ש.
אני לא רוצה להאמין באלוהים, איך להסביר את זה להורים שלי ולסביבה?
בת __
ת.
שלום
אני מתפלל לקב"ה שישים בפי מילים נכונות לענות על השאלה שלך.
אני מניח שזו התמודדת מאוד לא פשוטה, שמלווה בהרבה ספקות וחששות.
חשוב לי לומר לך שאת לא לבד בתהליך הזה – הרבה נערים ונערות בגיל הזה מסתובבים עם שאלות כאלו, עם בלבול.
הרבה מהשאלות שאנחנו עונים כאן הן סביב זה. ובסוף יוצאים מזה.
אני חושב שבשלב הראשון את צריכה לשאול את עצמך - איך את מסבירה את זה לעצמך.
לומר שאת לא רוצה להאמין באלוקים – זו אמירה שיש לה קודם כל הרבה השלכות מעשיות – לעבור בית ספר, להתנהל אחרת לגמרי מהסביבה, אולי אפילו להתלבש אחרת. ממילא גם מובן שיש חשש שלסביבה שלך ובטח להורים שלך יהיה קשה לקבל את זה.
שימי לב שיש הבדל אדיר בין לומר – ממש קשה לי, יש לי המון שאלות ואני מבולבלת. לבין אמירה חדה ברורה ושלימה – כן. אני לא רוצה בזה יותר.
שבי עם עצמך(אם לכתוב עוזר לך לסדר את המחשבות – אז תכתבי) ותשאלי – מה הקושי שלך? מה הדברים שלא ברורים לך? מה גורם לך לא לרצות בזה?
אחרי שברור לך יותר מה את מרגישה, תשתפי את ההורים והסביבה בקושי שלך, זה חשוב מאוד, וזה שלב ראשון בדרך לפתרון ולהקל על התחושות שלך – כי את לא לבד יותר, יש לך סביבה תומכת, שיש לה חוכמה וניסיון לעזור לך לתת מענה לשאלות והקשיים שלך. (את יכולה גם לשאול אותנו...)
כאן חשוב לי לומר משהו - אני לא מכיר אותך, ולא את המשפחה שלך. ולכן העצות שלי מאוד מוגבלות במקרה הזה, ויש חשש שאפילו קצת יזיקו, כי הן יהיו פשוט לא קשורות למנטליות של הסביבה שלך. לכן - אם את אפילו קצת חוששת שלפתוח את זה מול ההורים שלך עלול להביא לפיצוץ, אז אני מציע שדבר ראשון תפתחי את זה מול מחנכת מהאולפנה/מדריכה/ יועצת. אפשר גם עם חברה, אבל אני חושב שפה אדם מבוגר יותר יוכל לעזור יותר. שתפי אותה בתחושות, בשאלות שלך ובהתלבטויות שלך. והיא תוכל לעוזר לך משם – איך להתנהל ואיך לדבר עם ההורים. אני יודע שזה עלול להיות מביך וקצת קשה, אבל אני חושב שאת יכולה להיות בטוחה שהם יקבלו אותך באהבה.
את יכולה גם להרים טלפון ל'חברים מקשיבים' אפשר לפנות באנונימיות!:
המוקד הטלפוני: בכל ערב בשעות 19:00-23:00, במספר 1599-5000-54
מוקד הווטסאפ: בכל ערב בשעות 19:00-23:00, במספר 052-468-3927
מוקד האינטרנט באתר: makshivim.org.il
אנסה לתת לך כמה נקודות קטנות איך לפתוח את הקושי וההתלבטות:
כמו שאמרתי למעלה –את לא חייבת לצאת בהכרזה חותכת 'אני לא רוצה להאמין'. תמיד לפתוח בצורה של קושי – זה קל יותר, וקל יותר לשומעים קבל. ואולי תגלי שיש לקושי הזה פתרון שונה ומפתיע ממה שחשבת...
לגבי לפתוח את זה מול חברות – אני חושב שזה בכל מקרה יותר קל. זה קשה אולי כחברה לקבל את זה, אבל אני חושב שאם תציגי את זה כשיתוף בקושי שיש לך, הן יקבלו אותך כמו שאת.
לגבי ההורים - תאמרי להורים שלך שיש לך משהו חשוב לדבר איתם עליו, תפנו זמן נח ורגוע שלכולם יש יכולת להקשיב בנחת ופשוט תסבירי להם. אני חושב שאת צריכה לראות שאת מנסחת את זה בצורה שמכבדת אותם, לא מאשימה אותם במשהו בתהליך הזה. אלא להציג את זה כמשהו שקשור לעולם שלך, שאלו שאלות שלך.
(הערה - אם את חושבת שזה כן איכשהו קשור אליהם – זה חוזר למה שאמרתי קודם – ייתכן שיש כאן פשוט משהו שדורש פתרון בפני עצמו. ואולי פתרון הבעיה עם ההורים, יעזור לך לפתור את הבעיה עם אלוקים)
פה זה נקודה שאני לא יודע איך להמשיך, כי אני לא מכיר אותך - דקויות של ניסוח, אולי לדבר עם אחד ההורים בנפרד. יש הרבה נויאנסים שיכולים להיות חשובים ומהמקום שלי אני עלול לתת עצה לא טובה.. לכן אני שוב חוזר ואומר – אל תסתפקי בדברים שלי. דברי עם מישהו על זה, עדיף מישהו עם נסיון. זה יעשה לך הרבה יותר טוב, ויעזור לך הרבה יותר.
מקווה שעזרתי, אם את צריכה עוד דיוק, או עלו לך עוד שאלות – מוזמנת ממש לשאול שוב!בהצלחה רבה מאוד!