לפני שבוע וחצי הלכתי לגמ"ח
אמרו בכתובת שם של רשת של משהו ויש בעיר שלי גם בית ספר וגם מתנ״ס של הרשת הזו, אני הלכתי בטעות לבית הספר במקום למתנס(טעיתי במקום)
שהגעתי לבית הספר נכנס לשם מישהו שנראה בערך בן 40 ומשהו, הוא פנה אליי וביקש כמה שקלים.
הוא סיפר שהבת שלו גרה במצפה רמון והוא חייב להגיע אליה.. הוא סיפר שכרטיס נסיעה לשם עולה 15₪ אבל בשביל למלא רב קו צריך מינימום 30₪
הוא שאל אם יש לי כמה שקלים לעזור לו, הוא אמר שהוא ממש חייב להגיע לשם והוא תקוע ואין לו איך..
לא היה עליי כסף בכלל..
הוא המשיך לספר לי למה הוא ממש ממש חייב להגיע לשם וכמה זה חשוב לו והוא צריך את זה, כאב לי כל כך...
הבאתי לו את הרב קו שלי, באותו רגע אתה לא חושב יותר מדי כי אתה רואה את המצב הנתון ולא את התמונה הרחבה..
באותו רגע מה שראיתי זה בן אדם שצריך עזרה ולי יש את האופציה לעזור לו.. היה לי 90₪ ברב קו ככה שזה הספיק לו והיה נשאר לו עוד להרבה נסיעות...
באותו ערב סיפרתי לאחי שאני צריכה לעשות רב קו חדש ולא אמרתי לו למה, הוא שכנע אותי וסיפרתי לו...
הוא דיי כעס והסביר לי שיש לי הנחת נוער(כמות הכסף שאני מכניסה לרב קו מוכפלת) הוא אמר לי שאם הם יראו את זה יכולים לתת לו קנס, במיוחד שיש שם הרבה יותר מהכסף שהוא צריך לנסיעה, משמע הוא ייסע איתו יותר מפעם אחת והסיכוי שיתפסו אותו ויתנו לו קנס יותר גבוה...
לא חשבתי על זה, לא זכרתי את זה בכלל באותו רגע.
אמרתי לאחי שכשנתתי לו את הרב קו הוא שאל אותי רגע אבל אם ישאלו של מי זה מה להגיד? אמרתי לו תגיד שאני הבת או אחיינית שלך...
אחי אמר לי שזה לא קשור ולא עוזר..
אין לי בכלל איך להגיע לבן אדם הזה, לא הייתה לי שום כוונה רעה ועכשיו זה יכול להרע לו במקום לעזור..
היה לי קשה לתת לו את הרב קו כי אני ממש ממש צריכה אותו ועכשיו עם כל הבלאגן של הקורונה יהיה יותר מורכב לעשות רב קו..
אבל חשבתי שזה יעזור לו אז לא הפריע לי..
מה אני אמורה לעשות? מה שעשיתי אסור?
בת __
ת.
שלום לך ! ☺ מה שלומך ? מקווה שבעז"ה ששלומך טוב (:
השאלה שלך, בפשטות- מבטאת את הרצון להיטיב. עצם זה שהדחף הראשוני שלך הוא להגיש עזרה ולהיות מוכנה לתת מעצמך, הוא מיוחד ומראה על הטוב הפנימי המיידי והטבעי שיש בך.
בכל זאת, ננסה ביחד לגעת בכמה נקודות משמעותיות שעולות מהשאלה שלך, שחשוב לשים לב אליהן כשניגשים לעזור (:
🔅 כבדהו וחשדהו 🔅
יש פתגם הלקוח מדברי חז"ל האומר- "כבדהו וחשדהו".
כלומר, מצד אחד, עלינו לנהוג כבוד באדם העומד מולנו, אך לצד זה עלינו לתת בו אמון מוגבל. אנחנו צריכים לנקוט אמצעי זהירות מפני כל אדם, כדי שלא יגרום לפגיעה או לנזק- לנו, לעצמו או לאחרים.
במקרה שלנו, מתבטא כל כך יפה הכבוד שחלקת לאותו אדם, אך לצד זה יש מקום גם לעצור ולבחון מה נכון לעשות, בבחינת "החשדהו". בבחינת הראייה המציאותית.
לדוגמה, הרב שלמה אבינר אומר כי הקבצנים בכותל, אינם באמת עניים ויש להימנע מלתת להם צדקה; אם אדם רוצה לתת צדקה, עדיף שייתן אותה למקורות אמינים, שידוע בוודאות שיעבירו את הכסף למי שנזקק באמת. זאת דוגמה ל'חשד' בריא, לבחינה מציאותית של השטח.
ברור מדברייך שהאופן שבו פעלת הוא מיידי, הרי כמו שאמרת- באמת קשה לחשוב על סיטואציה כזאת לעומק כשנמצאים בתוכה.. אך עם זאת, מוטלת עלינו החובה להפעיל שיקול דעת נכון 😇
התגובה של אחיך נובעת בדיוק מהנקודה הזאת- מהנקודה שבה פעלת בתום לב, ממקום נקי לחלוטין, אך עם זאת, יש מקום לשקף גם את התמונה הרחבה יותר.
יש מקום להבין שעצם הרצון לעזור הוא מדהים, אך הוא צריך גם להיעשות בחשיבה ובגבולות נכונים.
