ש.היי, האמת שרשמתי את השאלה הזו לפני דקה אבל אז הרגשתי צורך לדייק אותה יותר אז אשאל שוב.אתם לא מכירים אותי אז אתן לכם קצת רקע, חברים שלי והסביבה שלי יכולים להעיד שאני תמיד כאן בשביל כולם-מקשיבה שומעת מייעצת ונותנת הרגשה שאפשר לשתף אותי בהכל ולעולם לא אשפוט!! אני אוהבת את זה וגאה בזה. אני לא אוהבת לדבר על עצמי בכלל-לא אוהבת להיות במקום הנזקק שצריך עזרה ואולי אפילו מרגישה שלא מגיע לי שיפנו לי זמן ותשומת לב. אפילו את השאלה הזו קצת קשה לי לכתוב... זה גורם לחברות שלי לקנא בי ולא לפרגן לי כי הן חושבות שהחיים שלי מושלמים (האמת היא שממש לא הן פשוט לא רואות את הצד הזה) אם קורה לי משהו עצוב או אני מרגישה רע אני בדרך כלל סוג של מדחיקה את זה משתי סיבות- 1. אני מרגישה כפויות טובה ומהר אני אומרת תגידי תודה שזה רק זה ומעבירה את זה מראשי2.אני מפחדת לשקוע בזה ולא לצאת מזה. מדחיקה הכוונה ממלאה את זמני בעשייה אחרת ולא חושבת על זה... ואם כבר יצא שאני נותנת לזה מקום אני כותבת לעצמי ופורקת לעצמי ולא משתפת אחרות...אני אוהבת את חברות שלי ויודעת שהן כאן בשבילי ורוצות לטובתי ובכל זאת משהו בי לא מאפשר לעצמי לשתף אותן... אולי אני מפחדת שאם אני אראה להן שאני גם חלשה הן לא ירגישו בנוח לשתף אותי. אני באמת לא יודעת,אני מבולבלת 😴ממש מצטערת על האורך... היה לי חשוב להבהיר את המצב בכדי שהתשובה תהיי מדוייקת יותרתודה רבה אתם עושים עבודת קודש!!שבת שלום
ת.היי,😃 השאלה שלך נגעה בי מאוד, נשמע שאת בוגרת לגילך ובחורה עם מודעות עצמית גבוהה. השאלה הזו עוסקת בנושא רגיש אצל אנשים בעלי נפש רחבה, שקיבלו מה' יכולת נדירה להיות שם בעבור האחר, להקשיב ולקבל את האחר בלי לשפוט ולתת לחברים מקום שכזה – דבר מקסים ממש! 🔮ודווקא הרבה פעמים אנשים כאלו נמצאים בהרגשה של "הסנדל הולך יחף", שאני שנותן לכולם עצות, עוזר ותומך - דווקא לי אין את המקום הזה של לפרוק, לשתף ולהיות באמת מי שאני.
תראי, יכול להיות שאת מרגישה שאת משאירה את הדברים אצלך ואת מצליחה לעבד את מה שאת חווה בדרכים אחרות.. ואת לא צריכה את השיתוף והשיחה עם חברה קרובה ... ולכן חשוב שתשאלי את עצמך, האם את מרגישה מעמסה כשהדברים נשארים אצלך? מרגישה מבולבלת? או שטוב לך ? וכתיבה או דרכים אחרות מרגיעות אותך ?
אני לא מכיר אותך אבל מדברייך, מורגש שהחוסר שיתוף נובע ממחסום ולא מטיב עימך.. אבל את הכי מכירה את עצמך טוב, ועם התבוננות והקשבה עצמי, תגלי מה טוב עבורך.. ונראה שב"ה לא חסר לך מודעות והקשבה פנימית 🌱 ואיזה כיף שיש לך את התכונות האלו 💪
אני רוצה לחלק את התשובה לשניים:*חלק אחד לעבודה מול הסביבה, חלק שני לגביי העבודה שלך מול עצמך.*
חלק ראשון- אני מול הסביבהנגיד והחלטת שאת רוצה ללמוד להפתח, לשתף ולחלוק את אשר על ליבך עם אדם קרוב, מציע לך כמה נקודות לחשיבה-
למה אני לא רוצה להראות פגיעה כלפיי חוץ?🙆🏻♀️זו שאלה מורכבת מכיוון שאני לא מכיר אותך, אבל יכול להיות לזה הרבה תשובות: יכול להיות שבבית שלך הרגשת שיש ממך הרבה דרישות או השגיות והאווירה הייתה לחוצה והרגשת שלא נותנים לך באופן מלא את המקום גם להיות את גם אם זה לא הכי נוצץ תמיד. יכול להיות שנפגעת פעם או כמה פעמים ממערכות יחסים, שנתת אמון ממש במישהוא והוא מאוד פגע בך או אכזב אותך. לכן, יש אולי לבחון מול עצמך – כמה את מאפשרת לקבל מהסביבה?את יודעת לקבל מתנות בשמחה? פעם שיתפת מישהו בתחושות שלך?
