אני דתית לאומית ותמיד אמרו לנו שדתיים הם שילוב של שני העולמות (החרדי והחילוני שהם שתי נקודות קיצון) אבל בעצם לא נמצאים באמצע הציר ביניהם כמו שבדרך כלל חושבים אלא במקום נפרד. לפני כמה זמן חשבתי על זה שאני רוצה להתחזק אבל לאן אני אמורה לשאוף? התחזקות בצניעות למשל להאריך את החצאית ולשים גרביונים לא הופך אותי לחרדית? זה לא סותר את מה שחונכנו עליו? איך אפשר להתחזק בתוך החברה הדתית ולהישאר דתיה ולא להפוך לחרדית? אז אולי החרדיות זה כן השאיפה שלנו?
תודה רבה וישר כח על המיזם המדהים הזה!
שלום וברכה!
קודם כל אשרייך שאת רוצה לברר את הדרך שלך ועל הרצון שלך להתקדם!
כפי שציינת, הדרך שלנו היא לא חצי תורה חצי עבודה, אלא תורה בשלמותה, בלי לוותר ולחפף באף סעיף בשולחן ערוך, ומתוך כך לחיות את החיים. גם אנחנו וגם החברה החרדית באים מתוך תורה, אך יש לנו וויכוח על איך פועלים בה.
המחלוקת שלנו עם החברה החרדית מתבטאת בשני מובנים- ביחס למדינה ולצבא וביחס לעולם החול.
בתשובתי אני מכליל מאוד, ישנם חרדים שבמובנים מסוימים מתחברים יותר לגישה שלנו וכן הפוך.
ביחס למדינה, אנו מתוך התורה רואים את מדינת ישראל כגוף חשוב שיש לתמוך בו, ואף רובנו רואים את המדינה כראשית צמיחת גאולתנו. אנו לא רואים את המדינה כמשהו חוץ- תורני אלא כמשהו שהוא חלק בלתי נפרד מהתורה. לכן אנחנו אומרים הלל ביום העצמאות וביום ירושלים בשמחה רבה על הניסים האדירים שה' עשה לנו במלחמות השחרור וששת הימים ועל עצם הנס העצום שנקרא מדינת ישראל. היום אנחנו זוכים לבחור את נציגנו לכנסת ישראל. אבות אבותינו היו רק חולמים על כך. איזו זכות! עם כל הבאסה של מערכת בחירות שלישית- זו זכות עצומה!
בנוסף אנחנו גם מתגייסים לצבא ולשירות הלאומי ואנחנו רואים בכך מצווה וחובה. כמובן שאנחנו מבקרים את הדברים שנגד התורה שקורים במדינה ובצבא, אך זה לא מבטל את היחס החיובי כלפי המדינה והצבא.
הציבור החרדי לעומת זאת, לא רואה במדינה כדבר כל כך טוב ובוודאי לא כראשית צמיחת גאולתנו, ולכן הם אומרים תחנון ביום העצמאות ורובם לא מתגייסים לצבא.
אנחנו אומרים- איננו פחות דתיים מכם! איננו פחות יראי שמיים מכם! המדינה היא נס ששלח לנו ה' וחובתנו כעבדיו וכבניו היא להודות לו ולהכיר טובה על כך! גיוס לצבא הוא מצווה שחובתנו התורנית לעשות אותה! לכם יש חוסר בתורה- ולא לנו. אנו מעריכים מאוד את ההקפדה על קלה כבחמורה בציבור החרדי ועל מסירות הנפש שלהם על התורה- אך אנו חולקים עליהם בנוגע למדינה ולצבא. אנחנו חושבים שהתורה התכוונה שכן נלך לצבא ושנאהב את המדינה.
המחלוקת השנייה שלנו עם החברה החרדית היא ביחס לעולם החול. כאן אני כבר מכליל מאוד- ישנם הרבה חרדים שמתייחסים כמונו או כמעט כמונו לעולם החול. הדבר הראשון הוא עבודה. אנחנו מאמינים שאדם צריך "לקדש את החומר"- לעבוד בכל המקצועות- רפואה, הייטק, עריכת דין, הוראה, ניהול וכו' אבל שיבוא לשם מתוך תורה ויראת שמיים. שיעשה את כל מה שהוא עושה כדי לקדש שם שמיים בעולם, ובלי לוותר על קביעת עיתים לתורה.
