איך להתמודד עם הבלחיות (בחורה לחוצת חתונה) בזמן הקורונה? תמיד אומרים לי שהפתרון הכי טוב הוא להתעסק בדברים אחרים ולפתח את עצמי אבל עכשיו בקורונה אין לי מה לעשות והתחושות והמחשבות רק בהתגברות וזה ממש קשה למרות שבשכל אני מבינה שזה לא הזמן לחתונה.
בת 17.
שלום לך אהובה!!
מעריכה אותך על השאלה ועל הרצון להתקדם למקום טוב. כל הכבוד לך!
אז איך להתמודד עם הבלחיות? ועוד בזמן הקורונה!?
אתחיל מכך שאני מבינה אותך לגמרי עם הרגשת החוסר, זה מאד טבעי, טבוע בנו הרצון לחצי הנשמתי שישלים אותנו ושאנחנו נשלים אותו.
אז דבר ראשון קבלי חיבוק של הבנה.
אני חושבת שבנושא כ"כ חשוב כמו הקמת בית חשוב שנקשיב בראש ובראשונה לשכל שה' חנן אותנו, ובע"ה גם נגיע ללב.
בכל הנושא של הקמת בית, אנחנו צריכות לנסות להפנים לתוכנו שחתונה זה האמצעי להקמת בית. כלומר.. חתונה היא ממש לא סוף הסיפור, אלא תחילתו של הסיפור. שאנחנו אומרות "בחורה לחוצת חתונה" אנחנו צריכות לזכור שאחרי החתונה מתחילים חיים משותפים, ומהמצב האישי עוברים למצב זוגי והחיים עוברים שינויי גדול ומבורך.
אבל שינוי.. גדול. מבורך.. מה אני רוצה לומר בזה? הדבר שיכול באמת לרומם אותנו עכשיו, במקום בו אנחנו נמצאות כרגע, זאת ההבנה שכל חיבור לה', לעצמי, למשפחה, לחברות, לשכונה, לעמ"י, לעולם, בונה את החצי הנשמתי שהוא כרגע המקום בו אני צריכה להיות. ההיכרות עם מה משמח אותי, מה נותן לי כוח, מה אני אוהבת, מה לא, מה החוזקות ומה החולשות שלי, כל אלו גואלים אותנו מהגלות הפנימית שאנחנו מרגישות.
אחרי שהקשבנו כ"כ יפה לשכל, אנחנו רוצות להבין, מה עכשיו? אז אני מבינה שאת החוסר אני דבר ראשון צריכה למלא בעצמי, ומה הלאה? ואיך להתמודד עם כל הרצון הזה? (הלגיטימי..)
אז בפועל מה שיכול מאד לחזק אותנו בדרך הזאת וניקח איתנו להמשך המסע זה:
תפילה- לדבר עם ה'. הקשר עם הקב"ה זה הדבר היקר לנו מכל. איפה שלא נהיה, מה שלא נעשה, הקב"ה הוא אבא שלנו, ואוהב אותנו אהבה שאי אפשר לתאר. בואי וננסה לפתח עוד את המקום הזה. על ידי זמן קצר במהלך היום (זה יכול להיות אפילו רק 5 דק' של דיבור רק הוא ואת) זה יכול להיות תפילה קבועה (שחרית למשל) שזה זמן יקר שאת מביאה את עצמך מולו ומניחה הכל בצד. זה יכול להיות ע"י כתיבה במחברת אליו, בכתיבת שירים. מקום רק שלך ושלו.
