ראשית אתם מדהימים ועוזרים מאוד.. וגם אם לא רלונטי לגביי סתם נחמד לקרוא! זו שאלה מוזרה מאוד ולא נראלי שנתקלתם בה אבל בכל זאץ אנסה יש מישהו מהישוב שלי שכל הזמן במחשבות שלי וזה נורא מפריע לי. יוצא מצב שאני חושבת עליו הרבה ואני ממש לא רוצה בכך. אין לי ממש אינטרקציה איתו מה שאומר שהקשר לא רלוונטי עבורי מה שעוד יותר מחדד לי את הרצון להפסיק לחשוב עליו. הנוכות שלו מעסיקה אותי הרבה. אני מרגישה כאילו זה הורס לי את הנפש והופך אותי ללא בסדר בתור בת אדם. אני מרגישה כאילו זה שאני חושבת עליו הרבה בלי סיבה ואני באמת לא מצליחה להפסיק הורס לי את הנשמה וכאילו הופך אותי לפחות טובה מבחינה רוחנית. זו לא שאלה מה לעשות איתו אלא איך להפסיק לחשוב עליו והאם זה באמת נכונה הטענה שלי שזה לא בסדר תודב רבה רבה תזכו למצוות
היי מה נשמע? רציתי שנה הבאה לעבור לאולפנה עם פנימייה וסגרתי שם ואני לא יודעת איך חברות שלי הולכות להגיב על כך אחרי שלא התקבלתי תודה רבה
היי מה שלומכם? תודה רבה רבה על האפשרות הזאת! באמת מדהים לראות שיש אנשים שאכפת להם ושהם משקיעים ככ הרבה זמן ואנרגיות בבעיות של האחר, פשוט עבודת קודש❤️ אני מנסה בזמן האחרון להבין את העניין שיש אפשרות כזאת שלאף אחד מאיתנו לא מגיע גן עדן, הרי היום רוב הדתיים כבר לא כמו פעם (לפחות בקרב הנוער) כבר קשה למצוא באמת באמת אנשים דתיים, כאלה שהולכים לפי הספר וכמו שצריך, גם אם תגידו לי שיש כאלה, קשה לי להאמין שהם בחיים לא הלבינו פני חבריהם, בחיים לא התכבדו בקלון חבריהם, בחיים לא ריכלו, אמרו לשון הרע ועוד עברות שהעונש שלהם זה שאין לאדם החוטא חלק לעולם הבא. לצערי הרב רוב הדתיים כבר לא שומרים נגיעה ואלו שכן שומרים עוברים או עברו על אחת מהמצוות שציינתי למעלה. עכשיו מה, לאף אחד לא מגיע עולם הבא? אני מגדירה את עצמי כדתייה וגיליתי שעברתי על כ״כ הרבה מצוות שהעונש שלהן זה לא להכנס לגן עדן. זה רק גורם לי לתסכול וחוסר רצון לקיים את שאר המצוות כי במילא כבר אין לי גן עדן אז מה זה רלוונטי? ואז יש את התשובה החמודה הזאת שאם חוזרים באמת מהלב אז ה׳ מקבל את הסליחה והכל יפה ומדהים חיים טובים ומתוקים. סליחה אבל זה מרגיש לי צבוע. דבר ראשון אני ידעתי על זה מראש ולכן כל דבר שאעשה אחרי הידיעה הזאת כבר לא רלוונטי כי זה לחטוא בידיעה שאחזור בתשובה וזה אסור. חפרתי, אבל הרעיון הוא, מה הטעם להשאר דתייה? לקיים מצוות וכו, אם לאף אחד כבר אין עולם הבא? איך זה הגיוני שגם בדור של היום העונשים הם אותם עונשים? כולנו בעצם חוטאים על בסיס יומי בכ״כ הרבה דברים.
