מתמטיקה.
אני אפילו לא יכולה לתאר את היאוש והבחילה שזה מעלה בי.
לא משנה הנושא, המורה, הסיטואציה..
פיתחתי פוביה מעצם הרעיון הדבילי הזה.
הימים הכי טובים שלי בשבוע, זה הימים האלה בלי הלחץ מהשיעור מתמטיקה הקרוב.
אם יש לי מבחן אני במשך שבוע אהיה עם נשימות מהירות ובלי יכולת לשבת ולהתרכז מרוב לחץ.
מגעיל אותי מחשבונים, לא מסוגלת כבר לשבת יותר מ10 דקות על תרגיל (ואחרי שכבר ישבתי 10 דקות אני גמורהההה כאלו מה כבר עשיתי).
שתבינו רגע- אני לא טפשה, לא עם קושי לימודי לפי מה שידוע לי. אפילו עושה יותר מ3 יחל!
אנשים שנהנים מזה מוזרים בעיני ומכעיסים אותי.
אם זה היה מקצוע שולי הייתי מוותרת.. אבל זה מקצוע שלומדים ככ הרבה שעות, וקריטי לעתיד.
אבל באמת שאני כבר לא יכולהה! בכל השיעורים, גם הכי קשים שיש, אפשר להכניס חומר מעניין- סיפור רלונטי בספרות, תקופה מעניין בהסטוריה, אפילו לכתוב קטע בנושא שאני מחוברת בלשון או לקרוא טקסט מתיש אבל מעניין באנגלית.
במתמטיקה זה פשוט לא זה.. זה משעמם ואתי מדי, מפחיד מדי, והכי נורא- חסר פואנטה.
זה תופס חלק משמעותי מדי מהחיים שלי, ופשוט רע לי עם זה.
המנהלת תיכון שלי מדהימה, היא הסבירה לי כמה עבודות אני אוכל למצוא עם מתמטיקה נמוכה.
אבל אני לא רוצה לוותר לעצמי! יש לי יכולות! ואם כולם הצליחו לשרוד למה שאני לא?
איך אפשר להפוך את זה לנסבל יותר? להנות מזה?
כי יש לי עוד קצת שנים עם המקצוע..
תודה לכם!:)
שישיסטית
ת
שלום!
קודם כל- קבלי חיבוק הזדהות. מתמטיקה הוא אכן לא מקצוע קליל (לרובנו) והוא בהחלט דורש השקעה.
אני רוצה לשתף אותך שגם אני הרגשתי תחושות דומות. הרגשתי לחץ אדיר לפני מבחנים ובאופן כללי הרגשתי כאילו העולם נחרב בגלל המתמטיקה הזו.
אני אנסה לתת עצות מניסיוני ואני מבטיחה אפילו הפי אנד בסוף:)
👻רתיעה מתמטיקה היא דבר שמתפתח לאורך זמן ויכולות להיות הרבה סיבות לרתיעה הזו.
בשלב ראשון, צריך להבין מה הסיבה שבגללה לך יש רתיעה כזו.
זה יכול להיות ציפיות גבוהות מעצמך, זה יכול להיות בגלל שאין לך בזה עניין בכלל (במקצוע,לא דווקא בחומר ספציפי) או שזה מאוד קשה לך או שאת מרגישה ציפיות מהחברה. סיבה נוספת- מתמטיקה זה לא טריוויאלי להרבה מאיתנו, זו חשיבה שונה ולפעמים מורכבת וזה יכול להפחיד.
שבי עם עצמך ותנסי לבודד את מקור הרתיעה. זה יכול להיות שילוב אבל בד"כ יש משהו אחד או שניים שהם הכי מפריעים/מלחיצים.
🙃מצאנו את מקור הרתיעה? מעולה! עכשיו מנסים לתת לו פתרון.
🧠אם זה בגלל שהכל נראה מסובך- נסי לשבת עם עצמך, לקחת כמה תרגילים קלים יחסית ולפתור בנחת (כן כן, מרצונך החופשי). בדרך כלל מגלים שזה לא כל כך נורא. אפשר גם להעזר בחברה/ אחות/ סרטונים קלילים שיש באינטרנט. העניין הוא שתפתרי תרגילים שהם לא חובה ותראי שהשד בכלל לא נורא.
