היי, אולי זה קצת מבייש להגיד את זה, אבל כשאני מגיעה לאולפנה ומגיע זמן של תפילה, אני פשוט מתבאסת ואומרת שאין לי כח, ומעדיפה לגמור עם זה כבר. ואני יודעת שעם כל מה שהקב"ה עושה הכי צריך להודות לו ובכל זאת אני מעדיפה לדבר עם חברות מאשר להתפלל. אשמח אם תעזרו לי.
אני מדברת עם מישהו והייתה תקופה של איזה חצי שנה +- שהוא לא דיבר עם בנות בקטע הלכתי אז הקשר די התנתק. עכשיו, הוא יודע שאני אוהבת אותו ומאז שהוא יודע את זה (לא אני סיפרתי לו) אנחנו מדברים הרבה וגם נפגשנו פעם אחת. אבל אני לא יודעת מה לעשות כי אני לא רוצה קשר כרגע של חבר בגיל הזה, אני רוצה שזה יהיה יותר פרקטי לחתונה. מצד שני הוא כן היה רוצה שזה יתקדם יותר. נפגשנו פעם אחת, ואם הוא ירצה עוד פעם מה אני אגיד? זה יכול לפגוע אם אני אגיד לא, אבל זה גם יכול להיות נחמד להפגש (רק מציינת שברוך ה' שנינו משתדלים לשמור על המצוות אז הקשר בע"ה יהיה טהור). בת 16
שלום, לא יודעת כל כך איך להגיד את זה אבל ממש נמאס לי מחלקים בי, בעיקר מעצלנות ומבינוניות. אני לא מצליחה לצאת מזה למרות שאני שומעת אנשים שעושים כל מיני דברים, לא משנה אם המעשים גדולים או קטנים ואני רוצה גם להיות אדם גדול, אדם שעושה, אבל בסוף אני תמיד חוזרת לחיים הרגילים של קטנות וכניעה לעצלות. יש רק דברים מאוד ספציפים שאני מצליחה להוביל ולעשות בהם, אבל הרבה דברים שאני רוצה או חושבת לעשות אני לא עושה ונמאס לי להרגיש אדם קטן! לא יודעת עד כמה תוכלו לעזור, כי בסופו של דבר אני יודעת שזה עבודה שלי עם עצמי, אבל מנסה בכל זאת.
אני לא ממש מצליחה לנצל את הזמן כמו שצריך והרבה פעמים יוצא שאני מורחת אותו. יש לי הרבה דברים שאני רוצה לעשות ולהספיק, אבל לא מצליחה באמת לעשות הכל ולנצל את הזמן... יש לכם אולי רעיונות או דרכים שיוכלו לעזור לי?
איך אפשר להגיד שלאדם יש בחירה אם כל כך הרבה דברים משפיעים? נגיד גרמנים שחונכו מגיל 0 שהיהודים נחותים ושצריך להשמיד אותם. די מובן למה הם עשו את מה שעשו.. אז בעצם אין לי בחירה? כי הרי כל מה שאני בוחרת מושפע מהחינוך\הסביבה וכו.. אז אם הבחירות שלי בקושי מושפעות מעצמי מה הקטע??תודה
למה כל דבר שאני צריכה לעשות צריך להיות מוקדש לקב״ה ומלווה במשמעות ומחשבה? למה לפעמים אי אפשר לזרום או לעשות דברים שהם לא למען הקב״ה או הדת... איכשהו תמיד צריך לקשר את זה לעבודת השם...
היי ממש תודה על כל מה שאתם עושים, אתם תמיד כל כך מדויקים ועונים את הדבר הנכון, וזה מדהים! אני יודעת שאולי היו שאלות דומות, אבל אני בכל זאת שואלת. יש ילד בשבט שלי שאני חושבת עליו יותר מידי, וזה מציק לי.. כשהיינו יותר קטנים (ח-ט) ידעתי מאיפה זה נובע, כי הוא מוכשר מאד וחכם מאד והוא הצדיק של השבט ואני הדוסית, והייתי די בודדה בשבט, אז חיפשתי בראש שלי מישהו בדמיון שיוכל להתאים (אולי) לי. אבל כבר עברו כמה שנים מאז, וזה עדיין חוזר. אני לא מרגישה בנוח לידו כמו כל שאר הבנים בשבט שלי, ואני תמיד "מרגישה" את העיניים שלו ואיפה הן נמצאות, וזה פשוט מגוחך מידי! אין לי שום שום שום כוונה להיות איתו בעתיד או משהו כזה, וזה בכל זאת לא מרפה, התחושה הזאת. הוא מוכשר, וחכם, אבל באישיות שלו יש הרבה דברים שמפריעים לי מאד, ואני לא מתכננת לנו שום דבר משותף... אבל עדיין הוא יכול לומר לי איזשהו משהו או לעשות איזה מעשה ואני אתרגש. ולפעמים אני יכולה להרגיש שאולי הוא דווקא מעוניין בי גם אבל מסתיר את זה, אבל זה חי בסרט מידי וברור לי שזה רק הראש שלי שמדמיין מה שהוא רוצה... והכי מגוחך זה שאני בכלל חושבת שהוא מתאים לחברה שלי, וממה שסיפרתי והיא קצת ראתה היא ממש רוצה (עם החסרונות שלו) ובקיצור אני פשוט רוצה להשתחרר מזה כבר. זה פשוט נהיה מוגזם, ומביך אותי מידי שזה כל כך נמשך
ש.היי, קודם כל תודה על הדבר המדהים הזה!! יש לי בעיה, תמיד לפני מבחנים אני נמרחת ולא מספיקה ללמוד או מצליחה, וניסיתי הכל ניסיתי להביא למישהי את הטלפון, ללמוד עם חברה, ללמוד לבד, ללמוד מהאינטרנט, מהספרים, באמת מהכל. אני לומדת באולפנה שהמבחנים שם הם מבחני כבוד, ותמיד יוצא שאני מגיעה לרגע האחרון ולצערי הרב מרמה, ואני כל פעם אומרת פעם הבאה זה לא יקרה אבל זה ממשיך. והבעיה זה שאני מפחדת שאני אכשל אז אני מרשה לעצמי לרמות ואני לא בכיתה שאני יכולה להרשות לעצמי להיכשל כי זה יפגע לי בבגרות/במגן.
הי אני מדריכה וסתם יצא לי לדבר עם חניכה ואיך שהוא הגענו לנושא של יום הולדת ואז היא אמרה לי משפט שקצת היה לי קשה לשמוע.. היא אמרה לי אני לא מבינה שביל מה לחגוג בכל מקרה אני פה עוד סתם בן אדם.. ובכללי למה אני צריכה לחגוג...אמרתי לה שאני יחשוב על הדברים שהיא אמרה תאמת שלא היו לי מילים ובאמת יצא לי לחשוב על זה ואין לי מה להגיד לה אני אשמח שתוכלו לענות לנו
איך אפשר לשמור על ענווה כשנמצאים עם חברה שכביכול ברמה נמוכה יותר ממך?
ה' אמר לאברהם "לך אתן את הארץ הזאת"אבל עשיו הוא גם צאצא של אברהם!!! אז הארץ היא גם שלהם?איך זה שאברהם ויצחק אבותינו הגדולים והצדיקים הם גם אבותיהם של אויבנו הרשעים?איך זה שהם כאלה רשעים כשאלה האבות שלהם?הם יודעים ומכירים את סיפור העקדה? סיפור מכירת הבכורה?וכו'?אולי באמת הארץ היא של שני העמים כי שניהם צאצאים של אברהם?מי אמר שהארץ היא רק שלנו?