לגבי קללות אדם וחווה. קודם כל הקללות לא שיויוניות.הם עשו את אותו מעשה, וחוה (ובעצם כולנו) נענשה לסבול סבל פיזי קשה ממש, ואדם בסך הכל קיבל סבל סבבה. הרבה יותר קשה ללדת מלעבוד.ועוד שאלה - את העונש של אדם היום כולם סובלים (גם נשים) כולם צריכים לעבוד קשה לפרנסה, אבל העונש של חוה נשאר רק אצל הנשים.קצת לא הוגן.
שלום לך!שאלה טובה ומעניינת.
את יוצאת מנקודת הנחה שסבל הלידה קשה יותר מחיים של עבודת כפיים. אכן, תהליך הלידה כרוך בכאב מתמשך, וגם עצם ההריון קשה לרוב הנשים. זו אכן קללה קשה.
בכל זאת, חז"ל אמרו את הדבר המפתיע הבא - "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִים כַּיּוֹלֵדָה - דְּאִילּוּ בְּיוֹלֵדָה כְּתִיב 'בְּעֶצֶב' וּבִמְזוֹנוֹת כְּתִיב 'בְּעִצָּבוֹן'" (פסחים קי"ח.)כלומר - יגיעת הפרנסה קשה כפליים מאשר קושי הלידה.
אפשר להסביר שלמרות שמבחינה גופנית יותר קשה ללדת, מבחינה נפשית עבודת כפיים היא יותר קשה. הלידה היא תהליך מוגדר וידוע מראש, שהאשה בוחרת להכנס אליו כדי להביא תינוק לעולם. מיד אחרי שיא התהליך, כאב הצירים, התינוק יוצא לאוויר העולם וכולם שמחים. כאב הלידה וההריון מעורבים בשמחה של הבאת חיים חדשים.
מנגד, כאשר אדם יוצא לעבוד כדי שיהיה לו ולמשפחתו מה לאכול - זה בדרך כלל לא מתוך שמחה מיוחדת. האדם לא בוחר אם לעבוד או לא - אין לו ברירה. מדובר על צורת חיים שלימה של דאגה איך להתפרנס, ללא נקודות שיא או רגעים של פריקת עול הפרנסה. אולי לכך התכוונו חז"ל שאמרו שעול הפרנסה קשה יותר מהלידה.
לדעתי יהיה נכון לומר שיש צדדים בהם קללת האשה קשה יותר, ויש צדדים בהם קללת האיש קשה יותר. לכל אחת יש אופי שונה.
אז מה לגבי המציאות של ימינו, כשרוב הנשים עובדות?
לפני הכל, חשוב לשים לב שקללת אדם וחווה מאוד התמתקו בתקופות האחרונות. נתמקד בקללת 'בזעת אפיך תאכל לחם'. פעם כולם היו עובדים כל היום ללא זמן פנוי כמעט, מהזריחה עד השקיעה; פעם העבודה הייתה כמעט באופן גורף עבודת כפיים, כזו המכאיבה לגוף ולא נותנת מקום לכישרונות וליכולות המיוחדים של היחיד; פעם לא הייתה בחירה במה לעבוד - או שאתה עובד בשדה המשפחתי, או שאתה גווע ברעב. היום המצב שונה מאוד - העבודה לא תופסת את כל היום ויש מושג של זמן פנוי, היום רוב העבודה איננה עבודת כפיים, היום אנשים יכולים לבחור מקומות עבודה בהתאם לכישרונות ותחומי העניין שלהם.
לפי זה, קללת 'בזעת אפיך תאכל לחם' כיום היא רק שבריר מזו המקורית. דווקא תקופתינו בה העבודה לא כ"כ נוראה, היא הנקודה בהיסטוריה בה נשים התחילו לעבוד - וזה לא במקרה.
שימי לב שקללות האיש והאשה מורכבות מכמה חלקים שונים. בקללת האשה נכתב בין השאר: "...וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ".חוץ מסבל הלידה, חלק מהקללה היא שהאשה תהיה תלויה כלכלית באיש והוא ימשול בה. אכן, עד לעת החדשה נשים רווקות לא יכלו להתקיים כלכלית לבד. היום לעומת זאת, גם הנשים וגם הגברים נוטלים חלק בפרנסה כאחד, וכך הוסרה קללת 'והוא ימשול בך'. יוצא שהעובדה שנשים גם הן עובדות איננה קללת 'בזיעת אפיך תאכל לחם' - קללה שרובה הגדול הוסר גם לגברים; אדרבה, המציאות הזו שהנשים עובדות היא הסרת חלק משמעותי מקללת האשה של התלות באיש. זו ברכה, לא קללה.
מקווה שעניתי,יוני. 🙂