שלום! קודם כל תודה רבה!!
ישלי בעיה קטנה ואשמח לעזרה..
אני לא יודעת למה אבל אני פשוט מתביישת באמא שלי:/
אמא שלי חזרה בתשובה ובעקבות זה היא לא כל כך בקיאה בתפילות ואיך להתפלל..
ובראש השנה וביום כיפור הרגשתי ממש לא נעים..
התפללנו ביחד בבית כנסת וכל דבר אני הייתי צריכה להסביר לה בתפילה (ואם זה אין לי בעיה) פשוט היא לא יודעת ובשמונה עשרה ממש הרגשתי בושה ואני באמת לא יודעת מה לעשות!
ואז יוצא מצב שאני פשוט מוכיחה אותה:(
אשמח ממש לעזרה!
ת.
שלום!
ממה שאת כותבת נשמע שאת בסך הכל שמחה מזה שאמא שלך חזרה בתשובה. וחוץ מהעניין הספציפי שהיא פחות בקיאה בהלכה ובמנהגים, את אוהבת אותה ושמחה בה. לפי זה – את יכולה להיות גאה באה, שהיא הסכימה לעשות מהפך כזה גדול בחיים שלה!
לכן דבר ראשון הייתי מציע לך לחזק את המחשבות האלו – לעשות הפרדה בראש ובהרגשה, בין הנקודה הזאת של החזרה בתשובה, לבין כל שאר החלקים באישיות שלה, והערכה שלך כלפיה. להזכיר לעצמך שהיא דמות שאת מאוד מעריכה, ויש לה נקודה אחת, קטנה, שקצת קשה לך איתה.
עכשיו נעבר לאותה נקודה קטנה - את יכולה לעשות בירור פנימי עם עצמך, לשנות את המבט שלך על החזרה בתשובה של אמא שלך – זה לא שהיא עושה משהו בכוונה - העובדה שהיא לא יודעת, זה הרי לא אשמתה. ועוד - היא גם לא עושה את זה לך, אלא זה אולי קצת משפיע עלייך.
לפעמים רגש הבושה מתעורר כי אני מרגיש שעשיתי משהו לא בסדר. אבל את בסדר גמור, אלא שיש משהו במעגל הקרוב אלייך שאת משייכת לעצמך, כאילו את קצת אשמה שאמא שלך חזרה בתשובה. כדאי לעשות הפרדה בין המעשים שלך שאת אחראית עליהם, למעשים של הסביבה שלך.
אני מבין שזה יכול קצת לבאס, ויש תחושה כזאת שכל הנשים בעזרת נשים מסתכלות עליה במבט מוזר של ''למה היא יושבת עכשיו כשכולם עומדים?", או "היא לא יודעת שעכשיו לא מדברים?" או כל מיני טעיות כאלו שמי שלא בקיא נופל בהם. אם זו הייתה מישהי ותיקה, אני מבין שזה יכול להיות קצת מביך...
אבל אם הן היו יודעות שהיא קצת חדשה בעסק – אז הן היו מסתכלות אחרת, נכון? אז אפילו שהן לא יודעות, אבל את יודעת, לחזק את ההבנה הזאת אצלך יכול מאוד לעזור לך לא להתבייש. כי באמת אין כאן במה להתבייש.
לגבי ההרגשה שאת מוכיחה את אמא שלך – אני בטוח שאת עושה את זה בצורה רגישה, עדינה ולא מתנשאת, ואם אמא שלך נעזרת בך- סימן שהיא שמחה שאת מלמדת אותה. לכן זה ודאי לא נקרא שאת מוכיחה אותה.
אם את מתכוונת שאת קצת מתעצבנת עליה (אולי קצת בגלל שזה מביך אותך, וזה מוביל אותך אולי לכעוס עליה) – אני מציע שתזכירי לעצמך שוב – היא לא אשמה שהיא לא יודעת. והפוך – איזה נפלא זה שהיא רוצה ללמוד ולהתקדם!. כמה את יכולה ללמוד מהתכונה הזאת – מהגמישות והענווה שלה.
אגב – את בהחלט יכולה להציע לה לשבת וללמוד ביחד הלכות, ככה גם היא תדע, וגם יהיה לכן זמן איכות יחד.
בהצלחה! מקווה שעזרתי..
יוחאי