ש. למה אנחנו יושבים שבעה אם התכלית של האדם הוא למלא את תפקידו ולחזור לבוראו?
ת.
כחלק מתפקידנו בעולם ה' יתברך ברא אותנו עם רגשות ועם מבנה נפשי. (למה? זאת כבר שאלה אחרת) והמבנה הנפשי והרגשות שלנו כבני אדם גורמים לכך שכאשר יש אובדן גדול כמו מוות במשפחה ודברים דומים אז עולות רגשות שצריך לעבור אותן ולחוות אותן. אם מדחיקים אותן זה יכול לפגוע במבנה הנפשי שלנו ולעשות בלאגאן ממש גדול.
עולם הנפש והרגש הזה מבטא משהו עמוק, הוא מבטא את הפרידה של האדם מהעולם הזה בו הוא מגשים את ייעודו אל העולם שבו הוא מקבל שכר. הפרידה קשה היא הן לאדם והן לקרוביו שמאבדים את נשמתו של האדם עד אשר גם הם יגיעו לעולם האמת.
אז מחד: ה' יתברך ידע שככה אנחנו בנויים ולכן הורה לנו אבלות מסויימת מרגע הקבורה (וחז"ל הוסיפו עוד עד שבעה) כדי להכיל ולהתמודד עם הרגשות הללו, בשבעה בתור התחלה יושבים על הקרקע כהזדהות עם הנפטר, האבלים לא עושים מלאכה כדי שיהיו פנויים נטו לאבל, לא אומרים שלום כי האבל לא נמצא במצב של שלום, לא לומדים תורה כי התורה משמחת ועוד.
מאידך: מתוך זה שזה מנהג העולם, הוא גם ציווה עלינו לא לקחת את זה קשה מדי "ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם" (ויקרא יט,כח) , שלא ניסחף לגמרי ונלך רק בעקבות הרגשות שלנו לכן גם ברגע שחוזרים מהקבר נוהגים שהקרובים לאבלים מביאים להם אוכל מחשש שיצומו מהצער ויחלשו...
מקווה שעניתי בטוב. אשמח להרחיב בפרטי,
ינון בר-לב wa.me/97258423324