ש.לא נכנסתי להדרכה ואני יודעת שזה יהיה לי שריטה לכל החיים כי פשוט ניפצו לי את החלום שלי. מכיתה ד אני כבר חולמת להגיע לשלב הזה.ופשוט בתחילת כיתה ט ההורים שלי החליטו לעבור דירה שזה היה משבר בפני עצמו🙈ואז במקום החדש ממש ניסיתי להשתלב ולהגיע לכל הפעולות ושהגיע השלב של השיבוצים הייתי חייבת שיהיה לי ראיון טוב כי הקומונרית כבר הכירה את השבט שלי משנה שעברה, אבל הראיון היה פשוט דפוקק ממש ולא נכנסתי...כל החברות סביבי מהאולפנה נכנסו וכל היום מדברות על זה בכל מקום על החניכות על הפעולות והכל וזה קשה ממש .ואחרי כל פעילות של נחשון אני פשוט חוזרת מפורקת ממש ...אבלל כל פעם שמישהי שואלת אותי על איך אני עם זה שלא נכנסתי אני אומרת שלא כזה אכפת לי שלא נכנסתי. בעצם אף אחד לא יודע כמה קשה לי... (אני פשוט נראה לי מפחדת שיקימו עליי).והשאלה שלי היא כזאת: קודם כל אם יש דרך להתגבר על זה שלא נכנסתי ולהמשיך בחיים?ואיך אני יכולה לשתף אחרים גם בדברים הקשים שעוברים עליי?
ת.אהלן, נשמע שהעסק מאוד כואב לך, אני בהחלט מזדהה עם הכאב. לא להגיע למקום שתמיד חלמת עליו זה מבאס מאוד. כאב מעיד על אכפתיות ורגישות, יפה מאוד שבאמת אכפת לך! הדברים שעלולים להראות שגרתיים ורגילים אצלך תופסים מקום משמעותי ונוגע, כל הכבוד. השאלה שלך מורכבת משתי שאלות גדולות וחשובות ובעזר ה' אשתדל לענות על כל אחת מהן.
האם יש דרך להתגבר? לדעתי הדרך היחידה להעלים את הכאב לגמרי היא להתייאש מהחלום ולחיות באדישות, מה שלא כדאי לעשות, לכן אני לא אציע דרך שמעבירה את הכאב לגמרי אלא דרך שיכולה לעזור לך לחיות ולהשלים איתו. הדרך מתחלקת לכמה כיווני עבודה:
🌊שליטה או גורל: שמעתי לפני כמה זמן הרצאה בטד (TED talks) שדברה על התמודדות עם לחצים. אחת ההצעות שם הייתה לחלק במחשבה בין החלק שבשליטתי לבין החלק שלא בשליטתי. ברגע שאדם מתרכז בחלק שבשליטתו ולא תולה דברים בחלק שאינו בשליטתו הדברים כבר הרבה פחות מלחיצים אותו (זו שיטה סטואית, סטואה- זרם מוסרי פילוסופי). אני מציע לך לחשוב על מהלך הדברים, כמה מהם היה בשליטתך וכמה לא, מדבריך נשמע שהרבה לא היה בשליטתך (מעבר דירה, הקומונרית שהייתה גם שנה שעברה וכו'). ברגע שאת יודעת שזה לא תלוי בך ואין מה לעשות, אז יהיה לך יותר נח להגיב לדברים במשיכת כתפיים גם אם הם כואבים, כי אין מה לעשות, זה לא תלוי בך.
🌊קבלה עצמית: לפני הבחירה האדם הוא השולט אך לאחר הבחירה המעשה הופך לחלק מהופעה של הקב"ה דרך המציאות. מכח זה המציאות העכשווית היא בעצם הופעת הרצון הא-להי ולכן היא הדבר הטוב ביותר שהיה יכול לקרות גם אם קשה לנו להשלים איתה. כך הקב"ה בחר להופיע כדי שנוכל לפגוש אותו בצורה הטובה ביותר דרך המציאות. כשתסתכלי כך על המקום בו את נמצאת ותפנימי לאט לאט שכל מקום בו את נמצאת הוא המקום הטוב ביותר בו הקב"ה בחר בשבילך, תוכלי להשלים עם המצב ולקבל אותו.
