היי, קודם כל תודה רבה! זכות גדולה!
יוצא לי המון פעמים בשיעורי תנך פשוט לא להאמין שזה קרה, זה נשמע לי ככ מופרך ולא אמיתי ופשוט המצאה של מישו משועמם
אני מאוד רוצה להאמין אבל לא יודעת איך.. עצות?
ת.
שלום!
שאלה מצויינת!
נפתח בעובדה – הספר הכי משפיע בתולדות האנושות הוא ספר הספרים, התנ"ך. זאת אומרת שלא ייתכן לומר שהתנ"ך הוא המצאה רגילה. 'כי המקרה לא יתמיד'. לא יכול להיות שלאורך כל ההיסטוריה, כל התרבות האנושית הושפעה בצורה זאת או אחרת מהתנ"ך, ולכן ודאי שהתנ"ך אמיתי כלומר - הוא ודאי עובדה, הוא ודאי משהו משמעותי.
ספר הספרים אבל לא ספר סיפורים
אלא, שצריך להבין מה עניינו של התנ"ך. התנ"ך אינו ספר היסטוריה שבא לתאר את קורותיו של עם מסויים. עיקר ענינו הוא התוכן שעומד מאחורי הדברים – כתבי הקודש הופיעו דרך עמ"י, זאת אומרת שהם באים לתאר, להביע ולהפגיש אותנו עם העולמות הפנימיים שהעומדים ביסוד אמונת ישראל, להיפגש עם דבר ה' הפונה אלינו ומרומם אותנו, איך שהוא מנהלך ומופיע במציאות, ומה הם התכונות הישראליות.
אז כשאני אומר שהתנ"ך הוא אמת הכוונה שהרעיונות העולים מהתנ"ך, כל העולמות הפנימיים שמסתתרים מאחוריו - הם אמת, הם תיאור נכון של תכונות נפש ועקרונות רוחניים של המציאות ושל עמ"י, (עובדה שהם נגעו כ"כ בנפש והתרבות האנושית) ונכון ללכת אחריהם וללמוד אותם.
בחג הסוכות שהיה לא מזמן, הזמנו אושפיזין לסוכה. נכון שהאושפיזין הם דמויות היסטוריות, אבל הם באופן עמוק גם ביטוי לתכונות ישראליות שורשיות. אברהם אבינו הוא עמוד החסד, יצחק אבינו הוא עמוד היראה וכו'.
כלומר – תנ"ך הוא לא ספר סיפורים, עיקר ענינו הוא ערכי מוסר ורוח הנובעים ממנו. גם הסיפורים שיש בו – השאלה אם הם קרו או לא קרו אינה עיקר הנקודה – אלא מה המשל, מה נלמד מהם. הסיפורים הם לבושים, כיסוי, דרך ביטוי מסויימת לעולמות פנימיים שעומדים מאחוריהם.
יש סיפורים בתנ"ך שחז"ל בעצמם אומרים שמה שכתוב לא באמת מה שקרה, כלומר – זה נכתב כך, אבל צריך לקרוא את הדברים בהקשר נכון ורחב יותר. זה נכתב כך כדי להפגיש אותנו עם עקרון מוסרי או רוחני מסויים, ובאמת פרטי המעשה ממש היו מעט שונים (למשל מעשה ראובן ובלהה).
חשוב להדגיש – בפשטות העניינים אכן קרו. לא כל מי שרוצה יבוא ויגיד – זה משל. בשביל זה יש לנו את מסורת ישראל - חז"ל וגדולי ישראל להדריך אותנו. ויש דברים שברור לנו שקרו – יציאת מצרים ומתן תורה. עיקר מה שאני בא לומר הוא שאין סתירה בין היות התנ"ך ודאי אמיתי, בתור הופעה של רוח, של אמירה ערכית- רוחנית. ומצד שני הסיפורים שכתובים בו לאו דווקא קרו בפועל. עכ"פ הדגש בתנ"ך אינו רק הערך ההיסטורי שלו כסיפור, אלא של העיקרון העולה ממנו, מה שאנחנו מבינים ממנו על עצמנו, על נפשנו ונשמתנו.
האם יש ניסים?
אני רוצה להתייחס בקצרה לנקודה אחרת שיכולה לעלות מדבריך – השאלה האם ניסים יכולים לקרות. אני מניח שהסיפורים שיותר קשה לך איתם זה הניסים, כי סיפורים כמו יוסף ואחיו אמנם ייחודיים ודי נדירים אבל זה בסך הכל עלילה טבעית. אבל קריעת ים סוף או לחם שיורד מן השמים, זה באמת נראה קצת מוזר וחורג מגדר הטבע.
אני חושב שמבחינה 'מתמטית' – אם אלוקים הוא כל יכול, ברור שהוא יכול לעשות ניסים. כלומר – אני אמקד את השאלה במקום אחר – לא האם הקב"ה יכול לעשות ניסים, אלא למה קשה לנו להאמין, לקבל את העובדה שהוא באמת יכול לעשות את זה?
יכול להיות שזה נובע מכך שאנחנו מפחדים מתחושת חוסר השליטה וחוסר היציבות שהתרחשות של נס גורמת לנו – במקום שהטבע ימשיך כמו שמצופה וכמו שאנחנו מכירים, הכל עלול להתהפך.
אבל זה פחד שוא.
ראשית כי הקב"ה רוצה בקיום העולם, ולכן הוא לא יהרוס אותו.
שנית כי ניסים באים תמיד להופיע טוב. וגם אם זה נראה לפעמים רע, או מערבב עם זה רע – עיקר התכלית שלהם לטובה. נס זה גם לשון של דגל. כלומר ניסים מפגישים אותנו עם עולם עליון, גדול ושלם יותר, ולכן ודאי טוב יותר.
ושלישית – החיים שלנו תלויים בקב"ה. כשאנחנו בוטחים בו, זה לא מקטין אותנו והופך אותנו לחסרי עצמיות, לחסרי עמוד שדרה – להפך זה מחבר אותנו למקור החיים שלנו. ומשם אנחנו שואבים כוחות לפעול הלאה במציאות כפי שהוא ציווה אותנו.
מקווה שעניתי לך על כל השאלות, אם יש משהו לא מובן או היית שמחה שנדייק ונרחיב – מוזמנת לשאול עוד!
להרחבה נוספת לגבי אמיתת התנך – את יכולה להסתכל בתשובה 72 במאגר.
רוב הדברים שכתבתי מבוססים על שיעור של הרב קלנר 'שיחה על אמיתות התנך'(חפשי בגוגל, זה תוצאה ראשונה, באתר של 'בני דוד') זה שיעור קצת קשה, אבל הוא סוגר בצורה ברורה את השאלה שלך.
בהצלחה!
יוחאי