בשביל להגיע לזה, אנחנו צריכים תעודת בגרות ולימודים באוניברסיטה, ולכן אנחנו לומדים גם מקצועות חול. לא כי אנחנו פחות דתיים- אלא כדי שנוכל לקחת את הדת שלנו ולפעול איתה בעוצמה בכל תחומי החיים.
כמובן- אנחנו צריכים גם גדולי תורה אצלנו ובהחלט שמחים על כל אחד שנשאר בבית המדרש ומתגדל, אך אנחנו מבינים שלא כולם מתאימים ויכולים להיות כאלה ולכן אנחנו שולחים כל אחד לאן שמתאים לו.
כמו כן, אנחנו לוקחים את הדברים הטובים בעולם החומר ומכוונים אותו לעבודת ה', ומשליכים את הדברים הרעים. לדוגמא- אם אני צריך סמארטפון בשביל העבודה שלי, ואני גם משתמש בו כדי לשמוע שיעורים- אז יהיה לי סמארטפון עם סינון ואני אגביל את השעות שלי בו, אבל אני כן אשתמש בו. בלי לפחד.
התפיסה הזו היא תפיסה תורנית לגמרי! אנחנו מאמינים שכל אחד צריך לקחת את מה שהוא טוב בו, את המקצוע שהוא יעשה הכי טוב- ולהגיע לשם מתוך עולם של תורה מלא וגדוש. זו הדרך שבה התורה התכוונה שנחייה.
תורה בלי עבודה היא לא תורה שלמה ואמיתית, ועבודה בלי תורה היא לא עבודה שלימה ואמיתית. אלו שני דברים בלתי נפרדים.
לשתי המחלוקות האלו יש מכנה משותף- כדי להגיע אליהן צריך יחס מורכב, שלנו יש אותו ולציבור החרדי פחות.
היחס המורכב הוא בכך שמצד אחד אנו אהבים את המדינה ומתגייסים לצבא, ומצד שני כמו שכתבתי אנחנו מוחאים ופועלים נגד הדברים הלא טובים שנגד התורה שיש במדינה ובצבא.
היחס המורכב הוא בכך שמצד אחד אנחנו חיים את החיים, לומדים מקצועות חול ולוקחים את הדברים הטובים שיש בעולם החול והחומר, ומצד שני אנחנו לא לוקחים את הדברים שהם נגד התורה ומכוונים את כל הדברים לעבודת ה' ולא לדברים אחרים.
ולכן, באשר לשאלתך איך את יכולה להתקדם מבלי להפוך לחרדית- עלייך לקיים את התורה וההלכה בצורה מלאה- שולחן ערוך זה לא ספר רק לחרדים אלא ספר לכל מי שרוצה לעבוד את ה' ולקיים את ההלכה. תלמדי ותשאלי רבנים לגבי הלכות, ובכללי כדאי להתחזק בלימוד תורה ובתפילה.
וגם לגבי הלבוש- הלבוש הוא עניין חברתי, ואפשר גם ללכת בלי גרביים כדי לא להראות חרדית אך כן להקפיד על כללי ההלכה בצניעות הלבוש- חצאית ארוכה שעוברת את הברך בכל מצב.
מתוך העולם הזה של עבודת ה' בלי פשרות- תחיי את החיים. תתנדבי, תעבדי, תלמדי גם מקצועות חול ותשתמשי בדברים הטובים של עולם החול והחומר. תאמרי הלל ביום העצמאות ותשמחי כל רגע ורגע על המדינה הנפלאה שה' נתן לנו- וכמובן תעשי הכל כדי לקדמה לדרך התורה. אל תרגישי שאת פחות דתייה מהחרדים- להפך. אנחנו מעריכים אותם מאוד, אך אנו יותר דתיים מהם.
זה האידאל שלנו- הציבור הדתי לאומי. דתי בכל הכוח ולאומי בכל הכוח- מתוך התורה.
שנזכה לעבוד את ה' באמת, ושכל עם ישראל ילך בדרך התורה האמיתית- הלא היא דרך הציונות הדתית.
לכל שאלה אפשר לפנות אלי בפרטי,
יוסף פרנק