היי, בהמשך לשאלה 3795 דכתבתם לי שאני יכול להיות חבר של שניהם. אז זהו שאני לא ממש חושב ככה, אני ממש מרגיש את ההתרחקות של אחד הצדדים כשאני מתקרב לשני. אני חושב שההתרחקות הזאת היא יותר מהתרחקות רגילה אני מרגיש שזה ממש סוג של עוינות. אשצח אם תעזרו לי להבין איך אפשר להיות חבר של אחד מהם בלי לגרום לעלבון או כעס מהשני.תודה רבה!
ש.היי(: קודם כל תודה רבה על הפרויקט המדהים הזה!!לפני קצת יותר מחצי שנה התחלתי בס"ד ללמוד בישיבה עם פנימייה. יש לי חברים שבאו ביחד מאותו מקום, אני יודע ששנה שעברה הם היו חברים מאד טובים אבל לקראת תחילת שנה קרה ביניהם מריבה רצינית והם לא חברים יותר. בהתחלה התחברתי עם אחד מהם והרגשתי כמה זה מרחיק אותי מהשני, אחרי זה התחברתי לשני והתרחקתי מהראשון. אני יודע כבר של מי מהם אני יותר רוצה להיות חבר אבל בכל זאת אני רוצה להמשיך להיות בקשר טוב עם השני. מה אני יכול לעשות? איך אני יכול לא לפגוע באף אחד מהצדדים?תודה רבה רבה!!! תזכו למצוות!!
היי תודה רבה לכם! פרוייקט מדהים!אז ככה, יש לי חברה מאוד טובה ב"ה ואנחנו בקשר מעולה! ולא מזמן עברה עליה תקופה קשה והייתי שם בשבילה כמה שיכולתי, ב"ה היא עברה את אותה התקופה ועכשיו היא בסדר.בגלל הקורונה המשפחה שלי במשבר כלכלי ואני עוברת תקופה מאוד קשה ומרגיש לי שפשוט לא אכפת לה ממני, כאילו ברגע שאני לא ב100 אחוז שלי ולא שם בשבילה כל דקה ביום אז אני כבר לא חשובה. זה מתלווה לזה שקיים חוסר פירגון כשכן קורים לי דברים יותר משמחים... זה אומר שהיא חברה רעה? שאני לא מתאמצת מספיק להיות במיטבי גם כשקשה לי? לא בטוחה מה לעשות... (כבר דיברתי איתה על זה ולא נראה שאכפת לה במיוחד).
אהלן!כבר כמעט שנה אני בקשר רציף עם מישהו, באמת בן אדם טוב.בתקופה האחרונה הפסקנו לדבר מבחירה, במטרה לשמור את הקשר לשלב מאוחר יותר בחיים (ככה שאין מצב שאני או הוא נכנס לקשר עם מישהו/י אחר/ת).קשה לי, ממש קשה לי, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו, הוא עולה לי לראש בכל דבר שאני עושה בחיים. כל דבר שאני עושה אני חושבת מה הוא היה עושה או מה הוא היה חושב על זה.למרות שאני מאמינה בלב שלם במעשה שעשינו, (גם ההורים שלי היו מעורבים ואמרו שזאת החלטה בוגרת) אני מרגישה שאני לא אהיה מסוגלת לעמוד בזה. מה עושים? איך מנתקים את המחשבות האלה???
אז ככה, אני מאוהבת במישהו כבר שנה וחצי. עכשיו הקטע הוא שאין לי את מי לשתף בזה ולפעמים אני כמעט מתפוצצת בעצמי שאין לי עם מי לפרוק ולשתף.זה לא שאין לי חברות, יש לי ב"ה הרבה חברות, וחברות טובות ואני יכולה לדבר איתן על כל נושא בעולם, באמת כל נושא, אבל לדבר על זה לא. אני מרגישה שאם אשתף אותן בזה אני ארגיש פגיעה וחסרת בטחון (שלא ידלוף וכזה) אבל מצד שני אנחנו באמת כל הזמן מדברות על הנושאים האלו והן שואלות לפעמים עלזה ואני לא אומרת.עכשיו יש לי כמה שאלות:מה לעשות עם ההרגשה הזאת? אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש כבר הרבה זמן וגם נראלי שזה לא הדדי ולא יוביל לשום מקום, אז איך שוכחים?ועוד משהו, איך להפתח לחברות שלי יותר? אני באמת מרגישה שאנחנו חברות קרובות אך משום מה כשמדברים דברים שקשורים אליי אני נרתעת ומתחמקת, אני מפחדת לחשוף כדי לא להפגע..תודה רבה רבה על הזמן שאתם משקיעים!! ממש לא מובן מאליו!!
