ש: אוקיי אז ישלי חברה שהיתה תקופה שהיא עברה לנוקיה ואני עידכנתי אותה את רוב הדברים וההודעות שהיא היתה צריכה לדעת, אבל אז אחרי תקופה היא חזרה לטלפון הרגיל מרגיש לי שחזר לה טיפה האגו, זאת אומרת מסננת הרבה ולא מעריכה כל כך את כל מה שעשו בשבילה בתקופה שהיתה עם נוקיה ושאני לדוג בלי טלפון וכזה היא לא מעדכנת אותי שום דבר, וזה קצת מעצבן אותי..
למה אני צריכה להיות נאמנה בשבילה והיא לא בשבילי?
האם כדאי לי להפסיק להיות 'נאמנה' לה?
תודה רבה בת 16
ת:
שלום !
תודה רבה לך על השאלה.
זה יפה לעצור לשאול דברים כאלה , ולא להתעלם ממה שמרגישים. ומצד שני, עם פתיחות לשמוע משהו גדול יותר.
דבר ראשון , כל הכבוד שעדכנת אותה. שהיה לך אכפת מהחברה שלך שקצת אולי יכול להיות שתהיה בחוץ , ואת דאגת לה להיות חלק. זה ממש מדהים.
ואל תצטערי אף פעם על מעשה טוב שעשית. לפעמים זה קורה לנו שבעקבות תגובות הסביבה אנו מצטערים שעשינו. ממש לא.
זה בא מלב טוב שלך. וגם אם החברה לא העריכה אותך , את הרווחת ופעלת משהו גדול !
עכשיו, הייתי רוצה להתחיל מהסוף, מהשאלה האם כדאי להפסיק להיות נאמנה לה ?
כדאי , בדרך כלל זו מילה שמצפה לקבל תשובות של , "שווה לך" , "ככה יותר תתקדמי בחברה", בקיצור את רוצה לשמוע - מה תרוויחי, מה יהיה הרווח שלך בלהיות נאמנה לה.
נראה לי שהשאלה הרחבה יותר - היא לא מה מה הרווח שלך, אלא מה זו בכלל חברות ?
האם חברות היא יחסי מוכר-קונה, כלומר אני נותנת , והיא מקבלת ופעם הבאה הפוך ? ויש מין הרגשת התחשבנות?
או
שבוודאי שיש יחסי נתינה-קבלה, אבל אין התחשבנות, אלא כל אחד תורם את החלק שלו?
לא חושבים על הלקחת..
כל אחד נותן, כי זה "מובן מאליו", אלו הכוחות שלו, זה מה שה' נתן לו- כדי שישתמש בזה ויועיל לאחרים, וכשהוא מקבל משהו מהצד השני, אז הוא מעריך את זה , כי "זה לא מובן מאליו" שהשני נתן. זו חברות. זו ההסתכלות שצריכה להיות.
ואז יכול להיות שאת חזקה יותר בתחום אחד, והחברה שלך, אולי אינה חזקה בתחום הזה. אבל היא נותנת את החלק שלה בחברות במקום אחר.. הבנת ?
ע"ג זה , נקודה נוספת שחושבת שאולי תעזור - יש משפט פשוט וחזק מאוד -
"אם ראיתי משהו - סימן שיש לי מה לעשות איתו"
כלומר , נקודה נוספת שיכולה לעזור , היא ההבנה שהמציאות מדויקת. והחלק שלך בנתינה , בעשייה קשורה במה שאת פוגשת ורואה. ככה ה' מנהיג עולמו, שיש לנו מה לעשות במצבים שנפגשנו עימם.
ואז יכול להיות שחרור מאוד גדול. זה מרגיע מאוד , וזו גם האמת.
שכנראה שיש בך משהו, מאוד רגיש , ששמע שזה תפקידך עכשיו- לעזור לחברה , ואז פעלת.
ועכשיו הנקודה -
אם אחרות ראו את החברה עם הנוקיה , ולא עשו עם זה דבר, או שהחברה שלך, לא שמה לב שהיא מוציאה אותך קצת מהמעגלים,
אז הן צריכות לעשות חשבון נפש עם עצמן, לעבוד על עצמן.. לשים לב יותר, להיות רגישות. ועל גבי זה , יכול להיות שזה לא התפקיד שלהן..
בכל מקרה,
אותך זה לא צריך להעסיק..
מתחילים מבפנים החוצה, ולא הפוך.
את לא אחראית על כל העולם. יש לך אחריות קודם כל על עצמך.
כשהופכים את הדברים ואומרים
ראיתי , סימן שיש לי מה לעשות. זה מה שה' רוצה ממני, כי הוא שם אותי בזו הסיטואציה, ויש לי מה ללמוד מתוכה.
זה מיד מגיע לפעולה, לגבי מה שצריך לעשות.
זו לא איזו קלישאה , משפט קליט , זו פשוט העובדה
שזו הדרך שה' מדבר אל המציאות. דרך עצם החיים.
אז איך תעזבי כשקשה , כשאת יודעת שמה שאת עושה זה חשוב ?
ששמת לב למשהו והוא עשה טוב ?
על גבי כל זה, לא מתעלמים מההרגשה. ממה שעובר עלייך.
צריך שהדברים האלה יתנו לך כוח, שיהיו את, ואם את נפגעת מזה שחברה שלך לא מתייחסת, למרות שאת משקיעה , אז לא נעלים את זה.
זה חשוב.
אחרת יהיה פער בין "מה הרצון" ו"מה את מרגישה".
וזה מאוד מובן שזה פוגע. אנחנו בנ'א וזה קשה שצד אחד נותן את הנשמה וצד שני, נראה שלא משנה לו.. זה קורה, שמרגישים חוסר הדדיות בקשרים חברתיים.
מציעה לנסות לדבר איתה , לפתוח את הדברים , ללבן אותם. להגיד -
מרגישה שהייתי רוצה שתהיי יותר.
יכול להיות שעצם זה שתגידי את זה , יראה לה תמונה אחרת ממה שהיא רואה כרגע. ויפתח לה אפשרות לתקן.
וזה מאוד בוגר לעמוד להגיד לחברה -
את חשובה לי מאוד , משמעותית לי , לכן נפגעתי ממך.
תחשבי על זה(:
סומכת עלייך ,
בהצלחה רבה !
מיכל