ש. היי אני בדילמה, אשמח לעצה..
אני ממש ממש אוהבת לעזור ולפרגן. כשמישהו חשוב לי אני הולכת עד בסוף לעשות את כל מה שאפשר כדי שיהיה לו טוב, במיוחד כשזה נוגע לחברות שלי. הבעיה היא שקורה לי די הרבה שאני מתאכזבת מאנשים, כי אני נותנת הרבה ומצפה מאנשים גם לתת לי אבל לא תמיד זה קורה ואז זה רק עושה אותי עצובה..
אז אני לא יודעת מה לעשות, האם זה יכול להיות רע שאני נותנת הרבה? יש יותר מדי כשמדובר בלעשות טוב? ומה לעשות כשחברה מאכזבת אותי?
ת.
שלום לך יקרה 🥰
אני כ"כ שמחה לקרוא את השאלה שלך!
נשמע שיש לך לב ענק ושמידת החסד מאוד חזקה אצלך! ורק זה מוערך מאוד 🙂
האמת, שאני גם מאוד מזדהה עם השאלה שלך, אני גם כזאת ועדיין עובדת על זה..
אז כל מה שאכתוב כאן מכוון לשתינו ובעז"ה נצליח 🙃
אנסה לתת לך מספר טיפים שעוזרים לי(:
לשמוח בחסד שלי
תשמחי! הקב"ה נתן לך מתנה נפלאה של חסד ענק ואהבת ישראל.
כשתשמחי במעלות שלך יהיה לך הרבה יותר קל לאזן אותן.
ובעצם למה?
כשאנחנו שמחים במעלות שלנו אנחנו קודם כל לומדים להכיר אותן הרבה יותר טוב והן לא מהוות לנו מכשול ומשהו רחוק שרק רוצים לשנות ולהיפטר ממנו.
ובאופן כללי, הרבה יותר קל, נכון וטוב לתקן מתוך שמחה. התיקון יותר עוצמתי ויוצר לנו חוויה טובה ונעימה.
לכבד את עצמי והרצונות שלי
שאלת האם יכול להיות רע כשאת נותנת כ"כ הרבה טוב? ואם יש יותר מידיי עשיית טוב? התשובה היא כן.
כשהנתינה והפרגון פוגעים בך, מעציבים אותך, ובכללי כשאת לא שלמה איתם יש מקום למחשבה- האם זה מתאים?
גם אם תסרבי לעזור זה לא חלילה כי לא איכפת לך מהאחרת או כי את אנוכית אלא כי כרגע זה לא מתאים לך
וזה בסדר שזה לא מתאים לך.
את צריכה להיות קשובה לרצונות שלך ולצרכים שלך הם הכי חשובים והם אלה שמניעים אותך ונותנים לך כוחות.
כשתתני ממקום של חיבור לעצמך, מתוך מלאות ושמחה הנתינה גם תהיה הרבה יותר מדויקת וטובה.
(יש מקרים שזה בסדר לעזור ולתת גם אם לא מתאים לך- כל מקרה לגופו וצריך להפעיל שיקול דעת:))
לתת לחברות לתת את המקום שלהן
כשאת לא תמיד האחת שתמיד עוזרת ותמיד מפרגנת זה נותן מקום לחברות שלך לתת לך גם, וגם לתת לעצמן ולסגל לעצמן אהבת ישראל וחסד.
אולי שווה לפעמים לחכות שמישהי אחרת תתנדב או תפרגן? 😉
בנוסף, זה יוריד קצת את רמת האכזבות.
ואם כבר אכזבות, בואי נחלק אותן לשני סוגים:
הראשון, אכזבה כי 'מגיע לי' אנחנו נוטים לחשוב שאם עשינו משהו בשביל האחר ברור שהוא גם יעשה לנו ככה בשבילנו ואם זה לא קורה- זה מאוד מאכזב.
לכן צריך לזכור שכשאנחנו נותנים, אנחנו נותנים בלי ציפייה מהשני, אנחנו נותנים כי אנחנו אוהבים לתת ושלמים עם זה.
והסוג השני, ציפייה כי אנשים באופן כללי לא נחמדים כמוני- כאן נדרשת עין טובה ולימוד זכות.
להבין, שלא כולם כמוני וללמד עליהם זכות.
ואם בכל זאת מתאכזבים מחברה?
אני בעד לשים את הדברים על השולחן, לפעמים אנחנו נפגעים כי ציפינו לדבר אחד וקרה דבר אחר.
ציפית מחברה שתעשה משהו והוא לא קרה? שתפי אותה, תקשיבי לצד שלה..
ותפתרו את הדברים להבא.
ללמוד להגיד לא
אני זוכרת שבשנה הראשונה של השירות ביקשתי משהו ממישהי (שהיה ממש קטן ושולי) והיא אמרה לי לא הייתי בהלם ולא ממש הבנתי למה כי במצב הפוך הייתי עושה את זה בשמחה ואז הבנתי למה הייתי בהלם- אני בעצמי לא הייתי רגילה להגיד לא, לסרב. מתאים לי, לא מתאים לי אני שם וזה חשוב לדעת להגיד לא ולהציב גבולות.
לכל אחד יש את הגבולות שלו. מה הגבולות שלך?
על מה את לא מוכנה לוותר ולהתפשר? מתי העזרה והפרגון כבר פוגעים בך?
ואם בכל זאת תאמרי, קשה לי להגיד לא, זה מובן והגיוני וזה תהליך..
אני מציעה לך להסתכל על אנשים בסביבה שלך ולראות איך הם מסרבים (ואולי גם על מה). על אמא, סבתא, אחות, מדריכה, מורה, חברה וכו'
לכל אחד יש את הדרך שלו, את יכולה למצוא לך דרך עדינה שמתאימה לך.
לשתף
ואם כבר באמא, סבתא, אחות, מדריכה, מורה וחברה עסקינן, שתפי את הסובבים אותך בתחושות שלך הם יכולים לתת לך נקודות מבט נוספות שלא הזכרתי כאן מתוך הכרות עמוקה יותר איתך ויכולים גם להציב גבולות מצידם שיעזרו לך בתור התחלה.
ואוסיף ואומר שאת יכולה לבחור לך שותפה לתהליך, לספר לה איך את מרגישה ושהיא תהיה האוזן הקשבת שלך.
גם באכזבות וגם בשמחות וההתקדמות.
תמיד כיף יותר לא להיות לבד(:
אם משהו עדיין לא ברור או מדויק, מוזמנת בשמחה לשאול שוב..
מאמינה בך ויודעת שתמצאי את האיזון והמקום שמתאים לך ❤
אילה.