ש.
התחלתי שיעור א' וראיתי שיש אנשים שמתייחסים לזוהר כמו למשנה ברורה, כל מה שכתוב הוא חובה וצריך לעשות אותו. אני גדלתי על זה שהזוהר זה תורת הסוד ולומדים אותו רק כשמגיעים לרמה רוחנית גבוהה ושכבר יש לך כמה ספרים באמתחתך, וגם אז, מה שכתוב בזוהר אנחנו לא מבינים מספיק ולכן רק המקובלים הצדיקים נוהגים מנהגי קבלה.
מה צריך להיות היחס לזוהר? מבחינת האם ואיך ללמוד אותו, ומבחינת איך אנחנו צריכים להתייחס להתנהגות שכתובות בו.. תודה רבה!! בן 18
ת.
לשואל היקר שלום רב,
שאלתך הנהדרת העסיקה רבות את חכמי הדורות, בשאלתך יש שתי חלקים (אני מקווה שאצליח לענות על שניהם):(יש סיכום בסוף)
א. מה היחס ההלכתי לזוהר?
(בנקודה זו אני לא נכנס בכלל למחלוקת אודות מתי נכתב ספר הזוהר)בנוגע להלכה ראינו הבדל בין מסורת הפסיקה האשכנזית לספרדית.
בתקופות הראשונות במסורת הפסיקה האשכנזית כמעט ולא מצינו יחס לקבלה כמקור הלכתי, ולעומת זאת במסורת הפסיקה הספרדית ראינו הרבה פעמים את הקבלה נכנסת אל תוך הדיון ההלכתי.
לכן אני רוצה לחלק את הדיון לספרדים ואשכנזים.
ספרדים:התייחסות ישירה של היחס לדברי קבלה לעומת דברי הפוסקים אנו מוצאים בכמה תשובות של הרדב"ז (ח"ד סי' ל"ו וסי' פ' ועוד מקומות) שכאשר הזוהר חולק על הש"ס והפוסקים אנו הולכים אחרי הש"ס והפוסקים, אמנם כאשר הזוהר מחמיר הרדב"ז כתב שהוא נוהג את החומרא אבל לא מורה אותה לרבים. ובתשובה אחרת (ח"ד סי' ח') כתב שבמקום שאין לנו הכרעה בין הפוסקים הקבלה תכריע. וכן כתב רבי יצחק קארו (בסוף שו"ת בית יוסף) ועוד פוסקים.
הבן איש חי (בא"ח) בדרשה שנשא ליום השנה על אביו (שני אליהו ח"א דרוש ט') כתב שיש להשוות ככל הניתן את דברי הזוהר לדברי הפוסקים (הוא בעצמו טרח לעשות זאת בכמה מקומות (לדוג' בא"ח שנה ב' פרשת וירא סי' ה') אך לא על דרך קבע). הבא"ח הרבה פעמים העיד ששינה את מנהג עירו למנהג המקובלים נגד בעלי הפשט (לדוג' בא"ח שנה א' פרשת תצוה סי' א', שנה ב' פרשת ויצא סי' ו').
יחס מיוחד אנו מוצאים בספר זר זהב (לר' יעקב צמח תלמיד הר"ש ויטאל בנו של המהרח"ו) בסי' כ"ז ס"ק ג' שמסתפק האם אדם שמאלי צריך להניח תפילין בימינו (ע"פ הש"ס) או בשמאלו (ע"פ הזוהר והמקובלים), ורבים דנו בדבריו. הבא"ח (שנה א' פרשת חיי שרה סי' ז') בעניין זה כתב לחוש לדבריו ששמאלי יניח תפילין פעם בימינו (עם ברכה) ופעם בשמאלו (בלי ברכה).
הרב עובדיה יוסף זצ"ל כותב במספר מקומות שתורת הנגלה גוברת על תורת הסוד.
אשכנזים:בדורות האחרונים התחילו גם בפסיקות האשכנזיות לתת יותר מקום לפסיקה מספר הזוהר, אמנם הגבילו הדבר וכתבו שכל מקום שהפוסקים והמקובלים נחלקו אנו סומכים על הפוסקים, ואם בעלי קבלה מחמירין יש להחמיר ג"כ ואם לא הוזכר בגמרא ובפוסקים אף על פי שנזכר בקבלה אין אנו יכולין לכוף לנהוג כך ודין שאין מוזכר בהיפוך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים דברי קבלה יכריע (משנ"ב סי' כ"ה ס"ק מ"ב ועוד).
