6️⃣ ש.
אם עד עכשיו קיימתי מצווה מסויימת לא נכון ואחרי שלמדתי עליה התברר ככה אז מה שווה המצווה?
ת.
המדרש אומר(שיר השירים רבה ב,ד):
"אמר ר' אחא עם הארץ שקורא לאהבה איבה כגון (במקום) ואהבת את ה' אלוקיך (הוא אומר) ואייבת אמר הקדוש ברוך הוא ודילוגו עלי אהבה"
המדרש מדבר על מישהו קרא את הפסוק 'ואהבת את ה' אלוקיך' אבל במקום לקרוא ואהבת, הוא בטעות קרא ואייבת. כלומר אפילו שהוא למד הכי הפוך שבעולם – במקום לאוהב את ה', להיות אויב שלו – עדיין זה רצוי לפני הקב"ה. למה – כי הוא ניסה, הוא רצה להתקרב לקב"ה, הוא למד תורה, אבל זה מה שהוא הבין.
כמובן שהוא צריך להשתדל ללמוד עם השכל, ולראות האם מה שעלה לו הגיוני, ובלימוד הלכה – לראות שהוא הבין כמו שכתוב בספרים, לשאול חבר או רב. אבל להשתדלות יש ערך. בעיקר בלימוד תורה שם העיקר הוא כדברי המהר"ל העסק בלימוד, ולאו דווקא התוצאה או המסקנה. ועצם הכוונה והרצון לעשות מצווה הוא חשוב – "כל מי שהוא מחשב בלבו לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו המקום כאילו עשאה"
תמיד יכול לחיות בחשש – שמא לא הבנתי נכון, ואולי אני טועה. אבל לא נכון לחיות ככה. אנחנו צריכים להיות בטוחים בעצמנו, שאם למדנו משהו – הבנו נכון, ולפי הבנתנו עלינו לפעול. במקביל להתפלל לקב"ה שיאיר ענינו, שנזכה לכוון לאמת, ושיציל אותנו מכישלונות וטעויות.
כמו כן, ייתכן שבצורה שבה שעשינו את המצווה, בדיעבד יצאנו ידי חובה. אז אמנם לא נוכן להתנהג כך באופן רגיל, אבל מצד שני זה מרגיע אותנו שבדיעבד אנחנו בסדר.
אנחנו אומרים בוידוי ביו"כ – 'על חטא שחטאנו לפניך בבלי דעת' – זה כולל חטאים שלא ידענו שהם חטאים, כי לא למדנו מספיק.
צריך לעשות על זה תשובה, ולהשתדל ללמוד את ההלכות. אבל צריך לזכור שאנחנו בני אדם ואנחנו טועים או שוכחים.
עלינו להשתדל ללמוד ולדעת את ההלכות. אגב – לימוד הלכה אינו רק לדעת מה לעשות, אלא גם לדעת לשים לב איפה צריך ונכון לשאול מה ההלכה, איפה כנראה יש שאלה. מי שבקיא, יודע גם מתי כדאי לשאול.
ומצד שני לא להתייאש אם מסתבר שטעינו ולא קיימנו נכון. עכשיו אנחנו יודעים מה לעשות, ולהבא נתקן. בעז"ה.
7️⃣ ש.
איך מקבלים מוטיבציה לקיים את אותה מצווה שהסתבר שטעינו בה?
ת.
השאלה מה הבעיה:
אם יש ייאוש וצער על המצב – אין סיבה להתייאש - הרי העובדה שאני יודע שטעיתי, מורה על כך שאני בעצם יודע כבר מה התיקון – אז כבר מעכשיו אני יכול לקיים את המצווה הזאת נכון. ומה שהיה עד עכשיו – אין לי מה לעשות עם זה עכשיו, מוטב להביט קדימה. מה גם שלפי הדברים שאמנו לעייל, זה לא ממש אשמתנו ואולי זה אפילו לא נורא כ"כ.
אם הפחד שזה יקרה לי שוב – אין סיבה שזה יקרה, מותר לנו לסמוך על הישרות שלנו, ועל החינוך שלנו שהוא בסך הכל בסדר. אבל תמיד לשאוף להשתפר וללמוד עוד. מה גם – שהסיכוי שיש מצווה שעשינו ממש הפוך – הוא קלוש.
נקודה לסיום – כל השאלות ששאלת מצויינות! לדעתי העיקר הוא לדעת שהקב"ה אוהב אותנו, ומאמין בנו. אפשר להיות אנשים דתיים באמת, לקיים מצוות בצורה מלאה, נכונה ובהרבה שמחה. גם אם זה דורש מאמץ – זו חובתנו, ומצד שני זה הדבר הכי נפלא בעולם!. 😊
בהצלחה רבה! אם יש לך עוד שאלות, את תמיד מוזמנת לשאול עוד...