אני לא ממש מצליחה לנצל את הזמן כמו שצריך והרבה פעמים יוצא שאני מורחת אותו. יש לי הרבה דברים שאני רוצה לעשות ולהספיק, אבל לא מצליחה באמת לעשות הכל ולנצל את הזמן... יש לכם אולי רעיונות או דרכים שיוכלו לעזור לי?
איך אפשר להגיד שלאדם יש בחירה אם כל כך הרבה דברים משפיעים? נגיד גרמנים שחונכו מגיל 0 שהיהודים נחותים ושצריך להשמיד אותם. די מובן למה הם עשו את מה שעשו.. אז בעצם אין לי בחירה? כי הרי כל מה שאני בוחרת מושפע מהחינוך\הסביבה וכו.. אז אם הבחירות שלי בקושי מושפעות מעצמי מה הקטע??תודה
למה כל דבר שאני צריכה לעשות צריך להיות מוקדש לקב״ה ומלווה במשמעות ומחשבה? למה לפעמים אי אפשר לזרום או לעשות דברים שהם לא למען הקב״ה או הדת... איכשהו תמיד צריך לקשר את זה לעבודת השם...
היי ממש תודה על כל מה שאתם עושים, אתם תמיד כל כך מדויקים ועונים את הדבר הנכון, וזה מדהים! אני יודעת שאולי היו שאלות דומות, אבל אני בכל זאת שואלת. יש ילד בשבט שלי שאני חושבת עליו יותר מידי, וזה מציק לי.. כשהיינו יותר קטנים (ח-ט) ידעתי מאיפה זה נובע, כי הוא מוכשר מאד וחכם מאד והוא הצדיק של השבט ואני הדוסית, והייתי די בודדה בשבט, אז חיפשתי בראש שלי מישהו בדמיון שיוכל להתאים (אולי) לי. אבל כבר עברו כמה שנים מאז, וזה עדיין חוזר. אני לא מרגישה בנוח לידו כמו כל שאר הבנים בשבט שלי, ואני תמיד "מרגישה" את העיניים שלו ואיפה הן נמצאות, וזה פשוט מגוחך מידי! אין לי שום שום שום כוונה להיות איתו בעתיד או משהו כזה, וזה בכל זאת לא מרפה, התחושה הזאת. הוא מוכשר, וחכם, אבל באישיות שלו יש הרבה דברים שמפריעים לי מאד, ואני לא מתכננת לנו שום דבר משותף... אבל עדיין הוא יכול לומר לי איזשהו משהו או לעשות איזה מעשה ואני אתרגש. ולפעמים אני יכולה להרגיש שאולי הוא דווקא מעוניין בי גם אבל מסתיר את זה, אבל זה חי בסרט מידי וברור לי שזה רק הראש שלי שמדמיין מה שהוא רוצה... והכי מגוחך זה שאני בכלל חושבת שהוא מתאים לחברה שלי, וממה שסיפרתי והיא קצת ראתה היא ממש רוצה (עם החסרונות שלו) ובקיצור אני פשוט רוצה להשתחרר מזה כבר. זה פשוט נהיה מוגזם, ומביך אותי מידי שזה כל כך נמשך
ש.היי, קודם כל תודה על הדבר המדהים הזה!! יש לי בעיה, תמיד לפני מבחנים אני נמרחת ולא מספיקה ללמוד או מצליחה, וניסיתי הכל ניסיתי להביא למישהי את הטלפון, ללמוד עם חברה, ללמוד לבד, ללמוד מהאינטרנט, מהספרים, באמת מהכל. אני לומדת באולפנה שהמבחנים שם הם מבחני כבוד, ותמיד יוצא שאני מגיעה לרגע האחרון ולצערי הרב מרמה, ואני כל פעם אומרת פעם הבאה זה לא יקרה אבל זה ממשיך. והבעיה זה שאני מפחדת שאני אכשל אז אני מרשה לעצמי לרמות ואני לא בכיתה שאני יכולה להרשות לעצמי להיכשל כי זה יפגע לי בבגרות/במגן.
הי אני מדריכה וסתם יצא לי לדבר עם חניכה ואיך שהוא הגענו לנושא של יום הולדת ואז היא אמרה לי משפט שקצת היה לי קשה לשמוע.. היא אמרה לי אני לא מבינה שביל מה לחגוג בכל מקרה אני פה עוד סתם בן אדם.. ובכללי למה אני צריכה לחגוג...אמרתי לה שאני יחשוב על הדברים שהיא אמרה תאמת שלא היו לי מילים ובאמת יצא לי לחשוב על זה ואין לי מה להגיד לה אני אשמח שתוכלו לענות לנו
איך אפשר לשמור על ענווה כשנמצאים עם חברה שכביכול ברמה נמוכה יותר ממך?
ה' אמר לאברהם "לך אתן את הארץ הזאת"אבל עשיו הוא גם צאצא של אברהם!!! אז הארץ היא גם שלהם?איך זה שאברהם ויצחק אבותינו הגדולים והצדיקים הם גם אבותיהם של אויבנו הרשעים?איך זה שהם כאלה רשעים כשאלה האבות שלהם?הם יודעים ומכירים את סיפור העקדה? סיפור מכירת הבכורה?וכו'?אולי באמת הארץ היא של שני העמים כי שניהם צאצאים של אברהם?מי אמר שהארץ היא רק שלנו?
היי, אני קודם אגיד תודה! נכנסתי לקבוצה לא מזמן היו מלא תשובות שהיו תקפות גם לגבי ועזרו לי אז תודה! השאלה שלי היא כזאת; אמא שלי קצת חופרת לי, מרגיש לי לפעמים שהיא מדברת יותר מדי ומספרת לי על כל מיני דברים באירוך. אני לא חושבת שהיא מאריכה בדברים כדי לפתח את הקשר כדי שיהיה לנו קשר ממש טוב. איך אני מרמזת לה להפסיק בלי לפגוע בה או לצאת חצופה¿
מה ההבדל בין דימוי עצמי לביטחון עצמי ואיך אפשר לבנות כל אחד מהם?
איך אפשר להיות שמחה באמת? מבפנים, בלי אינטרסים..לא משנה מה יהיה וגם אם זה יהיה הדבר הכי שמח בעולם אני לא אצליח להיות שמחה. שמתי לב שאני שמחה באמת רק כשאני מתנדבת ונותנת מעצמי, הבעיה שזה לא משו שאני עושה כל יום כל היום.. אני רוצה להיות שמחה שימחה פשוטה, תמימה כזאת מהדברים היומיומיים הפשוטים. פליז תנו טיפים ורעיונות זה ממש משגע אותי!