אני בשמינית ובכל פעם שאני חושבת על השירות שנה הבאה, מצד אחד אני מרגישה שמחה והתרגשות על שאני הולכת להיות עצמאית סוף סוף ולעשות משהו משמעותי בחיים שלי, לא לשבת ולחכות שיעשו בשבילי:) מצד שני יש בי כל הזמן את הפחד הזה שכשיגיע הרגע אני פתאום אבין שאני בכלל קטנה מדי, לא התבגרתי מספיק ואני לא מוכנה לצאת לחיים... מפחיד אותי לחשוב שברגע שאני יוצאת, זהו, אין דרך חזרה ואם אני גדולה אז עד הסוף... מה אפשר לעשות כדי להכין את עצמי מבחינה נפשית ומעשית לחיים?
ת.הי מהממת,בשאלה שלך הצגת כמה נקודות שאת יוצאת מנקודת הנחה ברורה, שאני אנסה לגעת אחת אחת ולשקף לך קצת באיזה מקום את נמצאת, ואיך אולי אפשר לחשוב אחרת😊💡 ברגע שאני יוצאת, זהו, אין דרך חזרה...ברוך ה' בחיים שלנו אין דבר כזה אין דרך חזרה.. תמיד אפשר לתקן ולשנות. אני לא יודעת איפה תהי בעוד שנה, אבל גם אם תהי בשירות, ויכול להיות שזה יאתגר אותך, חשוב שתזכרי עוד לפני שאת מתחילה שתמיד אפשר להעזר- או ברכזת של השירות, מישהו מהמקום של השירות, מחנכת מהתיכון או כל אדם. הרבה פעמים, גם למי שמגיע בביטחון ההתחלה של השירות יכולה להיות מאתגרת, מעבר ממקום מוכר לסביבה חדשה. אבל תמיד צריך לזכור להעזר במי שאפשר אם אנחנו צריכים. חוץ מזה, שהיתרון הגדול בשירות לאומי מול הצבא, זה שתמיד אפשר לקום ולעזוב. כמובן שזה רק כשצריך, ולא צריך לבוא בגישה שאני בא ואולי אני אעזוב, אבל זה משאיר פתח ונותן אופציה לשינוי אם קשה. לכן הסירי דאגה מליבך, אפשר לשנות, יש דרך חזרה, ותמיד אפשר להעזר באנשים🤗
💡 לא התבגרתי מספיק ואני לא מוכנה לצאת לחיים...אני אגלה לך סוד🤫 ברוך ה' אף פעם לא מגיעים לנקודה שבה סיימנו לגדול ולהתבגר. תמיד יש לאן עוד לשאוף. אני לדוגמא מסתכלת על עצמי מאז שסיימתי שמינית, וכל שנה זה מטורף לראות כמה התבגרתי, ויחד עם זאת כשיצאתי לשירות הרגשתי מאוד מוכנה נפשית ליציאה. בנוסף, בשירות עצמו מתבגרים מאוד, ככה שגם שם תעברי מן הסתם תהליך התבגרות עם עצמך.מצד שני, שכשיוצאים לשירות, יש מידה מסוימת של בגרות שצריך להגיע איתה, שאני אנסה לפרט על זה יותר בהמשך.
💡 כל פעם שאני חושבת על השירות שנה הבאה...הדבר הכי טבעי זה לחשוב מה יהיה.. אבל נשמה, אני חושבת שממש כדאי לנסות להתמקד ביש, בהווה, במה שקיים. השנה רק התחילה, ויש לך עוד זמן עד שאת תכלס צריכה לחשוב מה איתך שנה הבאה. ועד אז, את עוד יכולה להשתנות ולעבור תהליכים. אני מודעת לזה שהשנה זה קצת יותר מאתגר כי רוב הזמן את בטח בבית, אבל תני לדאגות לנוח, וכשיגיע הזמן המדויק אז תתעסקי בזה.
ובכל זאת- אני אנסה לענות פה לשאלה שלך- איך אפשר לדעת שאני מוכנה לצאת לשירות הלאומי?אני חושבת שזו תשובה קצת מורכבת, מכיוון שכל שירות לאומי הוא תפקיד מאוד שונה, ולכן רמת הבגרות היא בהתאם לתפקיד. אי אפשר להשוות מישהי שנמצאת בתקן בית, לתפקיד בפנימייה לבין לגור בדירת שירות. אני כן חושבת שיש שתי נקודות מרכזיות שמעידות על בגרות- אחריות ויציבות פנימית בסיסית. אחריות זה כולל עצמאות- הכוונה להיות מסוגלת לקום כל בוקר לתקן, לקחת אחריות על מה שאת עושה ואיך שאת פועלת בשירות. יציבות פנימית הכוונה זה לדעת שיכול להיות שיהיו דברים, תעבדי עם אנשים שונים, תצאי מהבית.. ויחד עם זה יהיה לי את החוסן הנפשי הבסיסי להתמודד. זה שאלה גדולה, תנסי לחשוב איך היה לך עד עכשיו בדברים קטנים שפעלת בהם- האם הרגשת טוב עם עצמך ושאתת בנויה לזה או שזה ממש התיש אותך או רוקן אותך מכוחות?
חשוב לי לציין שהשירות לאומי מצטייר לפעמים כתקן במקום רחוק, או באיזה פנימיה עם ילדים בסיכון. יכול להיות שמתאים לך לעשות שירות, אבל בתקן בית, או במקום קרוב, או בעבודה שהיא פחות 'מאתגרת'. משום מה בחברה לפעמים זה נדמה כפחות, אבל באמת- שירות לאומי זה דבר חשוב לא משנה איפה, וזאת סוגרת במקום שטוב לך ואת תהי בו יותר טובה, זה הדבר הכי חשוב!
ואחרי כל זה, לגיטימי ממש גם להבין שעוד לא מתאים לך לצאת לשירות הלאומי, וללכת שנה הבאה לתוכנית אחרת כמו מדרשה או מכינה או כל מיני דברים שונים שיש כיום. ככה זה יתן לך עוד שנה של התבגרות בנחת במקום תומך.
ממליצה בכל הבירורים האלה עם עצמך להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך מקרוב, זה נראלי יעזור לך הרבה יותר להתכוונן באופן מדויק😋
המון המון בהצלחה, בעזרת ה' תמצאי את הדבר והזמן שנכון לך ומדויק לך להגדיל את אור ה' בעולם🌄רננה