קשר עם עצמי- בתוכנו שוכנות תדיר נפש ורוח, אפשר להמשיל את זה לילדה (נפש) ולבוגרת (רוח) הילדה-הנפש, מרגישה, חווה, רוצה.. לעומתה הבוגרת-רוח, שקולה.. חושבת.. אנחנו רוצות שיהיה שלום ביניהן. כדי בע"ה להגיע לאיזון, לשלימות. של הנפש והרוח. לחיות חיים משמעותיים, נעלים, בעולם הזה. הקשר עם עצמנו צריך להיות קשר אוהב, נאמן, חזק. אנחנו צריכות להיות קשובות למה שמתחולל בתוכנו, ולראות שאנחנו לא משתיקות את הנפש (ילדה) או הבוגרת (רוח) זו עבודת חיים, ומה שאני רוצה לומר בהקשר הזה, הוא שככל שניתן מקום לנפש ולרוח, לילדה ולבוגרת, בצורה מאוזנת (סומכת עליך שתחשבי איך הכי מתאים לך ומדויק לנשמה המיוחדת שלך) נרגיש טוב יותר, נרגיש שמחה בעולם הזה, נרגיש הרגשה נפלאה. נסי לחזק עם עצמך את הקשר תראי כמה זה עושה לך טוב ונותן לך הרבה כוח ושמחה.
עבודת ה'- מה שנותן לנו כוחות בחיים זה החיבור המתמיד לתורה הקדושה. זה החוט שמקשר אותנו למעלה, לה'. (ממש אפשר לנסות לדמיין), והנשמה שלנו.. היא שואפת למעלה, ומצד שני חיה פה, וצריכה להיות פה בצורה הטובה ביותר. את בטח מכירה את הפס' "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר", התורה נמשלת לעץ חיים, עץ שנותן חיים-מצמיח שורשים, פרחים, פירות.. על מנת שנזכה לחיות חיים מדויקים משמעותיים, אנחנו צריכות להיות מחוברות לעץ החיים-לתורה הקדושה. הרב שלנו באולפנה תמיד היה אומר לנו "אין שבוע בלי שיעור תורה", המשמעות שהוא רצה להעביר לנו, זה כמה חשוב הקשר שלנו לתורה. החיבור האישי שלך לתורה. זה יכול להיות בלימוד ספר מסוים, בחברותא עם חברה, בשמיעת שיעור תורה באינטרנט, ב"ה יש כ"כ הרבה איפה. אז להתחיל בקטן. שעה בשבוע למשל. (המלצות לספרים: אהבת עולם אהבתיך-הרב חננאל אלרן, חובת התלמידים-האדמור מפיאסצ'נה, בגן האמונה-הרב ארוש ועוד..) (המלצות לאתרים: מכון מאיר, קול הלשון ועוד)
עשייה ונתינה- כשאנחנו עושים טוב לנו. לעשות דברים שאת אוהבת. ולתת מעצמך (זה יכול להיות בהכי פשוט-בלהתקשר לחברה, וזה יכול להיות בלהתנדב במקום שצריך)
משפחה-להשקיע בקשר עם המשפחה, המשפחה זה אחד ממקורות הכוח שלנו. והקשר הוא עבודה, ובע"ה זו מתנה גדולה.. אפשר ע"י ערב משפחתי פעם בכמה זמן, ארוחה אחת כל יום שכולם אוכלים ביחד, שולחן שבת מושקע עם דברים שאתם אוהבים.. תני לעצמך להכיר אותם מחדש ולהם להכיר אותך.
חברות-מבחינתי זו המלצת "זהב". אני מרגישה, שבגיל הזה אנחנו זקוקות מאד לחיי חברה, חשוב מאד להשקיע בזה, זה גם יכול לעזור לנו למלא את הבדידות עד החתונה, להתפלל על זה, זה ימלא אותך, אם את מרגישה שזה לא נותן לך, תנסי לחשוב למה? ואיך זה כן יכול להיות טוב. (למשל, לטייל עם חברות, לעשות משהו כיף ביחד, סתם להיפגש, לא צריך סיבה וזה תמיד משמח)
חלומות- זה הזמן לעשות דברים שתמיד רצית.. איך עושים את זה? ע"י כתיבת רשימה של כל הדברים שהיית ממש רוצה לעשות, ולהתחיל לפתח ולחשוב איך את עושה את זה.. כמה אושר זה יכול לתת.
🍃לסיכום.. יש רגעים שלא קל, תזכרי ותחזקי את עצמך שיהיה טוב.
ובע"ה יהיה טוב😊
הדברים שכתבתי מתאימים לכל זמן וגם לקורונה..
בהצלחה רבה וגדולה יקרה!
הודיה בוזגלו