ברגע שאין גבול נכון, המשמעות של הטוב מצטמצמת. כי הרי המטרה של עשיית טוב, היא לתקן, אך אם בשביל לתקן שוברים גבולות אחרים חשובים לא פחות, יצא שכרנו בהפסדנו 🙃
🔅 הקב"ה מצרף כוונה למעשה 🔅
לפני הכל, באופן כללי וללא קשר ספציפי לשאלתך, אני חושבת שיש מקום להבנה שההתנהלות הכללית לא נתונה בידינו, אלא נתונה בידי הקב"ה. שום דבר לא יכול "להבטיח לנו" שמעשה שעשינו אכן יוביל לטוב.
אנחנו רק יכולים לבטוח בכך שאם אנחנו דבקים בטוב, והמקום שממנו אנחנו פועלים הוא מקום נכון- כלומר, הכוונה שלנו טובה, אז הקב"ה יסדר את זה שיהיה טוב (גם אם זה לא נראה בעינינו).
👈🏻 מה זה לדבוק בטוב?
טוב הוא לא עניין סובייקטיבי- אישי, של מה שנראה בעיניי כנכון.
המשמעות של הליכה בטוב, היא הליכה לפי התורה. התורה שלנו היא תורת נצח- כלומר, היא אינה מושפעת מדעתם האישית של אנשים ותקופות זמן משתנות, היא אחת ולתמיד. זאת הכוונה האמיתית של לדבוק בטוב, ואם כך- כל שאיפה לקיום התורה והמצוות, תבטיח לנו יותר ויותר שהסיכוי שנפעל ונשפיע טוב בעולם ילך ויגדל.
🔅 אם יש ספק, אין ספק 🔅
אני מודה שקצת קשה לי לזהות את המקום הפנימי המדוייק ממנו החלטת לעזור לאותו אדם, אבל אני יכולה לשתף מהמקום שלי, שכשנתקלתי בסיטואציות דומות- התחושה היא לא ממש תחושה נוחה ונעימה. מצד אחד, קצת קשה לבטוח ולהאמין, מצד שני- האדם ביקש, והוא באמת נשמע חסר אונים, ובאמת נוגע בלב- ואני עומדת באמצע ולא יודעת מה לעשות.. במילה אחת- התלבטות, ספק.
במקרה כזה, חשוב לדעת לעצור ולבחון מה המקום הפנימי שלי. מאיזה מקום אני נותנת מעצמי (ולא רק בהקשר של צדקה)- האם מתוך שלימות, שמחה ואמון, או האם מתוך צביטה בלב ולחץ סביבתי ?
אם יש לי ספק בתחושה שלי, כדאי להימנע מלעשות מעשה. לא עושים משהו שלא בטוחים בו, בטח ובטח כשקשה להבין מי הנפשות הפועלות מאחורי הקלעים.
שלא לדבר על זה, שרצוי להימנע ממגע ומתקשורת עם אנשים זרים לסביבתך בגיל הזה.
👈🏻 מה כדאי לעשות אם להבא נקלעים לסיטואציה של ספק ? להגיד בנימוס: "אין לי, אני מצטערת", וללכת למקום אחר. כדאי לא לפתח שיחה מעמיקה עם האדם, כי זה סתם עלול להוסיף לך לחץ פנימי.
🔅 לא הכל עלינו.. 🔅
לסיום, אני רוצה להגיד שלא הכל נתון בהחלטה שלך לתת לו את הרב קו או לא. בסוף, עשינו מעשה- בין אם הוא נכון ובין אם לא, מה שצריך לקרות- יקרה (:
גם לאותו האיש יש אחריות אישית לחשיבה מה נכון ומה לא נכון לעשות.. וזה כבר נתון להחלטתו, ללא קשר אלייך.
ואם אכן הוא יחליט לנסוע באוטובוס, לנהג יש החלטה מה לעשות אם יגלה שהוא משתמש ברב קו שלא שייך לו.. ואם הנהג יחליט להפנות אותו לשוטר, לשוטר יש החלטה איזה קנס להביא לו, אם בכלל..
מה שאני באה להגיד פה, זה שכל סיטואציה, פשוטה ככל שתיראה לנו, מורכבת מהמון בחירות קטנות של המון אנשים בדרך. לכן- לכל תוצאה, יש שורה רחבה של החלטות שעומדות מאחוריה, וזה לא נכון לתלות את התוצאה הסופית רק בהחלטה אחת, כי יש המון דברים שהוחלטו ואינם קשורים אלייך. מי יודע, אולי בסוף אותו אדם זרק את הרב קו לפח ? 😉
ברור שזה לא מסיר מעלינו את האחריות להיות כמה שיותר מדוייקים ומכוונים.
אומנם הכל מדוייק, אך לצד זה נאמר- "מגלגלין זכות על ידי זכאי- וחובה על ידי חייב", ואנחנו לא רוצים להיות במקום שהחובה חלילה תתגלגל על ידינו.
כדי לא להגיע לשם, ברור שיש לנו אחריות אישית וסביבתית, ואנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית לדבקות בטוב, אך עם זאת לפעול עם ענווה והבנה שיש תהליכים שצריכים להתרחש שאינם קשורים אליי.
שתהיה לנו בהצלחה רבה ! ♥ מוזמנת תמיד לשאול שאלות נוספות !
מקווה שעזרתי,
הילה.