לא לפחד מהפחד, ללמוד להיות חשוף🧚🏻♀️את אומרת שאת לא אוהבת לשתף, שאת חושבת שזה לא מגיע לך. יכול להיות שאת מפחדת להראות פגיעה.. שישפטו אותך. מעצם השאלה שלך אני יכול להבין שכן אולי יש בך צד שכן רוצה לשתף, להיות פתוח יותר, להיות יותר "את" מול החברות, שתיהיה לך גם מישי כזו שתוכלי לפתוח בפניה את ליבך, ממש כמו שאחרות באות אליך בלי שאת תתני להן הרגשה שאת שופטת. הלב הוא לא מחסן, אומרות הסבתות. הייתי ממליץ לך לנסות לשחרר את הפחד מלהזדקק לאחר וללמוד להיות חשוף. לא לפחד מהפחד. כמה אנחנו מנסים לשמור על תדמית כזו אחידה, לא פגיעה? וזה בעצם תרגיל בדרמה לא מוצלח. תחשבי לך, את היית מתרחקת מחברה שלך שמגיעה וחושפת בפניך משהו עליה, איזו חולשה או פגיעות? הגיוני מאוד שלא, מי שיעשה מעשה כזה כנראה הוא לא באמת חבר אמת."בורא נפשות רבות וחסרונן", ה' ברא אותנו, כל אחד גם עם חסרונות, אנחנו לא מושלמים, וטוב שכך כי אז לא היה לנו לאן להתקדם, רק ה' הוא השלם. וצריך להכיר בזה, שיש לנו חסרונות ושזה בסדר גמור גם לפתוח אותם מול אחר, בטח אם זה יעשה לך טוב. כן, צריך הרבה אומץ בשביל זה, ולהיות חשוף ופגיע אין זאת אומרת שפוגעים בך כמובן, זה אומר להיות אני, ומי שיהיה שם יקבל אותך ככה.
"קנה לך חבר" לתת אמון🧏🏻♀️כתוב בגמרא במסכת תענית (דף כג.) " אדם מוכרח שיהיה לו חבר, כי אם אין לו חבר הוא כמו מת, ולכן צריך האדם לקנות לעצמו חבר טוב. וכן אמרו חכמינו הקדושים (אבות פרק ב') איזהו דרך ישרה שידבק בה האדם? רבי יהושע אומר: חבר טוב; כי אם יש לאדם חבר טוב אזי הם מחזקים אחד את השני". כלומר: אדם צריך חבר טוב, לדבר איתו, לפרוק אצלו – ולחזק ולהתחזק איתו. "קנה לך חבר" – זו העבודה שלנו. קניין זה משהו שנעשה עם עבודה, כתבת שיש לך ב"ה חברות טובות, איזה כיף! הייתי ממליץ לך לקחת את זה צעד קדימה, למצוא לך מהן אחת – לא צריך יותר, את לא נשמעת אחת שיש לה בעיה חברתית ליצור קשר חברתי שכזה. מצאי חברה אחת שאת יכולה לסמוך עליה, לתת בה אמון, לדעת שהיא תוכל להכיל אותך גם אם לא יהיה לה מה לומר. וזו עבודה, ואומץ – אבל זה שווה את זה! ומגיע לך!
