ש.
היי ראיתי בעלוני שבת ובכללי אני שם לב לזה יותר בזמן האחרון
למה יש כל כך הרבה יוצאי בשאלה בציונות הדתית??זה אומר שמשהו דפוק איתנו?
ת.
שלום,
קודם כל, אשריך על השאלה החשובה והמשמעותית! זו השאלה של הדור וחשוב לשים לב לתהליכים.
כיוון שהשאלה הזו גדולה מאד ומשמעותית, ודאי שאנחנו לא יודעים הכל ונסתרות דרכי ה'. אבל בכל זאת - לברר מה שאפשר וידנו מגעת, אפשר ואפילו רצוי. השאלה ששאלת מנקרת בי הרבה מאד זמן ובעקבות שיעורים ששמעתי מרבותיי אשתדל לענות עד כמה שידי מגעת בעז"ה.
על מנת להבין יותר מדוע התופעה הזו קיימת, נבין קודם כל מה זה אומר "ציונות דתית"?
ציוני הציונים הם דור בוני המדינה שבאו על רקע אידאולוגי ויישבו את הארץ בזעת אפם ובמסירות נפש גדולה. התנועה הזו תנועה חשובה וגדולה אך היא איננה דתית. הציונים אמנם עסקו ביישוב ארץ ישראל והקמת המדינה אך מנקודת מבט חילונית ולא ע"פ התורה הקדושה.
דתי הוא אדם שהתורה היא זו שמוליכה ומורה לו את הדרך בחיים (תורה מלשון הוראה). עבודת ה' באופן מלא. ניקח את דמות האדם החרדי לצורך העניין: מקטנות הוא בחיידר, ישיבה קטנה, ישיבה, חתונה, ואז יושב ולומד תורה בכולל כל חייו. שבתי בבית ה' כל ימי חיי.
עכשיו ברורה יותר הסתירה בין הציונות לדת. הם ציונים חילונים, והם דתיים, ולא קרב זה אל זה. עד שהגיעה תנועת המזרחי שנוסדה על מנת לשלב תורה ועבודה. ציונות אבל דתית. יישוב ארץ ישראל מתוך קדושה. מדינה כערך קדוש וחשוב מתוך גאולה. תורת חיים. תורה שיורדת לחיי העשייה. ומכאן המורכבות. כל שילוב כלאיים שכזה בין ציונות שביסודה חילונית ובין הדת מיד מביאה עימה מתיחות ומורכבות.
מה אני יותר? השאלה המרכזית ביותר היא - מה אני יותר? אני יותר ציוני או יותר דתי? הדגש על התורה או על המדינה? האם כשפקודה כלשהי מטעם המדינה סותרת את התורה (גירוש יהודים מבתיהם ומסירת השטח לאויב או חילול שבת לדוג') - התורה היא ערך עליון וגובר על הפקודה או שלהפך?
הסביבה-
אנחנו לא גרים בחממה, והמדיה והתקשורת מצויים אצלנו בבית או בכיס - ואנחנו מ-ו-ש-פ-ע-י-ם. מושפעים מהסביבה החילונית, משטיפת המוח של התקשורת ומהתרבות המערבית הפוסטמודרנית שדורשת מאיתנו ומהעולם כולו שוויון היכן שאין צורך ופתיחות היכן שצריך לסגור. לרבע את המעגל. עוד מקום בו נמצאים הרבה מהציונות הדתית ומשפיע מאד הוא האקדמיה. כל המוסדות ללימודים אקדמיים מתנהלים בחברה מעורבת. גם התוכן הלימודי שם גורם לאנשים לחשוב שבאמת יש שכל גם בדברים אחרים שהם לא התורה. שלא נדבר על נושאים ושטיפות מוח באוניברסיטאות שם שוחטים כל פרה קדושה וזה מסנוור אנשים.
כשזו הסביבה שלנו, קשה מאד להיאבק על הערכים הברורים של התורה וחיי הלכה וקדושה.
וכאן נופלים הרבה מאד אנשים דווקא בציונות הדתית. דווקא בגלל המתח שקיים רק בציונות הדתית. ציונות או דת?
את מי תיקח איתך לאי בודד?
כנראה שאם תשאל ציוני דתי קלאסי את מי הוא יקח איתו לאי בודד.
חילוני או חרדי - הוא יבחר בחילוני. למה? כי השפה קרובה יותר לשפתם. יש יותר על מה לדבר. יותר סרטים, יותר חדשות ופוליטיקה, השקפות עולם, רעיונות, פתיחות לעולם והקשבה. עם החרדי אני כנראה אדבר בדברי תורה. הם הרבה יותר סגורים.
פתיחות או סגירות זו שאלת השאלות.
ככל שאתה פתוח יותר - הקרבה לחילונות קרובה יותר והמדרון לחזרה בשאלה חלקלק יותר. כשאתה סגור יותר וממילא פחות נחשף לתקשורת, לסביבה חילונית ולמסרים הנוגדים את ההלכה והיהדות - פחות חוזרים בשאלה.
סגירות יתר-
נכון, אמנם אחוזי הנשירה בציונות הדתית גבוהה מאד (על כל חרדי אחד שחוזר בשאלה יש לפחות שישה כאלה בציונות הדתית!) אך גם בחברה החרדית או בציבור הדתי היותר שמרן יש תופעה שכזו. היא נובעת מחינוך סגור מידי והרמטי, וכשהוא נחשף אפילו קצת לעולם שהוא לא מה שהוא רגיל אליו הוא מקבל הלם ובועט ויוצא החוצה. כשהקפיץ מתוח מידי הוא נקרע.
איזון זו המלאכה הקשה. לסגור יותר כי המדרון חלקלק מאד ותהום פעורה ומסוכנת בחוץ, ומצד שני לא לנעול בצורה הרמטית כי אז לפעמים זה מתפוצץ.
לסיכום-
מדוע בציונות הדתית תופעה של ירידה מהדרך ופריקת עול?
1. התערבבות בציונות ובמוסדות המדינה החילונית. (שזה דבר נפלא מאד וקדוש ממש אם עושים את זה בצורה טובה ומאוזנת)
2. הסביבה ופתיחות היתר לציבור החילוני ולאקדמיה ומשם תחומי עניין ושפה משותפת, ומתוך כך הדלת לשם פתוחה.
3. התקשורת והתרבות המערבית.
4. לעיתים גם סגירות יתר גורמת לפיצוץ.
בתפילה שנצליח לשלב את חיי התורה שלנו שהיא הערך העליון ביותר, יחד עם הציונות שהיא חלק מתהליכי הגאולה וחשוב מאד להיות חלק ממנה.
וכמובן שאם משהו לא היה ברור מוזמן לשאול שוב. ישראל.