1 דקות קריאה
26 Oct

 שלום, אני משיב במשיב נפש.

אחסוך מכם את התודות שיש בהתחלה, אנחנו באמת אלופים אין ספק!!

שאלתי כזאת, לפעמים אני קולט שיש פגיעה בהתקדמות האישית שלי בגלל שאני עסוק בלענות לאנשים אחרים. אני נמצא היום בישיבה ויש את המימד הזה שצריך להבנות, להשתכלל מבחינה אישית, כדי שבעז"ה שאני אסיים את הישיבה אני אוכל להשפיע. 

אפשר להגיד שאין פגיעה וזה משלים וחלק מהבניה וכו' וכו'. אבל אני יודע שבפועל אני מתעסק במה לענות לאחרים, ואיך להגדיר את השאלה שלי, במקום להתעסק בלימוד בספרים שיש לי בהם קביעות, והם הבניין האמיתי שלי בצאתי מהישיבה.

א. מה היחס בין פיתוח אישי לנתינה?

ב. האם באמת זה כדאי בגיל שלנו?

ג. כלים מעשיים איך לצמצם את הפגיעה שיש.


ת

משיב נפש יקר ;)

אחי, תודה לך על שאלתך, נהניתי לקרוא אותה!

החזיר אותי לשנים שהיו לי דיונים רבים בשאלה הזו

הדיונים נסבו סביב העניין הזה, מתי לתת לאחרים? האם אפשר? ואיך?

לעניות דעתי, אין תשובה מכרעת בעניין, השאלה דורשת תשובה עם יכולת הסתכלות על אחרים מצד אחד ויכולת הסתכלות על עצמי מהצד האחר.

קודם כל אקדים ואומר שחז'ל אומרים '... והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים: ... שמוש חכמים, בדקדוק חברים, בפלפול התלמידים..' (מסכת אבות פרק ו'משנה ו')

וכך שמעתי מהרב ערן טמיר, שהרב צבי יהודה היה אומר ששלושת המדרגות הללו, הן קריטיות בכדי לקנות תורה, כמו כל שאר המדרגות כמובן, ופשט הכתוב, ללמוד ממישהו שהוא גדול מאיתנו, ללמוד עם מישהו ברמתנו וללמוד עם מישהו שקטן מאיתנו. (כמובן הדגש לא על הגיל בהכרח אלא על גדלות בעבודת ה')

לפיכך אין ספק שצריך ללמוד/ ללמד אחרים הקטנים מאיתנו.

לתשובה האם זה הזמן וכו'- זו שאלה אישית אציג את דעתי, ומה שלמדתי מרבותיי, שהזמן שבו אדם מרגיש את הצורך לתת לאחרים, הוא נתקל בזה, הוא נמצא בגוף שכזה- סימן שהוא שייך למדרגה הזו ושנכון עבורו לתת, אמנם גם אסייג את זה בהמשך, מקווה שזה יעזור לך להכריע בדבר! 

ראש הישיבה שלי, הרב פנדל תמיד אומר (במילותיי שלי) שעכשיו, זה הזמן. עכשיו זו שעת הגודל, עכשיו הגיעה העת לעשות דברים גדולים. אם אדם לא מוכן? שיכין את עצמו. 

במובן מסויים- זה נכון, אם אדם נתקל ברעיון באידיאל, בעשייה בעבודת ה' סימן שיש והדבר שייך אליו, אבל לא תמיד האדם עצמו מוכן להיות ככה. איך אדם יגיע למדרגה שאיתה הוא נפגש? לאידיאל שהוא רוצה לעלות אליו בחייו? ייפגש איתו פעם אחר פעם, עד שזה יהיה שייך אליו. השינון והעשייה הם אלו שמולידים התקדמות אל עבר האידיאל הזה!  

זה לעניות דעתי דברי חז''ל במסכת גיטין 'אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם'- אין אדם עומד, בדומה לאותו אדם שמתאמץ לעלות אל הר ה', היכן עומדים כשנמצאים בעלייה? בפסגה, לא באמצע העלייה. לכן דווקא העמידה על דברי תורה- נמצאת מתוך זה שאנו עולים ונפגשים עם הרעיונות הגבוהים שאנו מאמינים בהם, כלומר, ביחס לשאלתך, כן, לעזור לבני נוער, על אף שלומדים כעת תורה- לתת לאחרים, שצריכים אותנו. 

אם נתקלת ב'משיב נפש'- סימן שזה שייך לזה ואתה עתיד לעלות למדרגה הזו ולהרגיש עוד יותר שייכות בה.

אמנם, אסייג את דברי:

א. הזמן בישיבה הוא זמן קריטי ביותר עבור תהליך ההתפתחות שלך, של משפחתך ושל העתיד של עם ישראל והוא נועד למען מטרה ותכלית אחת, ללמוד תורה. כל שאר התכליתיות בטלות מאליהן ביחס לאותה תכלית אם הן מתנגשות איתה, אלא אם כן הורו לך רבותיך אחרת. 

ב. רק 'תנור חם מחמם', אתה מרגיש שכרגע זה פוגע לך בהתקדמות האישית? אין בעיה, תעצור למשך תקופה, תתרכז בלימוד, תחזור עוד כמה חודשים. 

זה צריך להיות דינאמי, היחס בין נתינה לבין לימוד אישי צריך להיות היחס שמתאים לך. מרגיש קצת קושי? תעצור את הנתינה לאחרים תתמקד בנתינה לעצמך, מרגיש מסופק? תתחיל לתת לאחרים.

ג. ועם זאת, ובזה אסיים, חשוב לזכור שהלימוד שלנו נועד 'לתקן עולם במלכות שדי' הראשון שקרא למען החזון הזה, הוא אברהם אבינו!

ולכן, לעניות דעתי, דווקא פרשתנו צריכה ללמד אותנו את האידיאל שעלינו לשאוף אליו, פרשת נח מלמדת אותנו היכן שיש מבול, לא להיות נח להסתגר בתיבה אלא להיות כאברהם אבינו להתפלל ולבקש למען תיקון העולם, (עיין פירוש רש'י שמביא את דברי חז''ל בפס' 'נח איש תמים צדיק היה לדורותיו', כך שמעתי מהרב אשר וייס, שאף הדעה שמקניטה את נח, לא אומרת שאיננו צדיק, אלא שהוא אינו כאברהם, ואנו בני אברהם אנו- מתפללים ופועלים למען תיקון העולם).

כך שגם אם עכשיו לקחת זמן הפסקה מלתת לאחרים, אל תשכח מה האידיאל💪

מעבר לזה, ישר כח על השאלה אחי! שיהיה כל טוב ושבת שלום,

בברכת אור וטוב, יקיר יהודה.

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.