הרעיון הוא לייצר לעצמך חוויה שבה הצלחת, ואז הפחד כבר לא כל כך גדול.
🏹אם זה שיעמום- קודם כל,ייתכן מאוד שהחומר יישאר משעמם בשבילך, אבל את יכולה לשנות גישה ביחס אליו.
תתייחסי לזה כמו חידה או משחק. בתקופות ממש קשות אני החלטתי למשל שכל תרגיל שווה נקודה וכל מספר מסוים של נקודות שווה פינוק שאני אוהבת. אולי זה נשמע טיפשי אבל התחלתי להתייחס לזה כמו תחרות וזה ממש עזר.
אפשר לעשות טבלה מסודרת של תרגילים ולסמן וי או סמיילי לידם כשאת פותרת. כשיש הרבה וי זה ממש משמח ונותן מוטיבציה.
🧐אם זו תחושה שהמקצוע לא מעניין ורלוונטי ובכן, הוא מאוד רלוונטי. את בעצמך מבינה את החשיבות של המתמטיקה. אני אוסיף- מי שיש לו את היכולת ללמוד מתמטיקה, מרוויח מזה הרבה דברים. אל תתלי את לימודי המתמטיקה רק בשאלה האם תתקבלי לעבודה כזו או אחרת בלי מתמטיקה. השקעה במקצוע הזה מעניקה את היכולת לחשוב בצורה מתמטית, היכולת לחשוב בכלל:) וכן, גם את היכולת להתמיד ולהשקיע גם בדברים שהם לא קלים. לי זה היה נשמע קצת כמו חרטוט,אבל במבט לאחור אני רואה שזה באמת פיתח בי יכולות שרלוונטיות לא רק למתמטיקה, כך שהמאמץ משתלם.
👥אם מדובר בלחץ חברתי/ ציפיות מהחברה- חשוב מאוד מאוד לדעת פשוט לסנן. לחץ חברתי יכול דרישה/ ציפייה לרמה גבוהה כל הזמן ולהפך- זלזול ואמירות כמו "עזבי את המתמטיקה הזו כל היום,בזבוז זמן וכו'". עדיף שתמצאי לך סביבה שבה את מרגישה בנוח- שם את יכולה לפרוק את הלחץ שלך ומצד שני- שלא תייאש אותך.
צריך להבין שלכל בן אדם יכולות שונות ו"אדם קרוב אצל עצמו", כל אחד מדבר מנקודת המבט שלו. חשוב שתהיה לך את נקודת המבט שלך.
🤢 לא להתבשל בסבל של עצמך. זו תופעה אנושית מאוד, אבל לשנן לעצמך שזה קשה ונוראי בטוח לא יעזור. גם את את לא מצליחה לפתח חשיבה חיובית לגבי הנושא, תנסי לפחות להימנע מלומר לעצמך כמה זה מקצוע נוראי.
🔭הכל עניין של פרופורציה. נכון- מתמטיקה זה חשוב, אפילו מאוד. יחד עם זאת צריך להבין שלא כל החיים שלנו תלויים בזה. גם אם לא הבנת נושא מסוים או אפילו אם קיבלת ציון פחות טוב במבחן- זה באמת בסדר.
היום שבו אני הפנמתי שגם ציון פחות טוב לא יהרוס לי את העתיד היה היום שבו הפסקתי לסבול. הגיוני שקשה, הגיוני שמשעמם או לא מובן- וגם אם נקודתית לא הצלחת, הכל טוב.
ולהפי אנד- עברתי תהליך דומה בשלב יותר מאוחר של התיכון והעברתי את עצמי שינוי. סיימתי את המתמטיקה בתיכון והיום אני לומדת בתואר שדורש לא מעט מתמטיקה ואני ממש ממש בסדר עם זה (ואני מקווה שלא תכעסי- לפעמים אני גם מצליחה להנות מזה;)).
המסר? את יכולה וזה אפשרי לעבור את זה בטוב!
מאחלת לך המון הצלחה!
רוני