ש.
אני מדריכה בבני עקיבא שבט מעלות ואחותי הדריכה את השבט הזה וממש לא רציתי להדריך אותן. ב״ה קיבלתי מדשית טובה אבל לשתינו ממש קשה להתחבר לשבט, לאו דווקא בגלל הבנות, פשוט בגלל שלוקח לשתינו יותר זמן להיפתח.
בנוסף לכל זה יש את הקורונה שמקשה על העסק אתמול היה לנו ישבצ פתיחת חודש ארגון ובאתי אליו ממש אופטימית ויצאתי ללא תקווה. ממש התבאסתי, ממש החזקתי את עצמי לא לבכות. החליטו שהגילאים של ניצנים מעלות אין להם אישור להיפגש בכללל גם לא בקבוצות קטנות. אני מרגישה ממש שבורה באמת אני מנסה לחשוב חיובי ולא מצליחה.
גם בנוסף התווכחתי שם ממש עם מישהו שדיברנו שנה והיה בינינו קשר עמוק והיינו מדברים מלא ואני ממש מחבבת אותו והחלטנו להפסיק לדבר בגלל הדרכה והכל ובאמת קשה לדבר איתו אני מרגישה לא בנוח כאילו אני נחסמת ממש אשמח ליעוץ וזה
בת 16
ת.שלום לך ! ☺
מה שלומך ?
קודם כל, אני רוצה להתנצל על העיכוב בתשובה. מקווים שבעז"ה התשובה תעזור לך, גם במקום שלך עכשיו.
הקושי שאת מתארת הוא קושי אמיתי, ואני רוצה לגלות לך סוד- את לא היחידה שחווה את הקושי הזה. את לא היחידה שהקורונה מהווה נקודת התמודדות עבורה, ואני חושבת שיש בזה משהו מנחם לדעת, שלצד ההשתדלות האישית-פרטית שלנו, יש כאן תהליך כלל עולמי, והאחריות עליו לא נופלת עלייך. אנחנו רק צריכים להשתדל להתהלך בתוך המקום הזה בסבלנות ובשמחה 😊
האמת, שמהשאלה שלך, נשמע שפשוט היה מצבור של דברים לא פשוטים שתקפו אותך בזמן ובמקום הלא נכונים. גם הקורונה, גם פתאום מחשבות האם את מתאימה להיות מדריכה או לא, גם הריחוק מהחניכות, גם המדריך שהתווכחת איתו.. באמת הרבה כיוונים שגם אם על פניו לא נראים קשורים אחד לשני, יכולים להוסיף עוד משא על הנפש שלנו.אז בואי ננסה לאט לאט לפרק את הדברים, בתקווה שנצליח לראות ביחד שאולי הדברים לא נוראים כמו שהם נראים 😉
👈🏻 בנוגע לפתיחות שלך. קודם כל, אני רוצה להגיד לך שההרגשה הזו מובנת לגמרי. טבעי שיש אנשים שלוקח להם יותר זמן להיפתח. זה לא מראה על קלקול, ובטח שלא אומר שלא תצליחו כמדריכות ליצור קשר טוב עם החניכות ♥ שיתוף, הרגשת הדדיות, ביטחון ואמון בקשרים חברתיים, אלו דברים שלוקחים זמן (: אני באמת מאמינה שלאט לאט תיפתחו שתיכן, ותראו איך אתן רוקמות קשרים משמעותיים עם החניכות (ובמיוחד בגיל הזה). דווקא זה ששתיכן כאלה, יכול מאד להצמיח אתכן ביחד, ולא לגרום לאחת לבוא על חשבון השנייה.
ממליצה לכן בחום, לחשוב על פעולות ודברים שתוכלו לעשות יחד, כדי ליצור קשר טוב יותר ביניכן לבין החניכות- קשר טוב, מוביל לשיתוף והרגשת פתיחות. וזה מתחיל ממש מהדברים הכי קטנים ☺
👈🏻 הריחוק מהחניכות. בהחלט שאלה משמעותית איך ניתן לשמור על קשר רציף ונכון עם חניכות מול המרחק הפיזי והמנטלי.. אבל אולי זאת גם הזדמנות ליצירתיות, ליצירת קשר אישי טוב יותר, ובעיקר- להעלות את המצב רוח בשבט, אצל החניכות ולהפוך להן את התקופה הזו (שאני בטוחה שלא פשוטה גם להן) לחווייתית ומהנה ! ☺ כמובן שהכל באיזון ובתשומת לב שהדברים לא מכבידים עלייך, אך בהחלט יכולת ההשפעה שלך לא קָטְנָהּ- אלא רק שינתה מצב צבירה.
ממליצה לך גם לקרוא את שאלה 1218 מהמאגר שלנו שנותנת טיפים מפורטים יותר לשמירה על קשר עם חניכות בזמן הקורונה (:
👈🏻 הוויכוח עם הבחור. אני מבינה מאד את התחושה והקושי שלך. להחליט החלטה משמעותית וחשובה כזאת, היא באמת לא פשוטה, בטח כשהיא גוררת ריחוק ואולי לפעמים מצבים פחות נעימים כמו ויכוח~ ורק על ההתמודדות הזו כל הכבוד לך ! 🙌🏻
קודם כל, אני מעלה את האפשרות שהויכוח הזה היה פרי מצב הרוח שלך או שלו באותה סיטואציה, ולא נגע באופן אישי מתוך רצון לגרום תחושה לא נעימה לאחד משניכם. יכול להיות שגם ההחלטה להפסיק את השיח ביניכם קשה לשניכם, דבר שלפעמים עלול להציף "מתחים" מעל פני השטח, שגם גורמים לך להרגיש חסומה. ויכול להיות שאתם בפשטות- אכן לא מסכימים על משהו (: אבל זה לא אומר שאם לא מסכימים עם מישהו- הקשר איתו לא טוב. אנחנו אנשים שונים, עם דעות שונות, ואני מאמינה שקשה מאד עד בלתי אפשרי למצוא אדם שמסכים בדיוק עם כל הדעות שלנו- לכן, כל עוד אנחנו יודעים להציג עמדות שונות בצורה נכונה ונעימה ובכבוד, אני לא חושבת שחוסר הסכמה עם מישהו צריך להוביל למחשבה של ניתוק ממנו. אפשר לשמור על אווירה טובה וקשר חיובי ובכל זאת לא להסכים 😊
וכמובן שבסוף בסוף, האיזון הזה מול אותו מדריך לוקח זמן, ודברים שנראים לך עכשיו קשים וסבוכים, ייראו לך בהמשך הזמן הרבה יותר פשוטים ונינוחים. ואם לא~ אנחנו כאן כמובן לנסות ולהמשיך לעזור בשמחה (:
שתהיה לנו בהצלחה רבה בהמשך ! 😇 מקווה שעזרתי,
הילה.