ש.
איך זה הגיוני שעדות שונות מקיימות דברים שונים?
אני מבינה למה נגיד יש מנהגים ולשמור את המסורת וזה אבל יש דברים לדוגמה שהולנדים שומרים שעה אז כנראה שזה מותר אם ככה פסקו אז למה השאר שומרים שש? כי אם היה חובה שש כולם היו שומרים שש...
ונגיד אם אני אוכל בשר בתשעת הימים למה שזה יהיה עבירה כי תימנים נגיד כן אוכלים בשר, לא בדיוק הבנתי איך זה מסתדר?
ת.
שלום, זו שאלה מצוינת שנוגעת ביסודות התורה שבעל פה, ואני תפילה שאצליח לענות תשובה ברורה ומקיפה ככל הניתן.
בהתחלה אני חושב שצריך להפריד בין שני סוגים של הבדלים שיש בין העדות:
1. הבדלים שנובעים ממחלוקות של רבנים בהלכה, כמו הדוגמאות שכתבת - שמירת שש שעות בין בשר לחלב, ואיסור אכילת בשר בתשעת הימים.
2. הבדלים במנהגים, שנוצרו במהלך הגלות שבה היינו מופרדים, וכל עדה התפתחה בנפרד.
השאלה שלך התרכזה בעיקר בסוג הראשון אז אני אתחיל בו.
התורה שבכתב היא נצחית ולא משתנה כלל, אבל התורה שבעל פה מתפתחת כל הזמן בגלל השתנות דברים במציאות או כאשר נוצר צורך לעשות חיזוק לדברי התורה על ידי תקנות. מכיוון שהתורה שבעל פה נוצרת על ידי בני אדם - רבנים, קורה שיש מחלוקות מהי הדרך הנכונה.
שתי דעות נכונות? אבל איך זה יכול להיות ששני רבנים אומרים דברים הפוכים ושניהם זה התורה?!
כל הלכה למעשה היא בעצם יישום למעשה של רעיון רוחני, והרבה פעמים נוצרת מציאות שבה יש התנגשות של שני רעיונות שונים, או שקשה להבין באיזו צורה הרעיון הרוחני יבוא לידי ביטוי. כשזה קורה - נוצרת מחלוקת. ⚔️
אם כן באופן אידאלי היינו רוצים לקיים את שני הצדדים, כי שניהם צודקים, אבל בגלל שא"א לעשות שני דברים הפוכים צריך להכריע. ואז קורה לפעמים שרבנים במקום מסוים אמרו לעשות כמו דעה א', ואילו רבנים במקום אחר הכריעו לעשות כמו דעה ב', ושניהם מקיימים את התורה כי שתי הדעות צודקות ברעיון, ורק בישום במציאות אין ברירה וצריך לבחור מה נכון יותר. 🤷♂️
לכן ישנם דברים שאסורים לאשכנזים כי רבותיהם פסקו שזה אסור, ולספרדים או תימנים מותר, וגם להיפך.
אנחנו מחויבים לשמוע לרבנים שלנו בכל מה שהם אמרו, גם להקל וגם להחמיר, וודאי שזה מה שה' רוצה שנעשה כי יש לתלמידי חכמים סיעתא דשמיא בפסיקה שלהם. (וכנראה שגם את המחלוקות האלו ה' רצה...)
מה המציאות האידיאלית?
אבל זה לא מצב טוב, שחלק מעם ישראל עושה דבר אחד וחלק עושה את ההיפך. זה נראה שיש שתי תורות שונות, ואנחנו לא מקיימים את אותה התורה! 📖
כשבית המקדש היה קיים ישבה בו הסנהדרין שבה היו כל גדולי הדור שבכל תקופה, והם אלה שהכריעו במקרה של מחלוקת מה לעשות בפועל. הסנהדרין היו דנים בצדדים השונים ובסוף עושים הצבעה, וההלכה הייתה כדעת הרוב.
לצערנו היום אין סנהדרין (עדיין), ולכן אין לנו אפשרות להכריע את המחלוקות. מה שנשאר לנו זה לשמור כל אחד על ההוראה של רבותיו, עד שתחזור הסנהדרין וכל המחלוקות יבואו להכרעה.
מה עם מנהגים?
בפועל, רוב ההבדלים בין העדות הם בכלל לא מחלוקות בהלכה אלא הבדלים במנהגים. הכוונה לדברים שהם לא שייכים ל'מותר ואסור' או 'חייב ופטור', אלא הנהגות טובות ודרכי התנהלות שהתרגלו בהן במהלך השנים. המנהגים הם אלו שיוצרים את צורת התפילות, החגיגה של החגים, וגם ציון אירועים מיוחדים. לדוגמא המנגינות של התפילה, האוכל המסורתי וכדו'. הגלות יצרה פירוד, כל קהילה חיה בנפרד, וככה נוצרו הרבה הבדלים במנהגים בין קהילות ועדות שונות. 👱🏽♂️👱🏻♂️👱🏾♂️
זה טוב או רע? האם גם את המנהגים אנחנו רוצים להכריע כשתחזור הסנהדרין? לא ממש. הגיוון של המנהגים השונים יוצר שילוב של הרבה סגנונות, שגורמים ליהדות להיות יותר יפה ועשירה. מקובל אפילו לומר שכבר לשבטים השונים היו נוסחים שונים בתפילה, מכיוון שכל שבט מבטא סגנון מסוים שצריך שיבוא לידי ביטוי. אחרי שחזרנו לארץ ישראל, וכל העדות מתאחדות ונפגשות אחת עם השנייה, אנחנו נהנים מכל הסגנונות שמבטאים ביחד את עם ישראל. כל אחד תורם את חלקו לשלם הגדול שנקרא עם ישראל.
סיפור לסיום
אני אסיים במשל יפה ששמעתי על העניין הזה:ה
יה מלך שרצה לשדרג את הכתר שלו. לצורך כך הוא פירק מהכתר את כל היהלומים שמשובצים בו, ונתן אותם לקרוביו שישמרו עליהם עד שהכתר החדש יהיה מוכן, ואז הוא ישים בו את כל היהלומים. 💎
כך גם ה' שלח אותנו לגלות ונתן לכל עדה יהלום אחד שתשמור עליו, ועד שנוכל להחזיר את כל היהלומים אל הכתר, כלומר עד שנחזור להיות עם אחד עם תורה אחת בגאולה השלמה, כל אחד צריך לשמור טוב על ה'יהלום' שלו, כדי שהוא יוכל להחזיר אותו לכתר של המלך. 😇
נתנאל