ש יש לי תחושה מעיקה ממש שהתורה יוצרת אצלי. לפעמים אני פשוט לא מבין למה היא חייבת להידחף לכל דבר שקיים. אני מרגיש כאילו לפני כל דבר שאני לומד או לוקח לחיים שלי היא תמיד חייבת לבוא לפני זה ולגרום לי לשאול את עצמי: "רגע, אבל למה? מה התורה חושבת על זה?"
וגם על כל רגע פנוי שבו אני מרשה לעצמי לבזבז את הזמן אני ישר מרגיש תחושות אשם. אני בישיבה שבה לכולם נורא אכפת מה' ולי פשוט קצת נמאס.
האם זה רע? איפה אני יכול לתת לעצמי להתפתח גם בלי התורה?
האם אני רק בתחילת הדרך להיות דתל"ש? בן 16
ת
שלום לך!
דבר ראשון זה מדהים שאתה מבחין בבעיה ויודע להגדיר אותה! זו ממש הדרך להתחיל להתקדם בנושא.
אני אפתח ואגיד שאני לא יודע בדיוק מה אתה מרגיש בעומק ומה הסיבות לכך, וגם לא בטוח שתצליח להסביר לי. אך אני מבין שאתה מרגיש מועקה בעבודת ה' ולכן אני סבור שצריך לעשות כאן חשבון נפש פנימי. אני מזמין אותך לשבת עם עצמך ולשאול מה קורה לך? מה אתה בדיוק מרגיש? מה מציק לך? מה אתה חושב? ולחשוב מה הדרך לשפר את זה. אני מאמין שעם בירור פנימי- תוכל להצליח להבין.
בכל זאת אנסה לפתוח כיווני מחשבה.
להרפות
אני חושב שדבר ראשון אתה צריך לעצור רגע, להרפות קצת.
אני שומע מהדברים שלך שיש הרבה חברה בישיבה ש"דוסים" ו"חזקים" בקשר עם הקב"ה והתורה, ואתה כרגע מרגיש לא שם.
זה בסדר. בנחת.
אל תרגיש אשם. בשום צורה זה לא אומר שאתה דתל"ש או בכיוון לשם.
עבודת ה' היא משהו אישי, אין עניין להשיג אף אחד ולהרשים אף אחד, לא חברים, לא מורים ולא הורים. רק להיות אמיתי עם עצמך אל מול הקב"ה.
מורכב לך כרגע בעבודת ה', אתה מרגיש מועקה. זה המקום שלך כרגע, זה המצב, זה מה שאתה חושב, זה מה שאתה מרגיש ואתה כנראה לא עומד להשתנות תוך 10 דקות. לכן חשוב לקבל את זה ומכאן להתחיל להתקדם. בדיוק משום כך אני מעריך מאוד את המודעות שלך לבעיה ואני מאמין שהשאלה הזו היא פתח להתקדמות שלך עם עצמך
בקשר שלך עם הקב"ה והתורה.
התורה- משמעות החיים
חשוב לי להגיד שבאמת המחשבות שלך נכונות במקורן.
התורה והאמונה נותנות משמעות שלנו לחיים. החיבור לקודש, מה שמעבר לעולם הזה, מה שמעבר לגוף- הוא המשמעות. אנחנו מאמינים שהתורה היא תורת חיים, היא לא מתמצה רק בהלכות, אלא יש בה גם הרבה מעבר. לתורה יש מה להגיד על הכל, חכמי ישראל לאורך כל הדורות ישבו ודנו בכל הנושאים לאורה של התורה, גם בדור שלנו. התורה נכנסת "לכל חור" כדי שנלך לאורה ונקבל משמעות בכל דבר שנעשה בחיים שלנו.
אני מסכים שבאמת לפעמים זה מעצבן, אבל לעניות דעתי זה שווה את זה כדי לחיות חיים של משמעות אלוקית.
תנסה להתסכל על התורה שנכנסת לכל חור כהזדמנות לעשות עוד מצווה!
ואגיד יותר מזה! זה שאתה מבין את זה וחושב ככה, זה מעיד שאתה רוצה שהתורה תהייה חלק מהחיים שלך!
התפתחות בלי משמעות
לפי דעתי אי אפשר להתפתח באמת בכל האישיות שלך בלי התורה והקשר להקב"ה. טכנית זה אפשרי, ואנשים לא מאמינים עושים את זה, לפעמים אפילו די טוב. אבל עמוק בפנים משהו חסר. האדם יכול להתקדם ולהרוויח כסף, להקים משפחה, ולעשות הרבה טוב וחסדים. אבל חסרה כאן המהות האלוקית, שהיא מכניסה את המשמעות. יהודי שחי ללא תורה וקדושה- חי בלי משמעות אמיתית-אלוקית-נצחית. וזה חסר. אפשר שאדם לא ירגיש בכך שנים. אבל מתישהו זה יצוף או יתפוצץ...
בזבוז זמן- תהיה אמיתי
לגבי בזבוז הזמן- גם כאן צריך להיות אמיתי עם עצמך.
בזבוז זמן ואי עשיית כלום יכול להיות עצירה כדי לנקות את הראש ואפשר שהיא תהייה בטלה שתביא לידי חטא. השאלה מה המטרה וכמה זמן זה נעשה וכו'. כשאתה יודע שאתה אמיתי עם המצב שלך וסגור על עבודת ה' שלך- גם סתם לבזבז זמן זה בסדר גמור.
לסיכום:
תעשה חושבים עם עצמך ממה הרגשות והמחשבות נובעות, תנסה לעבוד עבודה אישית לאור זה.
התורה היא המשמעות של החיים וחשוב להחדיר את זה לראש שלנו, אפשר להתפתח ללא תורה, אך זה יהיה חסר מבפנים. כמו גוף ללא נשמה.
העבודה שלך צריכה להיות אמיתית, אתה מול עצמך בלבד ולא מול אף אחד אחר.
הכיוון הוא להתחזק בקשר עם הקב"ה, אך לאט לאט, לא לקפוץ מדרגות, לך בדרך שמתאימה לך.
וכמובן תפילות!
בהצלחה! מאמין בך! 💪🏼
אלעד