ש.
אני בת 17 וקצת ולאחרונה אני מרגישה שגבולות שהיו לי בעבר הולכים ומטשטשים ואפילו כמעט נעלמים. אני אומרת לעצמי שזה לגיטימי ושאני בגיל ההתבגרות ושזה הזמן שלי למרוד ולעשות דברים שפעם חשבתי שאסור אבל אני מוצאת שהרבה דברים שפעם היו קו אדום עבה וברור היום לא כ"כ ברור ואני חוששת שאני הולכת בדרך שלא חשבתי שאלך בה. והבעיה היא גם שאני לא מצליחה להגיע להבנה שזו דרך לא טובה כי שוב הגבולות שלי כבר לא כ"כ גבולות ודברים שפעם היו "בשום פנים ואופן לא" והיום הם "למה לא".
אשמח שתעזרו לי להבין האם זה תקין והאם לתת לעצמי להשתנות כי אולי אני רק בונה את הזהות שלי וזה תקין.
נקודה אחרונה- חשוב לציין שאני מרגישה צורך לעשות את הדברים האלו כדי לסמן וי על להיות מתבגרת ולא לחוות איזשהו חסך שיפריע לי בהמשך החיים (זה מה שלמדנו במגמת פסיכולוגיה שאם לא חווים משהו באישזהו שלב בחיים אח"כ רוצים להשלים אותו. ולכן אני רוצה לחוות הכל. אשמח לתשובה ותודה
בת 17
ת.
שלום לך.
רציתי להגיד לך שממש נהניתי מהשאלה שלך ונזכרתי בגיל ההתבגרות שלי ובגבולות שטושטשו אצלי והמרידות שמרדתי וכמה היה לי חשוב להבין האם אני עובר תהליך טוב? לכן ממש משמח אותי לענות לך על השאלה. 😊
לגבי השאלה שלך. קודם כל יש להבין מה מטרת הגבולות ומציאת הדרך לצעוד בה בעולם.
חיפוש הדרך בעולם
מטרת הגבולות
כידוע בתורה הקדושה יש הרבה מאוד גדרים וגבולות- מה לעשות ומה לא לעשות. התורה מלמדת אותנו שאדם חייב גבולות וגדרים, אחרת הוא ילך ויתדרדר. "עשו סייג לתורה" חכמנו זכרונם לברכה עושים לנו גבולות להרבה דברים בחיים כדי שלא ניפול ונחטא חס וחלילה, וכן, יש גם מקום לכל אדם להוסיף גדרים לעצמו אם זה נחוץ לו בעבודת ה'- "כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". יש חשיבות לגבולות כדי שלא ניפול.
הדרך העצמית
חז"ל מלמדים אותנו שיש לכל אחד דרך מיוחדת משלו ומסלול משלו בתוך העולם. יש לכל אחד אות משלו בתורה הקדושה, עניין מיוחד שדווקא הוא יכול להביא לעולם.
הרבי מקוצק אומר זה א-לי ואנווהו א-לוהי אבי וארוממנהו, תחילה נאמר 'זֶה אֵ-לִי', ורק אחר כך 'אֱ-לֹהֵי אָבִי'. ומכאן, שצריך שאמצא תחילה את א-לוהיי שלי, ולא את הא-לוהים שקיבלתי מאבותיי."
כל אחד צריך למצוא את א-לוהיו בעצמו, ולא לקבל אותו בירושה מאבותיו.
אז הבנו יש צורך בגבולות וכן יש צורך בלבנות את הזהות שלי ולפעמים יש ביניהם סתירה. אשתדל לבאר איך מתנהלים במציאות הזאת בצורה הנכונה.
גיל ההתבגרות וטשטוש הגבולות
לפני שנברר איך לדעת מתי לשים גבולות ומתי לשבור אותם נסביר קצת על גיל ההתבגרות.
גיל ההתבגרות הוא הגיל שבו שכל האדם מתחיל להתפתח ולתפוס את מקומו החשוב בחיי האדם. זה מתבטא רבות בשאלת שאלות וברצון לחקור ולהבין דברים ולא לקחת אותם כמובנים מאליהם. לכן בגיל זה דברים שהיו מובנים לנו בעבר כבר לא מובנים היום או בלשונך "דברים שהיו פעם "בשום פנים ואופן לא!" נהפכים להיות "למה לא?"
