אני מאמינה שאם יש אלוקים אז זה ה' אבל מי אמר שיש אלוקים? למה כל דבר שאני עושה חייב להיות בשבילו? למה אני לא יכולה לחיות חיים רגילים בלי אף אחד שאני צריכה לעבוד אותו ולהאמין בו? בת __
ת.
שלום לך ! ☺ מה שלומך ? (:
אחד הדברים היותר נפלאים שיש בתקופה שלנו, זו הפתיחות המחשבתית. השאלה שלך, נוגעת בדיוק בנקודה הזאת- בנקודה של הרצון להעמיק, לברר ולבנות קומה נוספת דווקא מתוך חווית החיים החושבת והמתבוננת. אז קודם כל, אשרייך ! העמדה הפנימית הזאת לא ברורה מאליו ! ואנחנו כאן, כדי לנסות לנתב ביחד את המקום הזה למקום נכון ומצמיח (:
♦️ מי אמר שיש אלוקים? ♦️
החוויה האנושית בבסיסה מחפשת את החיבור לאלוקות.
כשלאדם קורה משהו טוב לדוגמה, יש בו הרגשת צורך להודות למשהו גדול ונשגב ממנו (אפילו בלי קשר לדת).
משהו בבסיס שלנו, כבני אדם, מחפש את הגודל, את העומק המופשט שיש בעולם.
ואכן, נתונים מראים, שרוב העולם מאמינים בכוח עליון.
לכן, לפני שננסה לבחון את השאלה- 'האם יש אלוקים?', בואי נלך צעד אחד אחורה ונשאל- 'מה זה אלוקים?'
במילים של חז"ל אלוקים מופיע כ- "נשמתא דכל נשמתין וחיי כל החיים" (נפש החיים ג' י'). כלומר, כמו שאדם מורכב מגוף ונשמה, כך אלוקים הוא הנשמה של העולם.
הקב"ה הוא מקור המציאות.
אם כך, כדי לענות על השאלה האם יש אלוקים, פשוט כדאי להסתכל במציאות שלנו, בעולם שלנו, שהוא 'הלבוש' של אלוקים.
ואכן, אנחנו יכולים להבחין, שכאשר אנחנו רואים ציור, ברור לנו שכתמי הצבע לא פשוט נשפכו על הנייר ונוצר פרח, אלא שמאחורי הקלעים, עבד צייר שצייר את הציור. בין אם אנחנו מכירים את הצייר ובין אם לא, בין אם ראינו אותו ובין אם לא, אנחנו יודעים שהצייר בוודאות קיים, כי הרי ציור כל כך יפה, לא יכול להיות מצוייר מעצמו.
כך אנחנו- ההתבוננות שלנו בעולם, יכולה לחשוף לנו את ההבנה שמאחורי כוחות החיים, החל מהפרטים הכי קטנים ועד הפרטים הכי גדולים- עומד מישהו. יש מקור לכל החיות הזאת, והמקור הזה הוא אלוקים.
♦️ בשביל מי המעשים שלנו? ♦️
לפעמים קיים חשש שנרגיש שאלוקים חיצוני לנו~ אלוקים נמצא שם גבוה למעלה, בראש סולם אינסופי, ואני, האדם הפשוט, צריך כל הזמן לְרַצּוֹת, להשתדל, להתאמץ, להקדיש את חיי- אבל למה ? הרי ממילא לא אגיע לשם..
כמובן, שבראש ובראשונה התשובה היא כי יש לנו מחוייבות להלכה ולמצוות, מעבר לחיבור הפנימי שלנו אליהם.
מטרת חיינו היא להיות מקודשים ומכווננים לרצונו של הקב"ה, ובשביל לקלוע לרצונו של הקב"ה נועדו התורה והמצוות~ שאנחנו מאמינים בלב שלם, שגם כשקשה לנו לקיים אותן, וגם אם ההגיון והחיבור הפנימי לא ניראים לפנינו, זהו רצונו של הקב"ה.
על גבי הקומה הזאת, שמבינה את מחוייבתנו להלכה, נוכל לנסות לפתוח פתח נוסף לראייה מעמיקה יותר.
👈🏻 בספר בראשית נאמר על יצירת האדם: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב', ז').
📖 מפרש רש"י: "עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים".
כלומר, בתוכנו מפעמת לה נשמה, נשמה שהיא ממש חלק מהאלוקות (שימי לב, לא חלק מאלוקים, אלא חלק מהופעת האלוקות בעולם).
בכל אחד מאיתנו יש נקודת אלוקות, נקודת חיים שהיא מעבר לצד הפיזי- טכני.
