ש.
איך אפשר להפסיק לחשוב מה חושבים עליי? או איך אפשר שהמחשבה הזאת לא תנהל אותי?
מרגישה שהמחשבה הזאת תוקעת אותי בכל מיני סיטואציות וזה ממש מפריע לי
תודה רבה!!
ת.
שלום וברכה לשואלת היקרה!🙂
שאלתך מדהימה ומראה על תהליך של התבגרות משמעותי!
סתם אנקדוטה נחמדה שקשורה לשאלתך, הסטטוס שלי הוא "היה עצמך כל השאר כבר תפוסים". תחשבי על המשפט הזה...
אקדים ואומר שבכל עבודה על המידות שאנו עושים, חשוב גם לברר מהי הנקודה הטובה שיש בכל מידה בה אנו עוסקים ומתקנים. גם במידות השליליות צריכים למצוא את הדבר הטוב שבהם ולא לשפוך את התינוק עם המים. כי הרי "אין דבר שאין לו מקום ואין לו שעה". לדוגמה אדם שמחק לגמרי את מידת השנאה מנפשו לא ישנא את הרע בסופו של דבר.
כך יותר קל לנו לקבל ולאהוב את עצמנו למרות הדברים שיש לנו לתקן, וככה יש לנו יותר מוטיבציה להשתפר. כי אדם שלא אוהב את עצמו לא ינסה לשנות את עצמו לטובה.
לכן חשוב לי לומר לך שכדאי להסתכל גם על הנקודות הטובות שבתכונה זאת. האינסטינקט הטבעי לחשוב מה חושבים עליי, ולהיות מודע ואכפתי למסרים החברתיים שמסביב, הוא דבר טוב ובריא. אדם שלא מודע למסרים החברתיים זאת בעיה חברתית. אכפתיות והתחשבות בחברה הן תכונות מאד טובות שראוי לאמץ.
גם התורה בעצמה רואה את האדם האידיאלי כאדם שמוצא חן גם בעיני הסביבה. "ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם". ו"איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם."
עכשיו, ממש לא באתי להתעלם מהקושי שהצבת, ובהחלט יש הרבה מקרים בהם העיסוק במה חושבים עלינו רק חוסם אותנו מלחיות את מי שאנחנו באמת.
וכאן זאת כבר בעיה. אם העיסוק הזה גורם לנו לעצור חלקים מהותיים באישיות שלנו ולא לתת להם ביטוי מחשש של מה יגידו וכדומה, זה מקום שאנו רוצים לעצור במובן מסויים את העיסוק במה אחרים חושבים. איך עושים את זה? איך מפסיקים להיות מנוהלים ממה יגידו ומה יחשבו?
בואי ונעמיק, למה זה כך? למה אנחנו מנוהלים ממה יגידו ומה יחשבו עלינו?
אני חושב שזה נובע מחוסר בהערכה עצמית. אנחנו לא מאמינים שאנו ראויים להיות מי שאנחנו ומחפשים לקבל את האישור וההערכה מהסביבה, במקום לקבל אותה מעצם היותנו בני אדם בעלי אישיות ויעוד ייחודיים. ממילא אם נשפר את ההערכה העצמית שלנו, רעשי הרקע של מה יגידו ומה יחשבו ייחלשו ויתפסו את המקום הראוי להם.
אוקיי, איך אני משפרת את ההערכה העצמית שלי?
אז ישנן שתי דרכים, מהפנים לחוץ ומהחוץ לפנים.
מהפנים לחוץ
א- לברר את השקפת העולם והעמדה שלך בעיקר בתחומים בהם את מרגישה שלחברה יש יותר השפעה עלייך. לפעמים, אין לנו תמונה בהירה של מה אנו חושבים וזה מערער את הביטחון העצמי והיכולת לומר את עמדתנו.
ב- להזכיר שוב ושוב לעצמך את זה שיש לך את הזכות לחיות את חייך כמו שאת מאמינה ואת העובדה שיש לך תפקיד מיוחד, שאם לא תהיי נאמנת לעצמך תאבדי אותו. ככל שתאמרי את זה לעצמך יותר זה יחדור וישנה את התודעה. ומנגד להגחיך את העובדה שאת כל הזמן חיה בשביל אחרים. תחשבי, הרי כמו שאת חושבת מה אחרים חושבים עלייך, גם "האחרים האלה" חושבים מה את חושבת עליהם. ככה שבסוף לא מעניין אף אחד מה אחרים עושים😄
ג- לנסות להיזכר אולי היתה פעם שאמרת או עשית משהו שאת מאמינה בו וקיבלת תגובה חברתית שלילית וזה גרם לאיזו "טראומה" לנפש. צריך פשוט לשחרר את זה...
מהחוץ לפנים
בדרך הזאת אנחנו מתנהגים ועושים פעולות חיצוניות ששייכים לאנשים בעלי הערכה עצמית גבוהה וזה משנה אותנו גם מבפנים.
א- עיסוק משמעותי והפחתה של עיסוקים סתמיים. לא צריך כל היום להתנדב, או למסור את הנפש למען האומה. גם פעולות יומיומיות כשהן מחוברות לכוונה וערך זה מעולה, בניגוד לרביצה מול המחשב או הפלאפון.
ב- התמדה ועמידה במשימות. לא משנה מה התוצאה הסופית כל כך, יותר משמעותי זה ההתמדה במשימות גם כשקשה. טוב לשלב בין שתי הדרכים הפנימית והחיצונית הם משלימות.
אסכם את מה שכתבתי...
- לראות את הטוב שיש בכך שאת מודעת ואכפתית לסביבה.
- השורש של העניין לדעתי עומד על הערכה עצמית.
- שתי דרכים להעלאה של ההערכה העצמית, פנימית וחיצונית.
זהו. מקווה שמשהו ממה שכתבתי יהיה לך לעזר.
מאחל לך המון הצלחה בתהליך הזה. אל תיבהלי גם אם הוא לוקח קצת זמן... מניסיון זו נקודה שעובדים עליה וכל הזמן משתפרים עוד.
מוזמנת לשאול שוב אם זה לא ענה לך על שאלתך או בכל עניין אחר...🙂
אלחנן.