היי, אני לא אחת כזאת ששואלת שאלות על קשרים אבל זה די מציק.. יש לי חברה שגדולה ממני בשנתיים ששנה שעברה הייתה דמות ממש משמעותית בשבילי, היא שינתה בי הרבה ועזרה לי לצלוח הרבה משברים ודברים.. חשבתי על זה והקשר היה נראה לי קצת תלותי ויותר מזה בגיל הזה כבר לא צריך ביביסיטר ואני צריכה ללמוד לחיות עם הקשיים שלי בלי שמישהו כל הזמן יעזןר מלמעלה אז די נתקתי את הקשר וחשבתי שככה הוא יפסק ואני אתחיל להתמודד עם עצמי בעצמי אבל לא, כמעט כל פעם שקורה משהו אני חושבת על להתקשר אליה או לשלוח הודעה ובכללי הרבה קורה שאני חושבת ומתגעגעת אליה אז אולי לא נכון להפסיק את הקשר? במיוחד שעם הרבה חברות ניתקתי והיא בערך האדם היחיד בעולם שאני באמת מתגעגעת אליו.. אז אשמח לעצה מה לעשות עם הקשר ואשמח לקבל תשובה מהר.. וסליחה על האורך..מין וגיל *בת 18תאריך *24.11
שלום לך!שמח ממש שכתבת לנו למרות שזה מרגיש לך "בנאלי"! כל אחד ואחת חשובים וכל שאלה היא ייחודית, אז תרגישי בנוח תמיד לפנות בכל נושא שאת רוצה ולשאול כל שאלה שעולה על דעתך!
אני חושב שהבירור שלך מחולק לכמה חלקים:1. ערך העצמאות.2. ערך נתינת המקום לאנשים אחרים בחיים שלי.3. האם זה משפיע אחד על השני?
אני מרגיש ממך שהרצון להיות עצמאית, או כמו שאת ניסחת את זה "בגיל הזה כבר לא צריך בייביסיטר ואני צריכה ללמוד לחיות עם הקשיים שלי", הוא מאוד חזק אצלך, וזה משהו שאת צריכה לשמוח בו!
אני חושב שזה מעולה שאת רוצה להתמודד בעצמך, לקחת את החיים שלך בידיים שלך ולהוביל את עצמך במבוך הזה. זו עמדה נפשית שמראה על רצינות ונחישות, על עוצמה גדולה ואמונה פנימית משמעותית.
אני מאוד מאמין בעמדה הזו ומאוד מבין אותה. יש בה משהו קצת בסיסי, החיים שלנו הם שלנו ואנחנו אלה שצריכים לנווט אותם ולהחליט עליהם.
לצד זאת, אני מאוד מאמין בלתת לאנשים אחרים מקום בחיים שלנו. אני לא יודע למה ניתקת את הקשר עם שאר הבנות שניתקת איתן את הקשר, אבל ביחס לחברה שלך שתיארת - אני לא חושב שניתוק הקשר זה המשמעות של "להיות עצמאי". אנחנו יצורים חברתיים וכחלק מזה אנחנו רוצים וצריכים שיהיו אנשים נוספים בחיים שלנו, החל מהרובד של הצחוק ועד לרבדים הכי עמוקים של האישיות שלנו. זה עושה לנו טוב וזה מקדם אותנו, זה עוזר לנו להבין את עצמנו יותר טוב ועונה על הצרכים הנפשיים הכי בסיסיים שלנו.
וכאן מגיעים לבירור השלישי - אין שום קשר בין מידת העצמאות שלנו למידת נתינת המקום לאנשים אחרים בחיים שלנו.
אני חושב שאם הקשר הזה עשה לך טוב וקידם אותך ועזר לך, אין שום סיבה לפרק אותו. אני לא מתעלם מהקשיים שתיארת, אבל אני לא חושב שתחושת העצמאות תגדל אם אנשים אחרים לא יהיו מעורבים בחיים שלך. להיפך, תראי איך פתאום את מרגישה געגוע עמוק לחברה שלך, אנחנו יצורים חברתיים, זה חלק ממי שאנחנו.
אז מה כן לעשות?🙋🏼♀️ לדבר - יכול להיות שבאמת היו חלקים קצת פחות טובים בקשר ביניכן ובאיך שהוא התנהל, וכדאי לשתף את חברה שלך בתחושות ולחשוב יחד איך נותנים לך יותר מקום ואיך מצמצמים את המקומות בהם את מרגישה שאת יותר "תלותית" ופחות "חברה".
🧏🏼♀️ שגם היא תשתף - אחד הדברים החשובים בקשרים הוא האיזון וההדדיות. קשר בו רק צד אחד עוזר לשני, שרק צד אחד מקשיב לשני, ושרק צד אחד מרגיש בנוח לשתף זה קשר שיכול לייצר תחושות של "מעמד" בקשר. ברגע שהקשר הדדי שני הצדדים ירגישו בו יותר בנוח ואני מאמין שגם את תרגישי פחות תלותית.
⏰ תזמון - אמרת שאת מרגישה צורך לפנות אליה כשקורה לך משו. אולי אם תפני אליה לא באותה השנייה אלא לאחר זמן מסוים (תלוי מקרה) תוכלי להרגיש שאת לא נתלית בה אלא נעזרת בה.
🛠️ לעלות שלב - עם הזמן, הקשרים שהיו לנו מרגישים קצת פחות משמעותיים כי התבגרנו ומעניינים אותנו דברים אחרים, ואילו הקשר נשאר אי שם בזמן שהוא נוצר. אולי אחד הדברים שיעזרו לך להרגיש יותר בנוח עם הקשר זה להעמיק את הקשר יותר ולבגר אותו, להכניס את מה שמעניין את שתיכן עכשיו ומעסיק אתכן.
לדעתי את צריכה להמשיך להמשיך עוד קצת עם ההתמודדות האישית לבד, אבל לא לוותר על הקשר! חברות זה טבעי וזה חשוב, שיתופים וקבלת עזרה זה חלק אינטרגלי מהיחסים בין חברים, רק צריך לדעת מה המינון הנכון והתזמון הנכון.
בהמון אהבה וברכת הצלחה, הראל כהן