שיטת הבעש"ט (וכן הנהיג אחריו תלמידו המגיד ממעזריטש) הכללית הייתה שינהגו במנהגי הזוהר ומנהגי האר"י ז"ל. אומנם יוצאים מן הכלל היו ארבעה סוגי דינים,א. דברים ששייכים רק לעוסקים בקבלה.ב. דברים שסותרים את המנהג.ג. דברים שסותרים את השו"ע והפוסקים.ד. דברים שקשה לקיימם מפני חולשת הדור.
עוד שיטה אשכנזית ביחס לזוהר מצינו אצל הגר"א שצריך להשוות או את הזוהר לגמרא או את הגמרא לזוהר (ללא כלל ברור מתי כך ומתי כך).
עוד שיטה אנו מוצאים בשו"ת משאת בנימין (תלמיד הרמ"א והמהרש"ל סי' ס"ב) שאנו פוסקים כפי הזוהר נגד הפוסקים אבל לא כנגד הש"ס.
ב. מתי ללמוד זוהר?
כתוב ברמ"א (יורה דעה סי' רמ"ו) "אין לאדם לטייל בפרדס רק לאחר שמלא כריסו בשר ויין, והוא לידע איסור והיתר ודיני המצות". ואף על פי ששם הרמ"א כתב את זה לגבי ספרי חוכמות (כוונתו לספרי פילוסופיה כפי שאפשר לראות בדרכי משה), הדבר תקף גם לחוכמת הקבלה.הש"ך כתב שם בס"ק ו' שצריך גם שיהיה בן 40 שנה (כלל זה התקבל על ידי רבים מהפוסקים).והרמ"ק ב-אור נערב כתב אפשרות שהאדם ילמד קבלה כאשר הוא בן 20 ונשוי ויודע מקרא ומשנה ויודע דרך הפלפול כראוי. אמנם כתב על זה הרב קוק (מצות ראי"ה יורה דעה סי' רמ"ו) שכל ההיתר הזה הוא רק ללמוד מדי פעם אבל להשתקע בלימוד הקבלה אנו חוזרים לדין של השו"ע.עוד כתב הרב קוק באורות התורה (פרק י') שצריך שתהיה לאדם תשוקה פנימית ללמוד את חלק הנסתר (ובביאור הרב אבינר לאורות התורה כתב שזה אחר שמילא כרסו ש"ס ופוסקים, עוד לשיטת הרב קוק בלימוד קבלה ראה בספר 'הבו אור').
הרבי מליובאוויטש סובר שכיום בטל לגמרי האיסור של לימוד קבלה קודם זמן מסוים ע"פ הכתוב בזוהר (ח"א קי"ח ע"א בתרגום חופשי) שכשיהיה קרוב לימות המשיח אפילו תינוקות עתידים למצוא ולדעת חוכמות נסתרות (זהר הגאולה עמ' 696). כנראה שגם הרב הנזיר סבר כך מאחר שהעביר שיעורים במרכז (אמנם היו רבים שלמדו לפני הגיל שכתב הש"ך אבל אולי הם היו יחידי סגולה, הרבי מליובאוויטש והרב הנזיר הם היחידים ששמעתי שאמרו את זה בתור הנהגה כללית).
סיכום תשובה לשאלה א':
א. באופן כללי אנו לא פוסקים כזוהר נגד ש"ס ופוסקי הפשט ומנהגים (יש חולקים).
ב. הזוהר לפעמים נתון כנקודת הכרעה במחלוקות בין בעלי הפשט.
ג. יש חומרות והנהגות שכתובות בזוהר, שחלקם אנו מקיימים וחלקם לא.
ד. כאשר ישנה אפשרות יש לתרץ מחלוקות של פשט וקבלה. כמובן שבכל העניין הזה כל אחד צריך לשאול את רבו.(בכללי ישנם עוד שיטות פסיקה קבליות כדוגמת האר"י והרש"ש)
סיכום תשובה לשאלה ב':
אדם שיש לו רצון עז לפני שהוא בן 20 ונשוי ללמוד את חוכמת הקבלה על פני לימוד ש"ס ופוסקים עדיף שילמד מהר"ל וספרים דומים שיש בהם טעימת קבלה. כמו כן יש ללמוד עם רב את חוכמת הקבלה ולא לבד.
אך יש להבדיל האם הוא רוצה ללמוד מתוך משהו פנימי או שהוא נמשך ללמוד את חוכמת הקבלה כי זה נסתר.
מקווה שעניתי לשאלתך, דוד פריימן.
אפשר לשלוח אימייל ולציין שהשאלה בהמשך לשאלה הזו (ע"פ נושא ושם משיב).