הי.. דבר ראשון אני רוצה להגיד תודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה נכנסתי לפני כמה ימים מחברה ופשוט התאהבתי בקבוצה הזאת כול פעם אני נפעמת ומהדיבור שלכם איך אתם כותבים הכול מצורה שכייף לקרוא וללמוד לחיים ועכשיו לשאלה אני בן אדם מאמין (אני בת) יש לי בני דודים חילונים ודברנו על על החיים ובעיקר על ספירת העומר וגם למה אנחנו כול דבר שאומרים לנו לדוג שומרים שבת כשרות וכו... ועושים כול דבר שאומרים לנו. לדוג' ספירת העומר אנחנו אשכרה חמישים ימים לא עושים כול כך הרבה דברים בשביל 24 אלף תלמידים נפטרו אני יודעת שזה מלא אבל לא על כול דבר צריך לעשות אירוע אפשר לעשות יום אחד בשביל זה ובאמת לא היה לי מה להגיד לו וגם אולי כול התנך/תורה סתם משהו שכתב סיפור לפני אלפי שנים ואנחנו סתם הולכים אחרי זה כמו תוכים? הרי עכשיו אני לא רואה ניסים כול כך ואו כמו שהיה במצריים לדוג עשרת המכות חצית ים הסוף ובאמת לא היה לי מה להגיד להם. שלא תבין לא נכון אני מאמינה בה' יותר מכולם אני מאוד אוהבת את ה' אבל אולי אני סתם מדברת אם האוויר? טוב נראלי שקצת חפרתי חח אז זהו..
היי, תודה רבה רבה!! אבא שלי נפטר לפני קצת יותר מ9 שנים, בכל השנים לדעתי או ברובם דאגנו שיהיה מניין וזה.. שנה שעברה האזכרה הייתה בהתחלה של הקורונה, שכולם היו מפוחדים ולא יצאו מהבתים. החלטנו לעלות המשפחה המצומצמת- אמא ואחים שלי. עד לפני שנה שעברה או שנתיים רב שהוא הכיר הגיע והוא אמר את מה שצריך להגיד וניהל את זה, אחים שלי עשו קדיש וככה זה נגמר. ושנה שעברה אנחנו קראנו את הפסוקים ואת האותיות נשמה וזה הרגיש יותר אינטימי ובאמת שלנן המשפחה, בלי אנשים שלא הכירו אותו או כבר לא זוכרים אותו ובאים רק כדי לכבד וכ'ו.. ובאמת ההרגשה הייתה יותר טובה. גם אני כבת, אף פעם לא קראתי או השתתפתי באזכרה, תמיד הייתי בצד כי תמיד הבנים היו יותר ליד הקבר ויותר מתפללים וכ'ו.. השנה גם אחים של אבא שלי באו ולהם כן היה חשוב לעשות מניין אז יצא מצב שאנשים שבכלל לא הכרנו באו, כדי להשלים מניין. וגם אם זה היה אנשיפ שכן היינו מכירים, מרגיש לי מיותר קצת. הרי למה חייב מניין? למה זה לא יכול להיות טקס משפחתי? אני בעצמי לא חושבת שאבא שלי היה רוצה שאנשים שהוא לא מכיר או מכיר רחוק יבואו.. (לא ממש היה בקשר עם חברים וזה..) (גם אמא שלי ואחים שלי בדעה שעדיף שנעלה רק אנחנו) אשמח לשמוע אם יש סיבה באמת משמעותית למניין במצבים כאלה וכ'ו.. ושוב תודה!!
היי, תודה ממש אתם אלופים!!! אני מרגישה שתמיד אם אני מתלהבת ממשהו שהולך לקרות אז בסוף הוא ניהיה הכי משעמם ומבאס ואם אני באה באווירה של "מקווה שיהנה והיה לי טוב" אז כיף לי שם ברמות. אתן דוגמא, פעם היה לי טיול והתרגשתי אליו ברמות ובסוף היה לי מבאס, ואז בטיול שהיה אחריו לא פיתחתי ציפיות בכלל וחששתי מהטיול ובסוף היה לי ממש כיף... אני לא יודעת אם זה מוזר או שזה לגיטימי? זה דבר נפוץ? זה נורמלי?
