אהלן:) בזמן האחרון יצא לי להתקל הרבה בזה שכתוב שהאדם נברא כדי להתענג על ה', ויש לי שתי שאלות:
א. לא כל כך הבנתי מה זה אומר אבל לפי מה שהבנתי אז בסוף בתכלס המטרה שלנו זה "להנות" בעולם הבא.. זה קצת נשמע כמו דתות אחרות שמבטיחות דברים בגן עדן וכו.. איך זה הגיוני? הרי אנחנו כן מגנים אותם על זה.
ב. למה שאדם יברא ויעבור עולם וחיים שמלאים בקשיים ובדברים שהם לא "כיפיים" וגורמים הנאה? ברור שיש הרבה מאוד דברים מדהימים וטובים בעולמנו אבל בכל זאת.. ניסיתי לחפש לזה הסברים אבל לא כל כך מצאתי כי כל המקומות שראיתי שמדברים על זה אז לקחו את זה כעובדה. מקווה שהשאלה שלי מובנת:)
תודה רבה לכם!!
שלום לך. אחי, אשריך שהשאלות האלה באמת מעניינות אותך, כי הבירור הזה מראה שאתה רוצה לעבוד את ה' באמת.
נחלק את התשובה לשני חלקים, לפי חלקי השאלה.
א. הקב"ה היה יכול לברוא את העולם כך שאנחנו ברואים שפשוט עושים את רצונו. אך הקב"ה החליט בחסדיו שלא רק שנעשה מצוותיו ונקבל שכר, אלא שתיקון העולם יהיה תלוי במעשינו, ושנהיה שותפים לייעוד העולם. כל מצווה שאנו מקיימים מוסיפה קדושה ושמחה בעולם, ומקדמת את העולם לייעודו. כך שאנו לא רק "מקבלים" טובות, אלא כביכול גם "נתן" לקב"ה, על ידי המצוות, שנקדש את שמו בעולם.
אדם שאוהב משהו אחר, הוא רוצה לתת לו. ולתת לו כמה שיותר. האבא מוכן לעבוד במשך שעות ארוכות וקשות בעבודה כדי לתת לידיו את כל צרכיהם.
אך ישנה בעיה קטנה. כאשר האבא נותן לילדים שלו, אז הוא בעצם גורם לזה שהם יעריכו אותו. אז רגע, אולי האבא עושה את כל ההקשעה הזאת כדי להיות מוערך ומכובד? ברור שלא.
האהבה יש בה אבסורד מסויים, שבמציאות נוא מסתדר נהדר. כשאהבה מספיק חזקה, אז האוהב פשוט שוכח את הנאתו, למרות שבתת ההכרה שלו ברור לו שהוא יקבל הנאה. האוהב פשוט שוכח את עצמו.
כך שמצד הקב"ה שברא אותנו, ואוהב אותנו ללא גבול, הוא רוצה לתת לנו כמה שיותר. אבל אם נתחזק באהבת ה', אז כשנעשה מצווה, אנחנו באמת נרצה לתקן את העולם ולקדש את שמו יתברך, לשמה, ומרוב אהבה לא נחשוב על השכר שיצא לנו מזה. ממש כמו זוג אוהבים, שכל אחד רוצה לתת לשני, בלי הוא קשר למה הוא יקבל 😃 הקב"ה התכלית מצד ה' היא שהוא רוצה לתת, ותכלית הרצון שלנו שאנו רוצים 'לתת' לו, כביכול.
*יש לציין, שאפשר לעבוד את ה' על מנת לקבל שכר. זאת לא עבירה. אבל זאת גם לא הדרגה הכי גבוהה שיש.
ב. בספרים מובא מושג של "נהמא דכיסופא", כלומר- "לחם של בושה". כאשר אתה נותן מתנה לעני, הוא מתבייש, כך שהטובה היא לא טובה שלימה. הקב''ה החליט לברוא את העולם בצורה כזו, שכדי לקבל שכר נצטרך לעבוד, ואפילו לעבוד קשה. כך שהטובה תהיה שלימה, ונקבל את השכר במירב הזכות שניתן, ולא רק בחסד.
וה' חלק את העולם לשני זמנים: זמן העבודה, שהוא העולם הזה- שחיי האדם וזמן עבודתו מוגבלים, וזמן קיבול השכר- שהוא בעולם הבא, והוא נצחי.
יה"ר שנזכה להפנים את זה, ולחיות את חיינו כעובדי ה' באמת, מתוך אהבה אמיתית, ולעבוד את עבודתינו במירב הכוחות שנתן לנו ה'.
טל לביא