אופטימיות ושמחה לעומת ריאליות- איך משלבים בין השניים בשביל להישאר מציאותיים ובנוסף שמחים ואופטימיים?
היי!
שאלת שאלה חשובה ויסודית אודות הדרך הנכונה להסתכל על המציאות, שמח שנתת לי הזדמנות לבחון את הנושא ולשתף 😊
לפני שנענה, בואי ננסה לבחון את הנחת היסוד:
האם באמת יש סתירה בין אופטימיות לריאליות? אולי אפשר לראות את הדברים מכיוון קצת שונה.
הסולחה בין המושגים תעשה לנו סדר ותפתח את הפתח לתשובה. שנתחיל?
אמת, יש אנשים שהמבט שלהם על המציאות הוא אופטימי מטבעו. כשם שיש פסימיים שמדגישים את החוסר, יש אופטימיים שיותר שמים לב לטוב וליופי. המבט הזה לא נובע מהתבוננות עמוקה, הוא אוטומטי ולכן יכול להיות מבט מאוד שטחי, ולפעמים באמת עיוור למציאות.
אבל אם נבחן היטב, גם בעומק באמת המציאות טובה. 🧐
🧭 אדם שחי חיי אמונה, יודע שמעבר לכך שהקב"ה ברא את העולם, הוא גם מחזיק במושכות ומנהיג את העולם במסלול המתאים לו. כל הזמן יש מגמה של תיקון ושיפור. ה' ברא את העולם כדי להיטיב. כך שגם מה שבמבט ראשון נראה שלילי ובעייתי, למעשה מכוון לטובה. "כל דעביד רחמנא לטב עביד". כל מה שה' עושה הוא לטובה.
(להרחבה בנקודה הזו, אפשר לקרוא את תשובות מס' 1248 ו-1256 שעוסקות בנושא מזוויות שונות).
🌈 ויש שלב עוד יותר גבוה ועם זאת פשוט. גם בלי ההבנה העמוקה שהכול לטובה - רוב ככל הדברים, פשוט טובים באופן גלוי וברור!
ראייה לכך - מהדורת החדשות האחרונה! 🚨 אסביר.
אם כלב ינשוך אדם, סביר להניח שזה לא יגיע לחדשות. אם אדם יחליט לנשוך כלב - אנחנו כבר נשמע על זה...
אם 'לפתע' השמש תזרח בבוקר, אף אחד לא יתייחס. לעומת זאת אם יום אחד השמש לא תזרח - הדבר יעורר סערה עולמית.
אנשי תקשורת מפרסמים רק תוכן שמושך עניין, תוכן לא שגרתי. מכאן ש פגמים הם לא הנורמה!
כל דיווח בחדשות מחמם את הלב. הוא מזכיר שכל הדברים הרעים האלה, רבים ככל שיהיו, הם היוצאים מן הכלל. 99% מהגננות לא מכות ח"ו, רוב הנהגים זהירים וחוזרים הבייתה בשלום, מקרי רצח ופיגועים הם נדירים במיוחד ב"ה, וגם בשיא הגל השני של הקורונה דווח על, תודה לא-ל, 'רק' 10,000 חולים חדשים ולא 10,000 בריאים... הרוב סביבנו טוב! לכן טורחים להודיע כשקורה משהו רע!
ביום בו יתחילו לדווח על יותר מדי דברים טובים, אפשר להתחיל לדאוג...
כך צריך להיות היחס לכל דבר שנתקלים בו. אנחנו נוטים להדגיש פגמים כי אנחנו שואפים למציאות אפילו יותר טובה, אבל בעצם היא כבר מאוד טובה.
👁️ אם נחזור לשאלה שהעלית, ראייה כזו בהחלט לא סותרת את הריאליות. היא הריאליות. זו ראייה ישרה ורחבה שלא מכחישה את הרע אלא נלחמת בתוקף בהכחשת הטוב, פשוט כדי לא לסלף את האמת השלמה.
אדרבא, דווקא מבט שרואה למרחוק ושואף לגדולות מבחין בדברים הטעונים שיפור. ופה בדיוק טמון ההבדל: אין עניין סתם לראות עוד ועוד בעיות. החכמה היא לראות פתרונות. 💡
כך למשל:
🙆🏻♂️ ביני לבין עצמי
במקום לכעוס על עצמי שאינני עומד ביעדים, עלי לערוך הבחנה: מחד לשמוח שהשאיפות שלי מעצמי גבוהות, ומאידך להבין שתהליכים אמיתיים דורשים זמן ולשמוח במקום שלי ובכל התקדמות קטנה בדרך.
🌬️ רוחות חדשות
לעתים מתגנבת תחושה שהעולם ירד מהפסים. תפיסות מתירניות קיצוניות מובילות אג'נדות מאוד רחוקות מאלה של בית המדרש. אם נזכור שוב ששום דבר לא בא לעולם לחינם נוכל להעמיק בטענות שהם מעלים, להבין מאיזה שורש של אמת הן מוּנעוֹת, על מה אנחנו לא מסכימים ולמה - ונראה שברבות השנים המהפכות מולידות בעיקר טוב והקליפות נושרות מעצמן לאִטן...
קצרה היריעה מלהכיל את כל הטוב...
אז נסכם.
לא סתם מכונה מידת ראיית הטוב "עין טובה". זו לא עין שרואה מציאות חלקית. היא טובה ומכירה גם בטוב וגם במוטב.
אם תרצי, המשקפיים הוורודים הם לא משקפי מציאות מדומה. הם משקפי ראייה. לראייה למרחוק.
אופטימיות מתוך התבוננות כנה ועמוקה היא לא היפך הריאליות אלא הריאליות במיטבה.
אחרי שמביטים במבט שלם, אפשר ונחוץ לפנות אל החסרונות - במטרה לתקן ולא להתלונן! 🤠
שנזכה להפנים את הדברים, לחיות לאורם ולהפיץ את האור הלאה, לכל רחבי העולם הנפלא שלנו 😉
מקווה שהתשובה מניחה את הדעת והרגש, מוזמנת לשאול עוד שאלות בשמחה!
יובל :-)