קשר – כששני חוטים מסתבכים⛓️כתבת על קנאה של חברות שלך בך. יכול להיות שזה מגיע מהמקום שהן רואות אותך חסרת חסרונות, או חזקה מול עצמה. הרבה פעמים כאשר גם הצד השני פותח ומשתף יש הרבה פחות קנאה. כי כשחברות שלך רואות שגם לצד השני יש קשיים וחסרונות, וזה הופך אותך לאנושית, הרבה יותר מרגישים בנוח להתקרב ולהפתח גם, זו הדדיות. כששני חוטים "מסתבכים" אחד בשני – זה נחשב קשר. הכנות והשיתוף, גם בדברים פחות נעמים – הם אלו שבונים קשר אמיתי ויציב.🧘🏻
חלק שני– אבל עדיין, אם תתחילי לשתף כל אחת במה שעובר עליך זה יגרום למצב של פיזור, שאת לא יודעת לעבד רגשות מול עצמך. ונגעת בנושאים האלו של העבודה מול עצמך בכמה מישורים – במיוחד הדחקה, ופחד לשקוע.מלבד שיתוף ופתיחות לאחר הייתי ממליץ לך ללמוד עיבוד וויסות רגשות מול עצמך, ללא צורך ותלות באחר – ומהמקום הזה יהיה לך הרבה יותר קל לשתף, ובטח שלהקשיב ולהכיל אחרות. הכלי שלך יתרחב ויאפשר יותר.
תרגילי כתיבהדיברת על כתיבה, כתיבה זה כלי חזק! אוכל להמליץ לך על כלי מיוחד תחת הכותרת של כתיבה ששמעתי שעזר להרבה אנשים: 📃📄🖋️כתיבת דפי בוקר: לכתוב על 3 דפי a5 כל מה שעולה לך ברגע זה לראש, מחשבות, רגשות, להיות הכי חשוף – והעיקר לא לחשוב יותר מידי על מה שאת כותבת, תכתבי מה שעולה, גם אם זה "אין לי מה לכתוב, אין לי מה לכתוב". אחרי דף וחצי תראי שאת צוללת לעומק מאוד מיוחד, ובסוף התרגיל זה מרגיש מאוד משחרר.💌זה כלי שהוא לא קשור לשיתוף אלא קשור ליכולת שלך לנכוח מול הרגשות שלך, לעבד ולחשוב וזה עצמאי וזה רק שלך כי רק את רואה את זה, ככה שזה נקי...שזוהי נקודה חשובה, שמעבר לשיתוף, חשוב גם היכולת לעבד לבד את מה שעבר עלייך...
להדחיק🙋🏻♀️איך לא להדחיק וגם להיות במרץ ופעילה ולא לגרום לעצמך כאב?רבי נחמן נותן לזה עצה – איך גם להיות פעילים ואקטיביים ברוב היום וגם לא לשקוע: לייחד שעה ביום לשפוך את הנפש. מול ריבונו של עולם, מול חבר, או מול עצמך. ואז גם הרווחת יום שלם שמח ומלא בפעילות וגם לא הדחקת.ההפך מהדחקה זה לא לפחד לגעת – בעיקר מול עצמך ברגשות. גם אם זה רגשות קשים כמו עצב וכו', בד"כ כשלא מפחדים לגעת ברגש איכשהוא, ומקבלים אותו ממש בלי לנסות לשנות את זה – זה עובר לבד! – יש על זה הרבה חומר באינטרנט (מוזמנת לכתוב ביוטיוב: שיח עם הילד הפנימי, וויסות רגשי, קבלת רגשות) עוד טיפ קטן ממני לגביי העניין של הדחקה באמצע היומיום: לפעמים אפשר פשוט להודות בפני עצמינו ו''לקבל'' את המצב, ופשוט לדעת שזה שם ולהמשיך בעשייה. למשל להרגיש עצובה ולהגיד לעצמך "זה בסדר שזה כאן העצבות הזו, אני ממשיכה ביום, והעצבות תחכה לי כאן עד שאתפנה לתת לה תשומת לב."
אני מפחדת לשקוע🙇🏻♀️את אומרת שהרבה פעמים את לא משתפת כי את לא רוצה לשקוע בזה, זו טענה טובה, וגם נכונה במקום מסויים. אדם ששוקע מידי בצרות ובבעיות שלו, וחי בחוסר פרופורציות כלפיי החיים מוצא את עצמו מתחת לפוך בהרבה מן המקרים. אבלל, וכאן האבל הגדול – להדחיק זה לא רק לא פתרון אלא שביום מן הימים זה רק יחריף את המצב. וכאן אנו חוזרים שוב לנקודה של לחשוף את עצמי 💫: לעצמי, בכתיבה, בשיח עם עצמי, בהקשבה – וגם בשיתוף! כשאני פותח ומדבר על הקושי שלי ונוגע בו מול אדם שאני מאמין בו, שאוהב אותי ומאמין בי זה רק יעשה טוב, יצמיח וישמח. 🌺🔖בהצלחה גדולה גדולה ה' עימךשייפתח הלב ולא נפחד לגלות מה יש בו מבטיח שתגלי בו נפלאות 🍃
אורי ש.