ש.
לא מצליח לבכות מרגיש כאילו אין לי רגש מה לעשות?
ת.
שלום וברכה 😊, שאלת שאלה שמאוד נגעה בי, גם לי פעם היה קושי כזה בלבכות, וחקרתי על זה אז קצת ואשמח לשתף אותך מהניסיון שלי. דבר ראשון חשוב לי לציין נקודה חשובה מהשאלה שלך שאולי תהווה לך אבן דרך בעניין:
רגש ובכי זה שני דברים שונים.
רגשות זה -שמח, עצוב, כועס וכו'. ובכי זו תגובה לרגש, לפעמים אנו בוכים מהתרגשות, מעצב, משמחה, מגעגוע.. חשוב מאוד לדעת את הנקודה הזו, ומעצם השאלה שלך אני משוכנע שיש לך רגש! מכמה סיבות: א. אין דבר כזה אדם ללא רגש, יש אולי אדם שמנותק מהרגשות שלו (נרחיב על זה)ב. בהתנסחות שלך כתבת "מרגיש כאילו" – אז זה אומר שממש אתה מרגיש.. אולי זה ריקנות, או בלבול, אתה תדע יותר טוב ממני. אבל זה לחלוטין אומר שאתה מרגיש!!!ג. עצם כתיבת השאלה מעידה שהניע אותך רגש כלשהוא, אם לא היה לך רגשות לא היית שואל את השאלה, היית כמו רובוט במעבדה, אז זו כבר תובנה משמחת מאוד 😊 אולי אין לי רגש – ניתוק רגשי אני חייב לציין לפני ההרחבה שאני לא מכיר אותך ולא הרחבת הרבה בשאלה. והיה לי קשה להבין האם אתה חווה בכללי ניתוק רגשי שגם משפיע על הבכי, או בגלל שאתה לא מצליח לבכות אתה אולי חושב לעצמך שזה אומר עליך שאין לך רגשות.
כדאי שתחשוב על הנושא ואם יש צורך לפנות לכאן בשאלה נוספת או לפנות לאדם (רב\ הורה\ וכו') שמכירים אותך וידעו לעזור ואם יש צורך להפנות להתבוננות יותר מעמיקה.
אני כן קצת אגע בעניין של ניתוק רגשי אם זה כן רלוונטי בהקשר של הנקודה הבאה.
לא מצליח לבכות – הכי חשוב: הסבלנות ולא ללחוץ לתוצאה כשהיינו קטנים, היינו חווים את הרגש העכשווי, אם היו לוקחים לנו את השקית במבה היינו בוכים, ואם רגע אחרי זה היו מחזירים לנו אותה היינו צוחקים – זה ילדים, חיים ללא צורך לכסות רגשות ולא חוששים מה החברה תגיד על זה.
אם השנים לימדו אותנו שלא על כל דבר בוכים, ויש בזה משהו, תחשוב לך על מבוגר בחליפה שבוכה כי החלב בשוקו שלו היה מקולקל... אבל ברור שבהרבה מקרים למדנו לשחק את המשחק של החברה – להתעלם או להדחיק רגשות, ולהתייחס לרגשות שלילים כאל בעיה..
ברוב המקרים הקושי לבכות נובע מכך ששכחנו איך הילד הטבעי שבנו 'משחרר' ונותן לרגש שלנו להגיע לידי ביטוי, בגלל שכל כך הרבה פעמים סגרנו אותו מפני הסביבה ומפני עצמנו ולא נתנו לו מקום לדבר גם, לתת לו מקום, לכל החוויה שלו – גם אם היא כואבת.
בכי הוא יכולת מדהימה, התגובה או השפה של הרגש, יש לו יכולת לרפא ולשחרר הרבה כאב או עצב ולהביא אותנו להתחדשות.
כשאנו רוצים לחזור ליכולת הזו של לבכות אנחנו צריכים פשוט ללמד את עצמינו לבכות ממש כמו שמלמדים ילד לכתוב, או נהג צעיר ללמוד נהיגה – בסבלנות ועם הרבה תמיכה ואהבה. והדבר המשמח הוא - שאנחנו כן איפשהו זוכרים את היכולת הזו! היא קיימת בנו, פשוט צריך לגלות אותה מחדש.
