ש. היי,קודם כל תודה ענקית על המקום שנתתם כדי לשאול!לא מובן מאליו בכלל בכלל.אני יודעת שלא לכל השאלות אתם עונים אבל אני ממש אשמח שתענו.אז השאלה שלי היא איך אפשר ששני הצדדים יהיו מרוצים?ההורים שלי גרושים,אני הבכורה.אחים שלי רואים ממני איזשהי דוגמא.ממש עצוב לי,כי לפעמים אני מרגישה שאני נותנת להם דוגמא אישית כמו שצריך,אני בעצמי מסתבכת.אבא שלי לא רואה אותנו הרבה.ושהוא מגיע,אני לא רוצה להשאיר את אמא שלי לבד.אני רוצה להגיע לאבא,בדיעבד אני כבר מבינה שהוא לא לבד יש לו את אחים שלי איתו.אבל אני מרגישה שאני מצערת אותו.ואני ממש לא רוצה בזה.כאן נכנס גם העיניין של כיבוד הורים.שזה בכלל ממש מתסבך אותי.אני פשוט ממש מרגישה שאני לא יכולה להשאיר את אמ לבד ואני לא יודעת מה לעשות.אשמח לעצה.תודה ענקית מראש!
ת.שלום,זה בהחלט מתסכל מאד, ואני מעריך את האומץ שלך לבוא לשתף ולשאול. אני מקוה שאוכל לעזור :)מבחינה הלכתית לפי הבנתי כשההורים גרושים צריך לכבד את שני ההורים בשווה.
מבחינה יותר פרקטית🧐, אני חושב שכנות עשויה מאד להקל על התהליך. פשוט לשבת עם כל הורה ולהסביר לו שממש ממש חשוב לך לכבד אותו וגם את הצד השני, שאת משתדלת לעשות נחת רוח לשניהם כי שניהם ההורים שלך. לדבר בכנות. כמעט כמו שכתבת כאן. בעיניי הנקודה הזו של שיח פתוח וכנה היא הדבר הכי חשוב.
בנוסף, לעניות דעתי, יותר חשוב שתתעסקי בחיובי שאת עושה במקום בשלילי. כלומר תתעסקי יותר בנחת שאת עושה להורים שלך במקום בתחושת האכזבה שהרבה פעמים אנחנו מעצימים אותה בדמיוננו. חשוב מאד לגשת לכיבוד הורים מתוך שמחה ולא בתחושה שדורכים על ביצים. כשאת עם ההורה תשתדלי להיות מאה אחוז שם. להבין שעכשיו את עסוקה במצווה גדולה ולשמוח בזה.
ועוד דבר אחרון, היינו רוצים לעשות חצי-חצי👥, זה לכאורה הכי הוגן. הבעיה היא שהחיים הם קצת נזילים, אין ממש משוואה מנצחת. חשוב מאד שלא תחנקי את עצמך יותר מדיי בגלל המצווה היקרה של כיבוד הורים🥴. בסופו של דבר הכיבוד הורים שלך הוא הרבה בזכות ההצלחה שלך לבנות את עצמך. שיוכלו להיות גאים בך. כל הורה רוצה בטובת הילד שלו, הוא שמח בשמחתו ורוצה את ההכי טוב בשבילו. וכן לפעמים בחיים מרגישים יותר צורך לדמות האבהית/האמהית (רק לא להקצין יותר מדיי). זה נורמלי. ובכלל הבניין האישיותי שלך הוא הקדמה קריטית להרבה חיים וטוב שתוכלי להעניק בהמשך.
דוגמא מעשית לדבר - למשל אם ההורים גרים במרחק זה מזה רעיון החצי החצי יכול לפגוע בלימודים ובחיי החברה שלך שמהווים אבן יסוד בבניין הנפש. זה משהו שההורים לא ירצו כנראה. אז אם אפשרי - חצי חצי נשמע פתרון טוב, אבל לא היחיד. אפשר להגיע גם לפתרון אחר, ולהרגיש שלם איתו. העיקר שזה נעשה בהסכמה מלאה ובאופן כנה מול ההורים.
אה שני דברים טכנים – בימינו יש טלפון (ואפילו זום!), כך שגם אם רחוקים פיזית אפשר לפצות בשיחת טלפון ולדבר.בנוסף, אם אתם כמה אחים אפשר לעשות מעין "תורנויות".
לסיכום – תעשי את המקסימום כדי לגרום להם נחת רוח, תסבירי להם את מצבך – אין כמו השמחה של הורה שהבת שלו משתפת אותו בתחושתיה הפנימיות. תבואי בתחושה שמחה למצוות כיבוד הורים ותשתדלי להיות קשובה לעצמך ולתחושותייך ולאפשר חריגות ממשוואת הקסם "חצי-חצי" בעת הצורך.
אלרואי