אהלן, קודם כל, תודה גדולה על העבודת קודש שאתם עושים!! אז ככה,לא מזמן עבדתי עם איזה בחור שגדול ממני בשנה באיזה משהו ביחד.עכשיו יצא שדיברנו קצת וזה והוא היה ממש נחמד אלי :)מאז שיצאתי משם אני לא מפסיקה לחשוב עליו.. אני יודעת שקשר כזה לא רלוונטי לכרגע בכלל (שנינו דוסים וכו..)למרות שהיה נראלי שאולי הוא גם בעניין וזה אבל אולי זה רק תחושות שלי..אני אפילו לא חושבת על קשר מעבר כרגע אלא רק על מה יכול להיות ביננו עוד כמה שנים, ושבאמת אנחנו סוג של מתאימים כזה למרות שאני לא באמת יודעת. אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש וזה מעסיק אותי מלא למרות שאני יודעת שזה לא בריא בכלל וסיכוי גדול שזה לא רלוונטי ואני סתם תקועה במחשבות שלי.. מה עושים??
הי.. עכשיו אנחנו אחרי תהליך שיבוצים להדרכה ונחשון וכבר נכנסנו לתפקידים.. אני לא בהדרכה אבל מרצון שלי.. אבל אחת הסיבות שבאמת רציתי הדרכה זה הקטע של הצוות וההוואי שיש שם.. השבוע הם קבעו פוייקה וחברות שלי שבצוות דיברו על זה וזה ממש גורם לי להרגיש פספוס. ואני בחרתי בסופו של דבר לא להיות שם אבל עדיין קשה לי עם זה כי זה בסופו של דבר רוב החברות הקרובות שלי שם ונהנות ואני מרגישה בחוץ.. תודה רבה לכם.בת 15
אני סולדת ממגע... שונאת שאנשים נוגעים בי, מחבקים אותי ובכללי מתקרבים אליי. זה קורה גם עם האנשים שאני הכי אוהבת...😅 אני לא יודעת מה לעשות עם זה ובאמת שזה כבר מתחיל להטריד אותי בנוגע לעתיד... איזה מן בחורצ'יק ירצה בחורה שלא רוצה שהוא ייגע בה ולא רוצה לגעת בו? רק המחשבה על מגע (גם קטן) גורמת לי לצמרמורות ובמיוחד עם בנים... מה אפשר לעשות עם זה?
יוצא לאחים שלי מלא פעמים לדבר לשון הרע על מורים וחברים שלהם או של המשפחה, שכנים, אנשים שאני מכירה, ואני לא רוצה לשמוע עליהם את כל מה שיש להם לומר עליהם. הקטע הוא שלא אכפת להם שזה לשון הרע והם לא שמים עלי כשאני אומרת להם שזה לשון הרע ושיפסיקו. מה אפשר לעשות? ממש שקשה לי עם זה
היי אני יודעת שכבר יש מלאא שאלות על זה אבל אני ממש צריכה את העזרה שלכם .אממ אז אני מאוהבת במישהו וממש רואה אותו בתור בעלי לעתיד ואני יודעת שהוא גם מסתכל עלי קצת. הוא דוס ואידיאליסט וגם נראה ממש טוב🙈אבלל וזה אבל גדול הוא שחנש עם כל בת אפשרית בערך. חצי מהבנות בטוחות שהוא היה או עדיין מאוהב בהן והוא מריץ בדיחות וזה עם כולן .אני יחסית דוסית ולא מדברת עם בנים בכלל וזה ממש מפריע לי כי דמיינתי את בעלי בתור כזה שלא מדבר. הוא באמת מתאים לי כל כך אבל מפריע לי ממש הדיבור עם הבנות. עוד דבר ,יכול להיות שגם אני חלק מהמשחק הזה והוא בכלל לא שם עלי. זה דבר שעליו אני אמורה לפסול את האופציה של לצאת איתו? זה לא יפגום בקשר שלנו? האם פשוט להתעלם? תודה מראש💝
שלום וברכה:) זה פחות שאלה, אבל אם למישהו יהיה טיפ בשבילי אני אשמח!ב"ה יש לי משפחה גדולה ואני בין הקטנים, יש לי כמה אחים נשואים ואחיינים ב"ה:) הבעיה שלי שאני לא ככ מרגישה חלק מהמשפחה הרבה פעמים, כי המשפחה גדלה והקשר שלי עם אחים שלי הנשואים לא משהו, הם לא באים הרבה וזה ממש מבאס אותי שככה זה קורה.. וגם בכללי אחיות שלי גדולות ממני בהמון שנים ואין לנו קשר של אחיות, כי הן כבר אימהות למשפחה, ומבאס אותי שאני מתביישת מהן ולא מרגישה ככ בנוח לפעמים.. אם יש למישהו טיפים אני אשמח:) תודה גדולה על הכל! הצלת נפשות ממש!
שאלה קצת טיפשית, מתנצל. מה זה רמבמיסט? מה ככ מיוחד בזה? או שאולי שונה?