🌊האם אין עוד מה לעשות? לא בטוח. תחשבי עם עצמך היטב, אם אכן המקום בו את נמצאת לא מספק אותך, במקביל לכיווני העבודה הקודמים, הייתי מציע לך לפתוח עיניים ולחפש מסביב אילו התנדבויות יש למקום בו עברתם להציע. אולי תמצאי הדרכת חוץ, דבר שיכול להיות טוב מאוד בשבילך וכדאי לך לחשוב על לעשות את זה, אם לא, אולי יש עוד משהו משהו שימצא חן בעינייך.
איך לשתף אחרים בקשיים שעוברים עלי? זו שאלה גדולה. כשאדם משתף חבר בקשיים שלו הוא רוצה שהחבר יזדהה עם סבלו ויכאב את כאבו ללא שיפטויות. מידה זו כל כך גדולה עד שהיא נמנית כאחד מקנייני התורה- "נושא בעול עם חברו" (אבות ו, ו). חבר כזה צריך להיות ידיד נפש, עדין ורגיש שמרגיש שאין הבדל בינו לבין האדם בעל הקשיים והוא מרגיש את צרת האדם כצרת עצמו. מי שעונה על כל ההגדרות הללו זה הקב"ה, לכן הייתי ממליץ לך לשלב במקומות הראויים בתפילה (אחרי היהיו לרצון השני) או בתפילה אישית את הקשיים שלך, הדיבור עליהם יקל מעלייך את הקושי ויתן לך להרגיש שהקב"ה שותף איתך בהם, וזה אכן נכון- "עמו אנכי בצרה" ואף מחבק ומעודד אותך, כמו שאומרים בזמירות שבת "קום קרא אליו יחיש לאמצך".
כהמשך לחלק הקודם- גם הקבלה העצמית תעזור לך להבין שהערך שלך לא תלוי בסביבה אלא הוא ערך עצמי. סיפור חייך הוא אחת המתנות שהקב"ה העניק באופן יחודי רק לך, אם תפנימי את זה ממילא תהיי שלימה עם עצמך ולא תחששי שהשיתוף בו יוריד מערכך. המתנות של הקב"ה אינן מקבלות את הערך שלהן מהסביבה אלא מתוך כך שהן מתנות מהקב"ה.
מעבר לזה הייתי מציע לך לחשוב על חברה טובה/מדריכה/אבא ואמא שיבינו אותך ויהיו שותפים איתך בתהליך ובקשיים. אם יש לך אדם כזה שיכול להיות ה"נושא בעול עם חברו" שלך, מעולה. אם לא, הייתי מציע אולי לשלב את זה ברמזים בשיחות עם חברות ואולי מתוך כך אם הן יקלטו את הרמזים יפתח שיח אמיתי בנושא, יתכן שהן לא יקלטו ואז זה יהיה מעט מאכזב.
מעט דברי חיזוק- בכל מקרה, הכאבים שהקב"ה מספק לאדם הם הדרך שלו להזכיר לאדם את העולם הפנימי שלו שעלול להישכח במרוצת הזמן והשגרה. דרך העולם הפנימי האדם יכול להיפגש איתו, עם הקב"ה וממש להרגיש את נוכחותו ברגעים של שמחה והתעלות וגם ברגעים של קושי וכאב. כל חוויה היא פתח למפגש עם הקב"ה וברגע שהאדם מסתכל על חוויותיו כמה שהקב"ה בוחר בשבילו, כמפגש עם הקב"ה, רגעי השמחה הופכים לשמחה גדולה הרבה יותר ורגעי הכאב הופכים למפגש נהדר עם הקב"ה. מקווה שעזרתי, חזקי ואמצי!
ברכה והצלחה,אביאל