השאלה שלי קצת מסובכת אז אני מקווה שנפלתי על מישהו עם סבלנות.
בגדול, לפני מאה שנים היהודי היה מצויר בתור אדם כפוף, פחדן וכנוע, כיוון שהוא היה צריך לציית לגוי שאחראי עליו (בגלויות) וגם לאלוהיו. הגויים האמינו שתכונות האופי הכנוע עובר בגנים, וכל מי שיש לו גנים יהודיים הוא סוג של "לוזר".
לפני שבעים שנה הוקמה הציונות שהופכת את היהודי לאדם משוחרר, שמח. החלוצים האמינו שתכונות האופי הכנועות הן לא גנים, אלא תוצאה של תרבות. הציונות הייתה בעצם פתרון לשתי הבעיות. היהודי לא יצטרך לפחד עוד מהגויים, כי הוא ריבון בארצו, ולא מאלוהיו, כי כולם נהיו חילוניים. הדת סימנה גלותיות, והחלוצים לא רצו בה.
היה מי שהפך ליהודי החדש, פרק כל עול. והיה מי שנשאר "גלותי" (החרדים של ימינו).
אני נולדתי לחברה הציונית - דתית, ומשהו לא מסתדר לי. אנחנו ציונים, חופשיים, או דתיים שכל צעד שלהם הוא לפי הוראה מגבוה????
נקבה, 16
ת.
שלום לך יקרה🤗,
התשובה שלי קצת מסובכת אז אני מקווה שנפלתי על מישהי עם סבלנות😜
אני מבינה ממך שאת מרגישה שאנחנו חיים באיזשהו פרדוקס, כאילו הציונות הדתית היא איזה יצור כלאיים מוזר👹 שמנסה להכיל בתוכו ערכים סותרים.
הערכים הסותרים של חופש🏖️ אל מול יראת שמיים🌫️ עלולים בהחלט לגרום בלבול ותיסכול.
נשמע גם שאת מרגישה שלעיתים האמונה מצמצמת אותך, מכפיפה אותך.. אל מול החופש המפתה שיש בעולם נטול אמונה.
מקווה שבמהלך הדברים הבאים גם זה יתברר אצלך.
לפני הכל רק אדגיש המציאות של החופש המתירני שקיים כיום בציבור החילוני היא מציאות מעוותת הצריכה תיקון. והיא אינה תוצאה של תהליך ציוני ולאומי אלא של תהליך פוסטמודרני כלל עולמי (אבל זאת כבר תשובה לשאלה אחרת, אם תרצי אוכל להרחיב על כך בהזדמנות אחרת).
אז נתחיל? יהיה קצת ארוך אבל בע"ה מברר..
🧐 מי היה הדתי לאומי הראשון?!
מקווה שזה בסדר מצידך, אני רוצה לשאול על הנחת היסוד שלך שיהודי הדתי בעבר (ואולי גם כיום) היה כפוף ולוזר.
מהדברים שכתבת ניכר שאת בקיאה בתהליכים ההיסטוריים של העת החדשה, הייתי רוצה לאתגר אותך ולהציג בפנייך את התהליכים ההיסטוריים של 'העת העתיקה'.
בואי נחזור אחורה לתקופת מלכות שלמה ודוד, איך לדעתך היו נראים חיילי צבא דוד?
ועל החשמונאים יצא לך לחשוב רגע?, קומץ קטן של חיילים שמכריע צבא אימפריאלי וקורא 'מי כמוך באלים ה''?
הם היו עובדי ה', מקיימים קלה כבחמורה, מאמינים, וגאים בהיותם שייכים לעם הקדוש הזה. ובחירוף נפש יצאו להילחם למען הלאומיות (שזאת בעצם מעין מילה מקבילה לציונות..).
הם לא ראו סתירה בכך שהם דתיים ונלחמים כנגד מי שקם עליהם. ובמגילת אסתר אפילו הגדילו לעשות וציינו ש"רבים מעמי הארץ מתייהדים כי נפל פחד היהודים עליהם"💪🏽
למי קראת לוזר?😉
מאז ומעולם עמ"י לחמו למען הלאומיות, עבדו את האדמה וקיימו מצוות, הם שילבו את הדברים האלו בהרמוניה ובפשטות.
נכון, היו גם תקופות קשות יותר, לאחר חורבן בית המקדש השני יצאנו לגלות ארוכה. סבלנו הרבה (בעיקר מהנוצרים אגב, היהודים בארצות המזרח נהנו ממעמד מכבד בדר"כ👳🏽♂️) ולא בדיוק היינו הבריון של השכונה..
אבל למרות שאכלנו הרבה כאפות, ידענו להמשיך וליצור. נכתבו ספרים📚, התפתחו מסורות ומנהגים🦒, קהילות גדולות התבססו ופרחו👥🗣️.
ואז.. לפני בערך 150 שנה, (וכאן תרשי לי לסדר לך קצת עובדות היסטוריות) קמו שני רבנים, הרב קלישר והרב אלקעלי והחלו לדבר על השאיפה לציון, או מה שמכונה היום ציונות!
