. שלום ותודה רבה על הפרוייקט המדהים הזה!!
אני הקטנה במשפחה ויש לי כמה אחים גדולים. בואו נגיד שהם הציבו לי רף גבוה😅
אני מרגישה שכל דבר שאני עושה, אחים שלי יעשו יותר טוב. בין עם זה בקטע הלימודי, החברתי, התורני ואפילו סתם משימות קטנות ביומיום...
זה ממש מעצבן אותי כי אני תמיד מנסה לרצות את ההורים שלי.. שיראו שאני גם טובה כמו שאר המשפחה אבל פשוט לא הולך לי! תמיד הציון שלי לא יהיה גבוה מספיק, החצאית לא ארוכה מספיק או שעשיתי משהו שהוא "לא בסדר". ובואו נגיד שההורים שלי לא דואגים להסתיר את זה שהם מאוכזבים ממני...
אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני ממש צריכה עזרה❤️ בת __
ת. שלום!
וואי, אני כ"כ יכולה להזדהות איתך.
גם אני הכי קטנה, עם אחים גדולים ו'מוצלחים'. מחוננים, בניעקיביסטים, כאלה דוסים שאת הסניף (ואפילו המשפחה קצת...) "החזירו בתשובה". התחתנו, למדו, ישיבה, משפחה...
בקיצור, לגמרי הציבו רף גבוה.
אני זוכרת את עצמי מרגישה ממש כמוך. שההורים שלי תמיד "עושים השוואות" ביננו, שכל דבר שאני עושה הוא אף פעם לא מספיק טוב. לי זה גרם להתרחק מאחים שלי. ואפילו לעשות הפוך מהם בדווקא.
אני מבינה, זה באמת לא פשוט. לא מול ההורים, לא מול האחים, ולא מול עצמך...
אני רוצה לשתף אותך קצת באיך אני התמודדתי, ואני מקווה לעזור.
אפתח במשהו ששמעתי פעם מהרב חגי לונדין, ובשבילי הוא ממש יסוד של חיים והסתכלות.
בחיים האדם צריך לבחון את עצמו מול שני מישורים- מול עצמו ומול הקב"ה.
האם אני ישר כלפי עצמי, וכלפי שמייא?
זה כל מה שמשנה.
ומתוך זה נצא בע"ה להתמודדות שלך..
○ לא להשוות:
אני יודעת שזה קשה, ושאת מרגישה שלא רק את משווה- גם כולם מסביבך (ואולי בעיקר...) משווים.
ובכל זאת, תאמרי לעצמך (אפילו במילים ממש, ובמיוחד בסיטואציות שמישהו חיצוני עושה אתזה) שאין מקום להשוואה הזאת. תהיי בטוחה בזה(!!) שיש בך איכויות מיוחדות שאין באף אדם אחר. לולא כך, לא היית נבראת ומקבלת חיים בכל יום מאת הבורא.
עצם זה שאת כאן, מעיד על הייחוד והצורך שבך. זו פשוט עובדה!
כתבת שאת מנסה שיראו שגם את טובה כמו שאר המשפחה. ואני שוב מחזקת- זה פשוט ככה. עצם קיומנו מעיד על זה שיש בנו הרבה טוב- תכונות ותפקידים ייחודיים שאנחנו צריכים לממש. את לא צריכה "להוכיח" את זה לאף אחד, אלא בשביל עצמך ובשביל רבש"ע- להשתדל לגלות את אותו הטוב ולהעמיק בו יותר ויותר.
וזה בכלל לא משנה מה ואיך את עושה או לא עושה, או איך אחרים היו יכולים לעשות. עצם הקיום שלך הוא קיומה של נקודת אור וטוב נצחי שאין כמותה בכל העולם- את, שצריך להוציא אותה לפועל עוד ועוד. ולנקודה הזאת יש מסלול חיים, תפקיד וכלים שמיוחדים רק לה. והיא צריכה ללכת במסלול שלה ולהגשים את עצמה, ולא ללכת לרעות בשדות זרים.
את זאת את, אחים שלך הם אחים שלך. אנשים שונים, מסלולים שונים, נקודות שונות.
את לא צריכה להיות הם.
ובמקביל לעבודת השחרור מ"מה אני לא?", מתחילים לברר "מה אני כן".
○ מי אני?
אמרנו שיש בך איכויות וטוב, והגיע הזמן להתייחס אליהם ולפתח אותם. לגלות את הנקודה שלך, ולהאיר אותה. אולי את כבר עושה את זה, אולי פחות. בכל מקרה זו הזדמנות לעלות קומה:)
תחשבי, אפילו תערכי רשימה אם זה עוזר לך:
*אילו דברים טובים יש בי?