מההבנה הזאת, אנחנו יכולים להסיק, שהמעשים שלנו לא רק מתבטאים כלפי חוץ- אלא נועדו גם ואולי בעיקר- כדי להשפיע עלינו פנימה. נועדו כדי לחבר אותנו לעצמנו- לכישורים שלנו, ליכולות שלנו, לרצון האמיתי שלנו, ובקיצור- לאלוקות שבנו. המעשים שלנו נועדו בשביל למרק ולדייק את החלק האלוקי שבנו.
ממילא החיבור לאלוקות שבתוכנו, לנשמה שלנו, מוליד אצלנו קרבה למקור שלה- לאלוקים, וכל התקדמות שלי- היא לא אישית שלי, אלא מקדמת את הקשר שלי ושל הקב"ה ביחד.
ההלכות, המצוות, וההנהגות- הן דומות להוראות הפעלה, ואנחנו המכשיר.
לכל אחד מאיתנו יש בחירה, אם להחליט ללכת לפיהן או לא, אבל בסופו של דבר- אם אני לא רוצה ללכת לפי הוראות ההפעלה, שחכמים ממני דייקו, אני זאת שעלולה בסוף להרוס את המכשיר~ כלומר את עצמי.
הציווים בתורה אומנם בונים לנו גדר, ולפעמים גם גדר לא פשוטה- אבל בסופו של דבר, הגדר הזאת מאפשרת לנו לנוע בחופשיות. כשאין גדר- הפחד מהקצוות הרבה יותר גדול, כי הוא מטושטש ולא ברור, ואז ההבחנה בין טוב לרע קשה יותר.
הדבר דומה לאדם שעומד על גג בניין גבוה, ללא מעקה בטיחות. אותו אדם יפחד כל כך לזוז בתוך השטח, למקרה שיפול מהבניין. אבל אילו היה לו מעקה בטיחות, אותו אדם היה מרגיש חופשי לזוז בתוך השטח, כי יש גבול שמגן עליו, אפילו אם הוא מגביל אותו בתנועה.
המצוות יוצרות לנו מסגרת טובה שנוכל לחיות בה נכון- גם חברתית, וגם אישית, ולצד המחוייבות שלנו להלכה- הן לטובתנו.
♦️ בנימה אישית ♦️
בסוף, נקודת ההרגשה בה התורה מעיקה עלינו, נובעת ממקום עמוק יותר- ממקום בו אנחנו מרגישים שהתורה מצמצמת לנו את מרחבי החיים.
מקום בו אנחנו מרגישים שהיינו רוצים לבטא כוח שקיים בנו, אבל בתחושה שלנו- אין לכוח הזה מקום בחיי התורה.
👈🏻 אני רוצה לשלוח אותך להתבוננות- איפה את מרגישה שהתורה 'מתנגשת' עם הרצון שלך ? איפה את מרגישה שהיא חוסמת אותך, מגבילה אותך ?
הנקודות האלו, הן כוחות שמפעמים בך, רצונות טובים שקיימים בתוכך. את לא אמורה להכניע אותם ולוותר עליהם- יש סיבה שדווקא לך יש אותם.
▪️אז מה עושים ?
מוצאים את הדרך לשלב אותם בתוך עולם התורה. נותנים לכוח הזה מקום בתוך חיי התורה.
דווקא יציקת הקודש- לחיי החול, מעלה משהו גבוה הרבה יותר, והסיפוק מכך הוא גדול בהרבה.
אני רוצה לתת לך כדוגמה, את אביתר בנאי.
אדם מיוחד כל כך, זמר, שחזר בתשובה. אביתר בנאי לא ויתר על המוזיקה כשהוא חזר בתשובה, ומצא את המקום ליצירה שלו- דווקא בתוך גבולות התורה.
יותר מזה- זה לא היה נכון שיוותר, כי כוחות הנפש שלו הן כוחות של מוזיקה, של שירה, של יצירה- וכל שינוי שכזה היה משנה אותו אולי לאדם דתי, אבל לא למי שהוא באמת בהתאם לכוחות שלו ולכישרונות שבו.
תזכרי, יש ערך להנאה בחיים. להנות מהדברים החיוביים שהחיים מציעים לנו, ולא צריך לוותר על כך.
זה אומנם דורש התבוננות פנימית, ואולי גם קצת יצירתיות איך בדיוק נכון לשלב אותם, אבל אני סמוכה ובטוחה שתצליחי ובגדול 😊
שיהיה לנו בהצלחה גדולה ! מוזמנת תמיד לשאול שאלות נוספות ! 💓
מקווה שעזרתי,
הילה.