ש.
אני מרגישה שאני ממש בתקופה של יובש בתפילה. ואני פשוט סוג של מתפללת בכוח ומקצרת למינימום וכו'..
עכשיו ככה, אני יודעת שעדיף תפילה בלי כוונה מאשר כלום, אבל אני מרגישה שהבקשות שלי מה' גדולות מדי לעומת כמות התפילות והכוונה.. לעומת כמות החיבור..
אז השאלה היא איך אני בכלל יכולה לעמוד בתפילה ולבקש כ"כ הרבה כשאני מהצד שלי עושה כ"כ מעט.. והאם ה' מחכה שאתפלל ביותר רצון או שהוא מקבל גם את התפילות הרדודות מינוס שלי?
וגם, מצד אחד אני אוהבת את הימים של תפילה בכוונה ומצד שני- זה לא מידי חסר לי כרגע.. יעני קל לי להישאר בפשוט והבטוח.. ולהגיד לעצמי שזה סבבה.. ויעבור.. אז אשמח לחיזוק ולהבהרה של הנושא..
תודה רבה!!
פרויקט מדהיםם
ת.
שלום לך! 👋🏻
קודם כל סליחה על העיכוב הגדול בשליחת התשובה, מקווה שעדיין רלוונטי...
הקושי שאת מתארת באמת מורכב, ואני מחזקת אותך מרחוק!💪🏼
שאלת כאן כמה וכמה שאלות:
🙏🏻 איך אני בכלל יכולה לבקש כשאני בקושי עושה משהו?
🙏🏻האם ה' מחכה שאתפלל ביותר רצון?
🙏🏻מה הפואנטה של הימים בהם התפילות גרועות?
בנוגע לשתי השאלות הראשונות יש באתר שלנו תשובות מעולות שיענו לך עליהם כמו שצריך!
שאלה 150 https://bit.ly/2UzClt4
שאלה 541: https://bit.ly/396Bcll
על השאלה השלישית אענה, ואני מקווה שהתשובה תהיה מדוייקת למקום שלך:
🐃🐦 קורבן עשיר וקורבן עני
את צודקת שתפילה בלי כוונה מרגישה הרבה פעמים חסרת פואנטה- אני סתם ממלמלת מילים חסרות פשר.
אך החידוש הגדול ביהדות שלא רק המעשה נחשב, אלא גם הכוונה. ולכן בעצם זה שאת מתפללת – את מביעה רצון לקיים את המצווה, ועצם הרצון הזה כ"כ חשוב וגדול לפני הקב"ה! 🤩
נשמע קצת מוזר, ואשתדל לפשט. בספר "בניין יהושע" מובא הרעיון הזה בהקבלה לקורבנות (שהרי התפילה היא כנגדם). תפילה עם כוונה היא כמו קורבן עולה של אדם עשיר- הוא משקיע, מביא איזה פר שמנמן ועסיסי, ובאמת עושה הרבה, אבל זה בגלל שיש לו את היכולת לקנות ולהביא את הפר הזה. לעומתו ישנו גם הקורבן של העני- התפילה בלי הכוונה, שמביא איזו יונה קטנה ומבוהלת ובזה נגמר הסיפור. שני הקורבנות מתקבלים לפני הקב"ה בצורה שווה. למה? "רחמנא ליבא בעי"- הקב"ה רוצה את הלב והרצון שלך לפני הכל!😍
💖 עניין של קשר
ישנה נקודה נוספת שאני רוצה להדגיש. יש לנו עם הקב"ה קשר, וכטבעם של קשרים, הם לא נמדדים לפי כל רגע ורגע, אלא לפי מכלול. זה שלא דיברתי באיזה יום מסויים עם ההורים שלי, לא הופך אותם לפחות מחוברים אליי. נכון, שהקשר האידיאלי הוא לדבר כל יום, לשתף בהכל, לשמוח בכל שמחה ולחזק בכל קושי. אבל, גם אם זה לא ככה- זה עדיין קשר. ובעצם, גם הימים של התפילה ללא כוונה הם בעלי משמעות כיוון שאת מתחזקת קשר, וכמו בכל דבר בחיים – יש עליות וירידות, אבל הכי חשוב הוא לשמור על ההתמדה, לשמור על המסגרת של הקשר, ולהראות שאני עדיין רוצה בו גם כשקשה ולא הולך.
כבונוס קטן אני רוצה לתת כמה טיפים מה לעשות כשאין כוח להתפלל בכוונה:
🙏🏻נסי לדייק לעצמך מה מונע ממך להתפלל כמו שצריך? מה בקשר עם הקב"ה חסר לך?
🙏🏻בקשי בקשות אישיות- ואליהם בטוח תתכווני.
🙏🏻תגידי לקב"ה מה שאת מרגישה לפני התפילה או בתוכה- ספרי לו מה מונע ממך להתפלל כמו שצריך?
🙏🏻בטאי את הרגשות שלך כלפי ה' בברכות (ממליצה ללמוד קצת באופן בסיסי כדי להבין מה כל אחת אומרת).
🙏🏻למדי על התפילה, ועל חשיבותה כדי שיהיה לך חשק להתכוון. ממליצה על הספר "בסוד התפילה" של הרב ראובן פיירמן.
🙏🏻עשי הכנה לפני כל תפילה כדי שיפתח הלב- את יכולה לשמוע שיר, לקרוא קטע יפה או סתם לשבת עם עצמך. יש ספר בשם "תיכון תפילתי" של הרב דב זינגר שנותן המון עצות איך להתכוון לפני התפילה. מומלץ מאד!
🙏🏻עוד ספר מומלץ הוא "פרי היום" של הרב בלייכר.
מקווה שיעזור לך לפתח את הקשר מול הקב"ה. בהצלחה!
אוריה🤗