אז מה עושים בתכל'ס?💪יש הרבה עצות, נלך על המרכזיות שמאוד עזרו לי ואני מניח שגם לאחרים:
לתת לרגש = כשעולה תחושה עצובה או הרגשת מחנק, פשוט לא להתנגד ולא ללחוץ לבכי, להבחין בתחושה, להרגיש אותה, לא לברוח ולהתנגד לה, פשוט להתבונן עליה בסקרנות ואכפתיות. אם יש רגש קשה או כואב, לא לברוח, אלא ללכת למקום עם שקט עם עצמך ולתת לך להרגיש את התחושה הזו, גם אם זה לא נעים. תחשוב לך שיש לך ילד שבא אליך עם הרגשות כאלו, איך היית מגיב? דוחה אותו או מקשיב, מבין, חומל, מחבק? ככה תתנהג עם עצמך. ברמה מסוימת של חסימה גם זה כבר יכול להביא לבכי.
אבל יש לזכור שלא ללחוץ לתוצאה הזו, אלא רק לתת לרגש מקום וזה גם מאוד חשוב ומשחרר!! אם הזמן גם הבכי יבוא.
בכי מלאכותי = גם זו שיטה שמשתמשים בה רבים שמנסים לשחרר בכי. פשוט כנס לחדר, סגור את הדלת, שים את הראש בכרית ותתחיל לבכות כמו תינוק, ממש תעשה את עצמך אבל מכל הלב. מומלץ לעשות את זה שאתה מרגיש תחושה שיש לך צורך בכך ולא שאתה במצב רוח מאוד מרומם. זה הרבה פעמים נראה מגוחך ומטופש אבל יש לזה יכולת מאוד מאוד חזקה! בפעם הראשונה לא בטוח שתבכה, אבל אם תעשה זו בקביעות ממש עוד פעם ועוד פעם זה יבוא! זה קצת הפוך מהשיטה של לא בלחץ, וזה חלק מהעניין.. "ליבא את הבכי". אבל גם כאן כדאי לדעת שאם לא בא בכי זה חלק מהתהליך ושזה בסדר גמור, ושיקח לך עוד זמן.
הכי חשוב זו ההבנה של החזרה אל הטבעיות שלך, שיש לך כבר את היכולת הזו, אתה רק צריך למצוא אותה מחדש וזה כמו עבודה על שריר, ככל שתנסה יותר ותעבוד על זה זה יבוא..
יש עוד עצות, אבל כרגע אכתוב את זה. ואצרף קישור לקטע מקסים (!) שנכתב בנושא ועזר לי רבות, ואתה יכול לקחת עצות והשראה ממנו: https://www.sa-israel.org/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A6%D7%A2%D7%93-9/או לכתוב בגוגל - איך לבכות וצעד 9.
נקודה נוספת:
כתבת בשאלה "לא מצליח לבכות", כדאי לבטל את המשוואה של:
בכי = הצלחה
לא הצלחתי לבכות = כישלון
הבכי לפעמים יבוא בתהליך שלך, לפעמים לא יבוא, ללחוץ בכוח את זה לא יועיל לנו. (זה בכלליות בתהליך, מלבד התרגיל הספציפי על בכי מאולץ) זו חלק מהיכולת שאנו רוצים לפתח - לשחרר ולתת למה שיש, בלי לשפוט. לכעוס וללחוץ, פשוט להקשיב ולהתבונן.
הדבר הכי חשוב לסיום זה הסבלנות, והיכולת לתהליך ארוך...צריך לזכור שאנחנו רוצים לנסות לשנות הרגלים והדחקות של שנים, וזה ייקח זמן. צריך לזכור את זה, לנשום עמוק, וגם אם לא הצלחת – זה בסדר, בפעם הבאה. ואם הצלחת אפילו להזיל דמעה קטנה –תברך ותפרגן לעצמך ממש! פשוט לחשוב על עצמינו כמו ילדים קטנים שלומדים, מנסים ונופלים. לילד הקטן שלך אתה תרביץ אם הוא לא יצליח? התשובה ברורה – ככה להתייחס אל עצמך!
נ.ב יש מקרים שכדאי גם לגשת ליעוץ יותר מקצועי... תנסה את העצות האלו על פני כמה חודשים ואם לא תראה שינוי מומלץ לפנות ולשתף הורה או רב שיעזרו ויפנו אותך
מאחל לך ממש ממש בהצלחה ומוזמן לעדכן איך הולך
אורי שיבר😀