הם האמינו ששיבת עם ישראל לארצו תעורר מחדש את התחייה הלאומית, כלומר, הקמת מדינה שתהיה אבן שואבת לכל היהודים ומתוכה ינבעו עוצמות וחוסן לעם ישראל כולו.
אליהם הצטרפו יהודים נוספים, ממגוון זרמים והחלו לפעול למען הגשמת החזון הציוני.
אולי את שואלת את עצמך איך קרה שדווקא רבנים הם אלו שהגו את הרעיון?
כי הם הבינו שדרך החיים הלאומיים בארץ ישראל, הקשר עם הקב"ה יבוא לידי ביטוי ברבדים נוספים. לא רק חיים דתיים פרטיים/קהילתיים, אלא אומה בארצה שחייה בדרך התורה. ממש כמו בימי שלמה המלך👑.
מדהים, לא?
ועוד דבר, שאולי מפתיע לשמוע. צעירים יהודים רבים שלצערנו עזבו את הדת (בעקבות תנועת ההשכלה, בטח שמעת על זה בשיעור היסטוריה), רצו לחוש עדיין את תחושת השייכות, הקהילתיות, הלאומית. ולכן בחרו להצטרף לתנועה הציונית. כדי להרגיש קשורים לעם ישראל ולארץ ישראל, גם אם הם בחרו לוותר על התורה.
כלומר, קודם הם עזבו את הדת, ואז הצטרפו לתנועה הציונית.. ולא להפך.
🧷אני ציוני בגלל שאני דתי ודתי בגלל שאני ציוני..
כל הדברים שכתבתי, מובילים אותי להבנה שלהיות ציוני זה לא סותר את היותי דתי.
אני דתייה כי אני מוקירה תודה לקב"ה שזיכה אותנו לחיות במדינה כזאת🎁.
שהחיים הלאומיים שלנו הם מסודרים, יש לנו צבא, ממשלה, רבנות ראשית, כלכלה..
איך אפשר לראות את כל זה ולא להודות לקב"ה על השפע הזה?
ויותר מכך, להיות דתי לאומי זה לראות, דרך ההיסטוריה והמציאות את התגלות ה' ממש!!
ולמה אני ציונית? כי אני רוצה שמדינת ישראל תבטא את מהות הקשר בין עם ישראל לקב"ה🔗, שמוביל ומגן ומשגיח עלינו במשך היסטוריה שלמה.
🛠️ הצד המעשי.
אז בת'כלס, מה עניינה של הציונות הדתית?
משפט אחד, שאומרים אותו מידי יום בתפילת 'עלינו לשבח': "לתקן עולם במלכות ש-די", אנחנו פועלים כדי לתקן את העולם🔧, לקדם אותו📱, לשכלל ולפתח💡, לא פוחדים מחדשנות🧬. כאשר כל הפעולות האלו נעשות כדי להודיע את מלכות ה' בעולם📣
⛱️ אז זה לא נשמע כזה חופשי..
יהודה פוליקר כתב ש"חופשי זה לגמרי לבד", להיות חופשי זה לחיות חיים בלי נטל, בלי מבט כפוף כלפיי מטה.
אבל עוד הרבה לפני ריה"ל אמר לנו "..עבד ה' הוא לבדו חופשי". אדם שחי בידיעה שיש בורא לעולם, יש מנהיג ומכוון למציאות הזאת – הוא חופשי באמת. להיות חופשי זה לא לעשות מה שבאלי, אלא, להיות מי שאני באמת. חיבור פנימי לנשמה הטהורה שבי הוא חירות אמיתית!!. חיים חירותיים כאלה הם חיים עם מבט זקוף כלפי מעלה. אני יודעת שמה שנכון לי באמת, הוא הקשר עם אלוקים חיים.
להיות ירא שמיים לא אומר להיות כפוף. להפך! אנחנו עומדים בגאווה גדולה מול המלעיזים עלינו (יצר הרע ועוד..) ומתוך דבקות בה' אנחנו מתקנים את המציאות, משכללים אותה כדי שתהיה כלי ראוי להשראת השכינה בעולם.
💭 ודבר אחרון.. בשאלה שלך חיברת בין הציונים, החילונים והחופשיים.
אני מקווה שהצלחתי לאחד לך לעומק את המושגים 'ציוני' ו'חופשי' למושג 'דתי'.
אך חשוב לי להגיד. החילוני הציוני, החלוץ, לא ראה את החופש כערך.
אומנם היו כאלו שלצערנו פרקו עול ועזבו את העולם הדתי, אבל, הם העמיסו על עצמם אחריות אחרת.. הם עסקו בבניין הארץ ובפיתוח הכוחות הלאומיים.👷🏽♂️
היום המושג חופש הפך להיות ביטוי לפורקן, הוללות, הסרת כל אחריות..
חופש כזה לא מבטא ציונות. לא ציונות חילונית, ובטח שלא ציונות דתית.
אז תדעי לך שזכית להיות חלק מציבור שמשיב את מלכות ישראל ומפתח את הכוחות הלאומיים, הרוחניים והמעשיים, בדור הגאולה!
אשרייך🤩
רננה.