, ורציתי לשאול על היחס שלנו ושל התורה לצריכת תרבות חילונית ולועזית. הכוונה לספרים, סרטים, מוזיקה וכו' (לא כאלה שבבירור מזיקים). השגרה של הרבה מאיתנו סובבת סביב התרבות הזאת, בעיקר במגזר הדתי לאומי. אני אישית אוהבת מאוד לקרוא ולשמוע מוזיקה מכל הסוגים ורציתי לדעת אם יש בזה תועלת כלשהי, או להפך- השפעה לא נכונה על הנפש, או בזבוז זמן שאפשר להקדיש לתורה.. תודה רבה רבה!!!😃
שלום! זה *, בן 18 ראשית כל הכבוד על המפעל המבורך. ולשאלתי- האם יש חלוקה שורשית בין הגישה הדתית לאומית לבין הגישה החרדית? כלומר חוץ מבגדים וכיו''ב, האם אלו פשוט שתי שיטות שונות בעבודת השם (וכל אחד עושה מה שהוא יותר מתחבר אליו) או שיש משהו שורשי שגורם לציבור שלנו להתנהל בצורה מסויימת ולציבור החרדי בדרכים שונות, כלומר השקפת עולם שונה? תודה מראש!
אני מאמינה שהקב"ה לא חייב לנו כלום. אנחנו מתפללים ומקווים לחסדי שמים.. אבל לא פעם אמרו לי שאם אתפלל על משהו מסויים, הקב"ה ייתן לנו סימן מסויים מה לעשות בעיניין או ישלח עצה/הכוונה. אני מרגישה כל כך לבד בעיניין הזה. אני לאחרונה מתפללת רבות על עיניין מסוים, ומאז מרגישה ניתוק. כאילו מה שאני אומרת לה' עובר איזה סינון לא ברור. ביקשתי מהקב"ה שאם מה שאני מתפללת עברו לא נכון לי אז שיעזור לי להעביר את המחשבה/הרצון או שיראה לי כיוון בעיניין הזה כי זה כל כך מתסכל. (קרוב לשנה של תפילות) כל כך מרגישה עזובה. מאז אני מרגישה שאין לי ברכה בהרבה דברים. פשוט שהוא בוחן אותי אבל זמן ארוך מידי. אני רוצה עזרה, כיוון, משהו!! אבל אין תגובה וזה רק נותן בי יותר ספקות. לפעמים אני מרגישה שזה ככה בגלל הקושי שלי בכיבוד הורים. אם הקב"ה רואה שקשה לי, למה לבחון אותי ככה חזק?;?! בת18
אני בת 15.5 איך אפשר לנצל את "החופשה" שעכשיו לדברים טובים? ולא סתם להעביר את הזמן בעיסוקים סתמיים? תודה (: