ש. אהלן. אשמח לשתף אתכם בבעיה שמטרידה אותי... יש לי נטייה לעשות הרבה דברים גדולים שישנו את המציאות(ברמה ארצית)הרעיונות הם מאוד חדשניים אבל אני מרגיש שהם לא באים עם הנשמה שבדבר, הנגיעה האישית שלי בזה. ולא כמו שאנשים אחרים שמקדים רעיונות שהם מגדירים אותם ממש כמפעל חייהם אלא אצלי הצורך הוא יותר לעשות לעשות לעשות ולפעמים בלי שניה לחשוב על הדברים לעומק. ועל רמת הקשר שלי לרעיון. מה עליי לעשות? איזו מידה עליי לתקן? ומה זה אומר עליי הנטייה הזו?
ת. התלבטנו מה התכוונת בשאלתך, אז כתבנו שתי תשובות. אם התכוונת בשאלה שיש לך מחשבות גדולות ורעיונות גדולים שקשה לך להוריד לפרקטיקה ואתה לא מצליח להתחבר אליהם ברובד המעשי אז זה התשובה בשבילך:
גמרא מספרת מעשה נפלא בדיוק על זה (בפשט זה לא נראה ככה אבל אם תחכו לפירוש תבינו). מעשה ובא רבי זירא לרבה לפורים, אכלו ושתו ושמחו עד שנעשו כל כל שיכורים שבטעות שחט רבה את רבי זירא. בבוקר קם רבה וראה שרבי זירא מת, מיד התפלל לה' וה' החזיר את רבי זירא לחיים. אחר כך שהתרפא רבי זירא ליווה אותו רבה ואמר לו שהוא גם מוזמן שנה הבאה לפורים, רבי זירא אמר לו לא כל שנה מתרחש נס.
טוב מה ההסבר לסיפור המוזר? הרי הוא נשמע כמו סיפור סבתא אחד גדול. מסביר הרב שרקי כך, רבי זירא הוא מידת הקטנות מלשון זעיר, רבה הוא מידת הגדלות מלשון הרבה. כשהגדלות משתחררת לחופשי שהסוד שלה יוצא החוצה הקטנות לא יכולה לעמוד בחום שלה עד שהיא מתה. ואז רק בנס יכולה הגדלות להחיות את הקטנות ולא כל שנה מתרחש נס.
מה הכוונה בפירוש? יש קטנות, יש לעשות בפשטות את דבר ה'. לעשות את אשר אני מצווה מן התורה, ואת אשר ה' רוצה ממני - להטיב לבריות לעשות עמם חסד ולהרבות שלום בעולם. בלי סיבוכים של אידיאלים גדולים, ובלי הצגות. רק עשיה פשוטה את אשר מוטל עלי. ולעומתה יש גדלות, יש אידיאלים שמתפשטים כמו עץ גדול מן המוסר האלוהי בתוכם המוסר הכללי והמוסר הטבעי ומצוות ה' וכל טוב העולם וגוויניו והגיגיו. ופיוטיו ושיריו ומשורריו עם חזיונותיהם על העתיד ורוד.
רוב הזמן ואצל רוב האנשים האור של הגדלות עומד בנפרד לקטנות. רוב הזמן עובדים את ה' בקטנות, וחיים את חייהם בקטנות. ולרגעים מתרוממים מאותה הקטנות. עד שמגיע פורים. עד שהכל מתהפך, עד שאין למציאות סדר הגיוני. שיהודים עושים בדין באויבהם וכל הרגשות צפים. שהסוד הפנימי יוצא ושכל הטעמים מתנגנים ללא מילים.
עד שהפרטים הקטנים נראים כלא חשובים כמלוא נימה. וכי איך מן האור האלוהי הצטמצמנו ללבישת עור פרה בזריחת החמה? וכי איך מן המוסר והצדק הזוהרים הגענו לזה שכל אשר חסידים מבינינו עושים זה לשלשל שקל לקופת הצדקה באשרי? שחטיה רבה לרבי זירא! מה זה? לאן הגענו עם הקטנות הזו?!
אך לכל שבת יש מוצאי שבת וגם לאותה הפיכה בסדרי בראשית יש סיום. ואחרי פורים צריך שמישהו יחרוש בשדה ויקצור חיטה ויטחן אותה ויאפה ממנה לחם - ואם לא נמות. אחרי פורים רבה צריך את רבי זירא. והוא מתחיל להתפלל להחזירו. ואז הוא חוזר לחיים. אמנם לא יהיה רבה יותר עם זירא בשעת הפורים. לא יהיה יותר האור הגדול רשאי לשחוט את רבי זירא בשעת ההפיכה, אלא מה שהיה בפורים ישאר בפורים.
ואיך זה עונה על שאלתך?
1. הכוח של הגדלות שלך חייב להבין שכשאנחנו נכנסים לרכב ומתחילים להפעיל דברים מי שמותר לו להיות על ההגה זה רק כוח דקטנות. הוא היחיד שיודע להביא את הדברים למעשה. לחשוב על רעיונות גדולים זה טוב ויפה, לצרף ביצירה ענקית אידיאלים נשגבים זה מאוד טוב. אבל צריך תמיד אחריהם לבוא קול של קטנות שמדבר על התכלס. מה אני עושה פרקטית? איך אני מיישם את הרעיון שלי? זה באמת יעבוד, זה באמת אפשרי? אנשים יבינו את זה יזרמו עם זה? ורק אחרי שקול הקטנות מסיים את דבריו להתחיל לפעול. ברור לא תמיד יש לי את כל המידע ולפעמים צריך לנסות את מזלי, אבל זה צריך גם להגיע כהחלטה מחושבת האם זה שווה לי? האם לא יצא שכרי בהפסדי?
2. כשאתה רואה שכוח הגדלות שלך מתפרע, ופתאום האידיאלים שלך הם הם שמוליכים אותך באופן לא ריאלי, לא מעשי לא תכלסי שלא באמת עוזר ומקדם. תדע להפריד בינם לבין כח הקטנות. לא כל שעה ושעה מתרחש נס. תדע לנתק את המחשבה הגדולה על האידיאלים ממה אני עושה תכלס. מקווה שהסברתי את עצמי מספיק.
3. לפעמים רבה שוחט את רבי זירא, לפעמים הקושיות מהאידיאלים הורגים את המעשים עד שאתה מרגיש שאתה לא יכול לפעול או שאין טעם לפעול או שאתה חי בעולם רוחני מידי ואתה לא יכול לממש את אותם שאיפות. אז הגמרא מלמדת אותנו סוד, זה לא הסוף. רבה יכול להתעורר ולהתפלל. הוא יכול להבין איך החיות של האידיאלים דווקא דורשת ממני להתעסק בפרטים הקטנים דווקא דורשת ממני להיות ראלי וזה עבודה קשה ההבנה הזאת היא ממש נס. ולכן לא מנסים בכוח לחשוב כל הזמן איך האידיאלים הגדולים ממש ממש מתאימים למעשה כי זה קשה ולפעמים לא מתרחש נס ולפעמים רבות לא מבינים ורק נהיים מתוסכלים. אבל אם זה קורה עם הרבה תפילות אפשר להינצל ולחזור לעבוד את ה' גם בקטנות.
אז לסיכום:
כוחות הגדלות שלך, והמחשבה הרחוקה הם טובים אבל הם הרסניים הרבה פעמים הם לא מאפשרים לך לחבר את הרעיונות והאידיאלים למציאות. הם רוצים להיות חופשיים ומתעלמים מאיך העולם עובד ועם איזה מציאות אני צריך לעבוד. אז צריך לעבוד בזהירות מתוך ידיעה ואמונה גדולה שרק קמעא קמעא אנחנו יכולים להביא את הגאולה (רק ה' יכול להביא אותה בחסד בבום). לדעת כל הזמן לעבוד על מידת הקטנות התכלס איך לעשות ועם מה יש לעבוד ואיך זה יעבוד במקרה הזה ובמקרה הזה. כדי שבאמת הכוחות הגדולים שלך יוכלו להגיע למעשים הקטנים. אף אם להביא את הדברים לקטנות לא כזה מרגש כמו שהם ברעיונות והאידיאלים.
מקווה שעזרתי אם לא הייתי ברור מוזמן לפרטי.
ת2. אם התכוונת בשאלתך שיש לך נטיה לעשות דברים גדולים אבל אתה מרגיש שיש לך בדברים האלה חיסרון של נשמה של פעולה אמיתית שבאה מבפנים וזה פוגע באפשרות שלך לעשות אותם בצורה הראויה אז זה התשובה בשבילך:
חז"ל אמרו משהו גדול, שבכלל לא ברור. אפילו היה על זה מחלוקת בגמרא אבל לסיכום אומרת הגמרא: תעשה. אל תשאל מה הסיבות, נגיעות אישיות, לא אמיתי, בלי חיבור נפשי זה לא משנה - תעשה שלא לשמה! ואחר כך גם יבוא הלשמה.
אז אל תפסיק לעשות דברים גדולים, אם אתה רואה דבר טוב תפעל לעשות אותו. אמנם אפשר לעבוד על נושא הלשמה, או כמו שאמרת מציאת הנשמה שבדבר.
איך?
1. מנסים לחשוב על הרעיונות הגדולים שלך לעומקם. לדוגמא אם אתה מתכנן עכשיו איזה גמח לעזור לאנשים בשכונה. לנסות להבין מה הגמח הזה צריך כדי שהוא יעבוד טוב, איך הייתי רוצה שהתייחסו אלי אם הייתי בצד המקבל. איזה נקודות אפשר להוסיף בלי הרבה מאמץ אבל יוסיפו טאצ' אצל מי שמקבל. ועוד ועוד ועוד לחשוב להתעמק בדבר שאני עושה. ככל שאני מתעמק בו יותר, והוא יותר נוגע לי אישית ואני מבין את החשיבות שלו אני מתחיל לעשות אותו לשמה ולעשות אותו עם הלב - כי אני רואה את הכאב והצורך של התיקון שאני רוצה לעשות.
2. לנסות להוסיף וללמוד בחשיבות המעשה שאני עושה. לנסות להבין לעומק מה המהות של מצוות צדקה (אם נקח את דוגמאת הגמח) והחשיבות שלה על ידי לימוד תורה, ללכת לראות את הצורך של הצדקה אצל האנשים לראות את הכאב ולחוש אמפתיה, לשמוע מחקרים הרצאות על החשיבות של הצדקה באופן מדעי. אדם כמוך שאומר שיש לו רעיונות גדולים אני מאמין לא ישאר אדיש לדברים.
ומתישהו השילוב בין ההשקעה לדיוק הרעיונות והמפעלים והלימוד של החשיבות של הרעיונות יכנסו אל ליבך ויחדשו את מעשיך באור חדש ותזכה לברכת חכמים מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.