*מה אני אוהבת בעצמי?
*מה הייתי רוצה להעצים מתוך אלו?
ועל מה שיש- לשמוח מאוד וללכת בגדול.
תלמדי, תתנדבי, תשקיעי בלימודים, תקבעי עיתים לתורה, תעשי סתם דברים שאת אוהבת...
כל דבר שיצמיח וימלא אותך.
ואת תראי שעם הזמן הדברים יפתחו אותך ויתנו לך יותר סיפוק ושמחה בעצמך, ובע"ה תתחילי להרגיש בטוחה יותר במי שאת, וככה יהיה קל יותר להתמודד עם הביקורת מבחוץ.
את יודעת שדווקא כשלאדם יש חוט שדרה עצמי, ביטחון ונאמנות למי שהוא - הסביבה מרגישה ומביעה כלפיו יותר הערכה ואמון. הרבה יותר מאשר אם הוא מנסה לרצות אותה.
ואם תרגישי שאפילו את זה את לא עושה מספיק טוב- תזכרי מה אומר לנו השולחן ערוך בהלכות השכמת הבוקר, ממש בהלכות הראשונות בספר:
"ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת בוראו יתברך..."
תתקדמי בעוז ואיך שמתאים לך. את פועלת בישרות מול עצמך ומול הקב"ה? זה כל מה שחשוב.
○ אפשר לדבר.
אני מציעה לך לשתף את ההורים בתחושות שלך. בכנות, לא בתרעומת.
אומרים את זה תמיד וזה בטח קצת מעצבן לשמוע, אבל מעבר לכל ה"בחוץ" המכאיב לפעמים הם בוודאי אוהבים אותך ורוצים בטובתך.
בהקשר הזה אני רוצה להציע "שיטה"- שבדיבור שלי עם אנשים מאוד עוזרת.
מתוך אמון וראיית הטוב, שימי את הלב על השולחן ותדברי מפורשות.
לדוג': "אמא ואבא, אני יודעת שאתם מאוד אוהבים אותי ורק רוצים שיהיה לי טוב. אני יודעת שחשוב לכם שהמשפחה תהיה מלוכדת ושמחה ושהבית יהיה מקום שכיף ונוח להיות בו. ולכן חשוב לי לשתף אתכם במשהו שלא נעים לי..."
ולספר.
זה קשה, אני יודעת. אבל כשהרגשות גלויים ככה, ומראים כזה אמון בקשר וברצון להיטיב עם כולם, קשה מאוד להישאר אטומים או להבדיל ח"ו להיגרר לויכוחים והאשמות.
לא חייבים עכשיו. מתי ואיך שנוח לך, בסיטואציה מתאימה...אני סומכת עליך שתדעי לעשות את זה נכון.
ואפשר גם לשתף את אחד האחים שלך. אולי מישהו שאת קרובה אליו יותר, או שיש לכם משהו משותף ביחד.
אני למשל (בהרבה אומץ ובסיטואציה "זורמת") שיתפתי את אחותי, וזה באמת ממש עזר. לא רק בתחושת ההקלה שהייתה לי, אלא ממש בדינמיקה במשפחה.
○ היתרון של משאב הזמן
עוד אני רוצה לומר, שאל תשכחי שזמן הוא משאב ומקור להזדמנויות. וההזדמנויות האלה הן מה שמפתחות אותנו בחיים. ולכן יכול מאוד להיות שאחים שלך "מתקדמים" יותר ממך בכל מיני דברים, כי הם עברו יותר בחיים והיו להם יותר הזדמנויות. וגם בלי קשר לזה, את הולכת בקצב שלך. את לא באה חשבון עם אף אחד חוץ מעם עצמך פנימה והיושב במרומים.
אני יודעת בידיעה ברורה שיש בך המון! שאת יחידה ומיוחדת. אני קוראת לך להתחיל להתוודע לזה גם...
בחלוף הזמן, ראיתי שככל שהתקדמתי מול עצמי ככה נהיה קל יותר מול אחים שלי, והם אפילו נהיו לי מקור לכיף, לחכמה ולעצה. ואני מוצאת את עצמי לא פעם נעזרת בהם ולומדת מהם. כי אחרי שיש לי בטחון, הם כבר לא איום. הם הזדמנות...
זהו. תחשבי קצת ותתבשלי עם הדברים. תתפללי עליהם... ובע"ה יהיה בסדר.
מאחלת לך בהצלחה גדולה גדולה!
תזכרי, רק את ורבש"ע.
וכמובן אני כאן לכל דבר נוסף:)
נעם.