התהליך הזה הוא תהליך טוב הוא אומר שהתבגרת ושהגיע הזמן שתבחני את החיים שלך ואת הגבולות שלך ותדרשי לקבל תשובות עמוקות יותר והסברים נכונים יותר למה לעשות דברים מסוימים ולא לעשות אחרים.
דוגמא להבנת העניין: ילד קטן מגיע לתפילה כי אבא מביא לו ממתק בכל פעם שהוא מגיע אבל כשהוא גדל יש לו את האפשרות לברר את הסיבה האמיתית להתפלל ולהתחיל להתפלל מהסיבות הנכונות. (עצם העמידה מול ה' וכו').
מהרגע שאנחנו קטנים ההורים והסביבה יוצרים לנו גבולות. כשאנחנו מתבגרים הגיע הזמן שנציב את הגבולות לעצמנו ונברר איזה גבולות כדאי שיהיה ואיזה לא.
איך יודעים איזה גבולות טובים לנו ואיזה לא
הדרך לבחון את הגבולות שלנו מורכבת מהקשבה לעצמנו, לרצונות שלנו ולשאר הכוחות שלנו- האינטואיציה השכל והרגש. האם דבר מסוים הוא טוב או רע בשבילי? התורה הקדושה מדריכה אותנו איך לעשות טוב ולהתרחק מהרע ולכן אני לא מדבר על הדברים שהתורה בפירוש כותבת שאסור לעשותם. שזה גבולות שנכון שנשים לעצמנו אם אנחנו רוצים לעבוד את ה'. אלא בעיקר על השטחים האפורים והבחירה שלנו שם.
לכולנו ברור שלרצוח זה רע! וזה גבול שלא עוברים. אבל מה לגבי קימה מאוחר? האם זה רע? האם צריך לשים לעצמי גבול מתי לישון ומתי לקום? זה שאלה שהפתרון לה הוא הקשבה עצמית.
תשאלי את עצמך, מה ההשפעה של זה על היום שלי? לטובה או לרעה? מה תהיה ההשפעה של זה על החיים שלי? זה יעשה לי טוב? האם הבילוי עם החברות עד מאוחר בלילה שווה את זה?
וכך בכל דבר. תקשיבי לעצמך. תראי מה עושה לך טוב ותעשי אותו ומה עושה לך רע ותתרחקי ממנו. ומה נחוץ לך לפעמים. וככה תדעי לבנות לעצמך את החיים הנכונים לך.
נקודה חשובה נוספת- הרבה פעמים בחיים אנחנו לא יודעים מה הכי טוב לנו ולא מבינים את כל השיקולים ולכן מאוד מומלץ להתייעץ עם אנשים שמכירים אותנו ואוהבים אותנו, לדוגמא ההורים והחברים, כדי שיוכלו לתת לנו צורת התייחסות שונה למציאות ולעזור לנו לברר את הדרך הנכונה ביותר בשבילנו.
חסכים
כתבת בשאלתך שאת עושה דברים כדי שלא יהיה לך חסך. אני מציע לך לברר עם עצמך האם זה בהכרח דבר רע שיהיה לי חסך? תסתכלי בעולם כמה אנשים ראו וחוו דברים שהם מתחרטים על ראייתם והיו שמחים שזה יחסך מהם, לדוגמא אנשים שצפו בסרטים אלימים והיו שמחים שלא לראות.
יש דברים שנכון שייחסכו מאיתנו ויש דברים שלא. את הדרך להבדיל בניהם כבר כתבנו (הדרך לבחון מה נכון לי).חוץ מזה גם אם בסוף ייצא שיהיו לך חסכים אני רוצה להגיד לך שאין כל כך מה לדאוג מזה. חסכים הם חלק ממרכיבי האישיות שלנו והם שותפים בהפיכתנו לאדם המיוחד שאנחנו.
סיכום
גיל ההתבגרות הוא גיל שבו מתחילים לבנות באופן מודע את האישיות שלנו ולעשות דברים מבחירה ומתוך בירור. לכן נשברים לנו הגבולות ומוטלת עלינו האחריות לבנות אותם.
הדרך לבנות אותם היא מתוך הקשבה עצמית ומתוך שיתוף ודיאלוג של ההסתכלות שלנו על העולם עם ההסתכלות של אוהבינו.
מקווה שעזרתי ושתשובתי סיפקה אותך.
בהצלחה זאב 😊