מלא פעמים שאני קוראת מדרשים של חז"ל אז מוצאים שיש כ"כ הרבה סתירות. וזה קצת מבלבל. ברור שיש 70 פנים לתורה וכדו'. אבל איך זה מסתדר עם כ"כ הרבה סתירות?
סתם לדוגמא, יש את המדרש מתי מגיע המשיח. אז מגיע חודש ניסן, אומרים שזה חודש הגאולה ושמשיח יגיע. ואז לצערינו הוא לא הגיע בניסן האחרון, אז מגיע תשעה באב ואומרים שהוא בכלל לא מגיע בניסן, אלא בתשעה באב.
איך מסתדרים עם כל הסתירות האלה?:)
כאילו, כל הזמן מנסים לתת תקווה לכל מיני אנשים בעזרת המדרשים ואז שזה לא קורה אז "מוצאים" אחד אחר
ת.
שלום!
שאלת שאלה גדולה וחשובה.
אכן, מדובר בנושא בעייתי. דבר ראשון חשוב לשים לב: לא כל מה שמצוטט בתור "מדרש" הוא אכן דבר בעל סמכות. כלומר: כמובן, יש לנו את הטקסטים החשובים של ספרות חז"ל: המשנה, התוספתא, התלמודים ואחדים מן המדרשים. אולם יחד עם זאת שרדו מתקופת חז"ל ומתקופות מאוחרות יותר גם הרבה טקסטים הרבה פחות מוסמכים, שלא כולם נכתבו בידי חכמי המשנה והתלמוד הידועים.
הגאונים מסבירים, שלגבי טקסטים אלו יש להתייחס בביקורתיות, ובוודאי לא להסתמך עליהם בצורה מוחלטת. מופיעים בהם הרבה אגדות, בין השאר על אודות המשיח, עם הרבה פירוט שלעיתים קרובות סותר ממקום למקום.
במקרים מסויימים, חשוב לציין, הסתירות נובעות מכך שלא מדובר בדברים שהם פשוטם כמשמעם אלא רומזים לעניינים נסתרים.
כך או כך - ברור שהעיסוק הרב באגדות על המשיח הוא חסר תועלת ותוחלת. גדולי ישראל הסתייגו מדברים אלו; כבר בגמרא נאמר: תפח דעתן של מחשבי קיצין. וכך גם הרמב"ם, המאריך בענייני המשיח והגאולה, קובע בחריפות: "... ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהם, ולא ישימם עיקר, שאינן מביאין לא לידי אהבה ולא לידי יראה..." (הלכות מלכים ומלחמות פרק יב, ב). אין טעם להתעסק בכך יתר על המידה. הדבר ברור שאנחנו חיים בתקופה של גאולה, וכבר אין טעם להיתפס במדרשים אלמוניים שמקורם לוט בערפל או לחילופין הכתובים בשפות סתרים שונות כטובע הנאחז בקש.
כדאי וחשוב מאוד ללמוד על הגאולה; אבל הנידון הוא כבר לא איך הגאולה תקרה אלא איך היא קורה. הרמב"ם מאריך בהלכות מלכים ומלחמות פרקים יא-יב להסביר מהי הגאולה ובמה היא כרוכה, והוא מסביר שם שעיקר הגאולה היא חזרת היהודים לארץ, וכל הדברים הנשגבים הנאמרים עליה הם תופעות חשובות של הגאולה ושלבים בולטים שבה אך לא ניתן לשפוט על פיהם מראש מה יקרה ומתי. כלשונו (שם): "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן - לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו..."
עיקרון זה תקף לא רק לגבי מדרשים על המשיח אלא לגבי כלל ספרות מדרשי האגדה. מכיוון שלא מדובר בדברים הנוגעים הלכה למעשה הובאו ונכתבו גם סברות שאינן מוחלטות ולא תמיד מוסכמות. מלבד זאת, ספרות המדרש מכילה גם המון עניינים עמוקים ונסתרים, ולפעמים הצורך בהצפנתם גרם לכתיבת דברים שלפי משמעם נראים כסותרים זה את זה - ושתי הסיבות הביאו את חכמינו לקבוע חד משמעית כי "אין מקשין בהגדה" (הרמב"ם בהקדמה למורה נבוכים, ועוד) וכי את הדברים המובנים והמתקבלים שבספרות המדרש יש ללמד ואילו את האחרים להניח (מבוא התלמוד לרב שמואל בר חפני, הרמב"ן ועוד) עד שיימצא מי שיידע להבין ולפרש אותם.
שנזכה בקרוב בעזרת ה' להשלמת גאולת ישראל, לשבת בסוכת עורו של לוויתן ולקבל "אולפן חדת מבחירי צדיקיא" (תורה חדשה מבחירי הצדיקים).
יהונתן בנחיון