היי אתם מדהימים! ככה, יש לי הרבה זמן קושי עם תפילה, שנובע בעיקר מקושי לקום בבוקר אבל גם חוסר חיבור בתפילה עצמה, מרחפת ופתאום קולטת שאני בשמע ישראל לדוגמה.. קראתי לאחרונה בפניני הלכה שאם אישה לא מצליחה לכוון כי התפילה ארוכה לה עדיף שתקצר(לפי הקטעים המרכזיים וכו), אז אימצתי את זה. הקטע הוא שלפעמים אפילו בתפילה הקצרצרה הזאת אני לא באמת נמצאת ומתכוונת או לא מצליחה לקום ואז כל היום נפתח באכזבה מעצמי. היה לי שבוע שיצא לי לא להתפלל בכלל לצערי והאמת, שחוץ מהבאסה שלא התעוררתי, לא הרגשתי התרחקות או ירידה רוחנית. אולי באמת נשים לא צריכות את זה ובגלל זה הרבה פוסקים פוטרים אותן מתפילה? האם זה הגיוני וכדאי לוותר על תפילה באופן קבוע? להשאיר את זה כמצוות בחירה למתי שיש לי חשק? אשמח לעזרתכם.
שלום, תווודה על הכל. אז ככה ישלי שאלה קצת הייתי אומרת לא סטנדרטית אבל נזרום.. אם עם ישראל היו במצרים והגיעו למשהו כמו 49 שערי טומאה כאילו עשו כמעט כל חטא אפשרי שקיים בכלל, כאילו ממש שער אחד מלחטוא בהכל. והקב״ה לא רצה שהן יגיעו ל-50 אז הוא גאל אותם, אז כאילו באיזה שהוא מקום אני יכולה לבוא ולהגיד רגע רגע רגע אם עמ״י הגיע לשם והקב״ה גאל אותם כדי שלא יגיעו ל-50 אז אולי כדי שנגאל אז כאילו נבוא נעשה מלאאא חטאים ואת כל החטאים האפשריים ואז הקב״ה יגאל אותנו כדי שלא נגיע ל-50 או משהו כזה.. כאילו אני רוצה שמישהו יסביר לי כי כאילו תכלס זה בראש שלי ממש הגיוני הדבר הזה.. תודה
אני לא מבינה איך לכל אחד בעולם יש אפשרות ללדת ילדים. הרי יש אנשים שמתעללים בילדים שלהם לא עלינו או נוטשים אותם ולא אחראיים לגמרי. אז איך זה הגיוני שהקבה נותן לכל אדם באשר הוא ללדת ילדים גם אם הוא לא מסוגל לגדל אותם? זה נראלי ממש ממש מוזר!
אני לא מבינה איך לכל אחד בעולם יש אפשרות ללדת ילדים. הרי יש אנשים שמתעללים בילדים שלהם לא עלינו או נוטשים אותם ולא אחראיים לגמרי. אז איך זה הגיוני שהקבה נותן לכל אדם באשר הוא ללדת ילדים גם אם הוא לא מסוגל לגדל אותם? זה נראלי ממש ממש מוזר!
שלום! אני כתבתי את שאלה 3056 ד.. תודה רבה על התשובה, ההתכוונתי למצב שהוא בן ואני בת, ובשביל לשמור על ילדים בשבט אני כן חייבת לדבר איתם במקרה שרק הם מגיעים כי אחרת הם לא יבואו יותר מהסיבה הפשוטה שהמדש שלי לא עושה את זה... אני לא ממש מחפשת תשובה הלכתית כזה לשמור על ייחוד ולדבר לעניין וזהו בלי שחנש.. אלא יותר בקטע בכללי אם יש לגיטימציה לשבת לדבר איתו על החיים כדי לא לאבד את אותו חניך (כמובן שיש קצת דיסטנס בכל מקרה...). ובכלל, קשר אישי זה נורא חשוב עם חניכים.. אם המדש שלי לא עושה את זה עם החניכים הבנים, יש לי מקום לנסות בעצמי? אני אנסה לסכם תרגישו בנוח להכניס רק את זה לשאלה: בתור מדריכה לבנים, ועם מדש שלא תמיד מגיע לפעולות, שייך שאני אשב עם חניך בן אחד ואדבר איתו סתם על החיים על ספסל אם אף חניך אחר לא מגיע? כי זה קורה לא פעם אחת שרק הוא מגיע אז הגיוני להשאיר אותו רק כדי שירגיש שלא הגיע לחינם ויבוא גם בפעמים הבאות? או בכללי בשביל לשמור על סוג של קשר אישי עם החניך בגלל שהמדש שלי לא עושה את זה..