ש.
אהלן!
אני מדריכה בבני עקיבא, ולפני הפעולת פתיחה אני והמד"ש שלי החלטנו לחבר שבטים - שבט נבטים בנים יחד עם שבט נבטים בנות (כיתה ד') והפכנו אותם לשבט אחד בגלל שאין מספיקים חניכים בכל שבט בנפרד. אנחנו רואים שהבנים והבנות לא כל כך מסתדרים אבל יש פונטציאל שהם יסתדרו אם רק נדבר איתם, השאלה שלי איך להסביר להם למה זה טוב שהם יהיו שבט אחד גדול ושהם יהיו ביחד. כמובן שכשהם יגדלו ויהיו בכיתה ו' מפרידים אותם חזרה.. חיברנו אותם גם בגלל שזה יותר עוזר לי אישית בפעולות כי אני מדריכת חוץ וקשה לי להגיע כל שבת לסניף לעומת המדש שלי שהוא מדריך פנים... ככה שזה מאוד מקל עליי... השאלה אם אני צריכה לעשות לפי מה שנכון לי ולמדש שלי או לפי מה שהחניכים שלי רוצים - שנפריד אותם חזרה.
תודה רבה!!! בת 16
ת.
שלום לשואלת היקרה!
כל הכבוד על המשימה שלקחת על עצמך, לחנך את הנוער ואת העתיד הבא אפילו שאת נמצאת רחוק, שאפו ענק!
להיות מדריך זה משימה לא פשוטה בכלל, זה אחריות רצינית על הכתפיים שלך! ויותר קשה זה להיות מדריך/ת חוץ זה קשה ומאתגר אבל נותן סיפוק מטורף (מניסיון😉).
את צריכה לראות את עצמך בתור דמות חינוכית, שהמטרה העיקרית שהגעת להדרכה זה החניכים/ות ואת צריכה לעשות מה שיגרום להם הכי לצמוח ולפרוח.
אז מצד אחד יש את הקושי בהדרכת חוץ, ומצד שני אנו רוצים את טובת החניכים/ות.
מה נחליט?
אני רוצה להגיד ששבט קטן הרבה פעמים זה יתרון ענק, מדוע? את יכולה יותר להשפיע עליהם, להיות איתם בקשר אישי, לשים לב מה עובר על כל אחת, זה גם כיף כי יותר מקשיבים לך ואין הרבה בלאגן.
לפעמים אנו מסתכלים על כמות כאילו זה יותר מגניב ויותר מועיל אבל צריך להבין שלגעת בנשמה אחת זה אחד הדברים הכי חשובים בעולם ויש לך את היכולת לעשות את זה!
אני מציע שתשאירו את השבט נפרד כי נראה שזה טוב לחניכים, ערבוב של שבט בנים ובנות ביחד יכול ליצור בלבול אצל הנוער, כי ההתנהלות ליד בנים או ליד בנות תהיה שונה ולא טבעית וממילא תעצור את ההתפתחות שלהם בצורה מיטבית.
ולגבי הקושי שלך, יש משפט של דרור וינברג שאומר כך: "קשה זה טוב, קשה זה תמיד טוב, זה מחייב מחשבה, קביעת סדרי עדיפויות, זה מוציא כוחות שלא חלמת שיש בך" הקב"ה נתן לך קושי, אבל מהקושי הזה את יכולה לצמוח ולפרוח, אם את מדריכת חוץ את יכולה לעשות את זה גם אם את רחוקה מהסניף והחברה, את תעשי את זה הכי טוב בדרך שלך!
בטוח שתצליחי! בהצלחה!
מוזמנת לשאול מתי שאת צריכה.
בנימין ק.