ש.
שלום! השאלה שלי מדברת על נושא חדש שעלה לי ודי חדש לי.
לאחרונה השתנתה לי הסביבה החברתית שלי וה"מעמד החברתי" מאוד עלה, אני די נבוך מכל הסיפור כי לא עשיתי שום דבר מיוחד ואני זוכה להרבה יחס... כמובן אני משתדל כמה שאפשר לעשות עם הכוח הזה הכי הרבה טוב שאני יכול - לעזור לאחרים ולתת מעצמי לאיחוד וגיבוש הקבוצה.
בעקבות כך יש עניין שמטריד אותי, ישנם כמה חברים שממש מתקרבים אליי בצורה מאולצת וממש נדבקים (חנפנים?). ואני מאוד מוחמא מהעניין הבעיה שזה הרבה פעמים מעיק עליי ואני ממש לא רוצה בחברתם ואני לא יכול פשוט לומר להם את זה בפנים כי אני יודע שהם ממש יעלבו, בנוסף היו לי נסיונות לשים גבולות ולהרחיק אנשים מסוימים וזה לא כל כך עבר בהצלחה וגם לא עזר.
מאוד אשמח לעצה והכוונה! תודה (;
ת.
שלום וברכה!
משמח לשמוע שאתה נמצא עכשיו במקום חברתי טוב, ואפילו יותר משמח לשמוע שאתה משתדל לקחת את העמדה הזו שזכית לה (חלק בזכות עצמך, אני בטוח, וחלק גם בס"ד) ולהשתמש בה לטוב.
דע לך שההתמודדות עם חבר'ה נדבקים היא 'מוכרחת', כלומר בכל מעגל חברתי שיש מישהו שב"ה טוב לו - יהיו אנשים שירצו להיות בקרבתו. אני רוצה בתשובה הזו להציע כמה דרכים לעזור להתמודד עם המורכבות שזה מייצר, ובסוף להציע גם כיוון הסתכלות קצת אחר על העניין.
תתרחק/תנפנף.
דבר ראשון, אל תתבייש לנפנף חבר'ה אם לא נעים לך איתם. כמובן תקפיד לעשות את זה בנחת ובמילים נעימות (ואולי לפעמים זה ייקח גם דקה-שתיים במקום כמה שניות כמו שהיית רוצה), אבל אל תיתן לאחרים לכפות את עצמם עליך. אם לא נעים לך עם מישהו, אתה לא חייב להיות איתו.
המקום החברתי שאתה נמצא בו לא מחייב אותך לקחת אחריות על כל אדם ואדם בכל רגע ורגע. כמובן שאדם צריך לחוש אחריות על הסביבה החברתית שלו, אבל זה לא אומר שאתה אחראי לדאוג לכל אחד באופן אישי בכל רגע. אם אתה משתדל להיות נעים ומסביר פנים, אבל אחד (או יותר) מהחבר'ה נדבק אליך בצורה לא נעימה, אדרבה - תיצור ריחוק ברמה שמתאימה לך.
בהקשר הזה, כמובן חשוב לא 'לפתח תקוות שווא' אצל החברים שפחות נעים לך איתם. אל תשדר מסרים סותרים - אם יש חבר'ה שאתה מנפנף אותם כשהם באים לשבת איתך, אל תזמין אותם פתאום לשבת איתך (בגלל חוסר נעימות וכדומה). זה סתם מתסבך את הקשר ביניכם...
ברוב המקרים מסתבר שאכן לא נכון לומר להם בפנים את מה שאתה מרגיש, אבל "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם". לאורך תקופה מצטברת אנשים מרגישים מה אנשים אחרים מרגישים כלפיהם, ואם תתחמק מהמפגש איתם הם יבינו את זה לאחר זמן (בתת מודע אם לא במודע).
האהבה תולדת הנתינה.
לאחר כל הדברים האמורים, אני רוצה להציע בפניך כיוון נוסף. הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" כותב דברים חשובים מאוד על אהבה וקשר. הוא מסביר שאנשים חושבים שהנתינה תולדת האהבה, כלומר אדם משקיע במי שהוא אוהב, אבל האמת הפוכה - אדם אוהב את מי שהוא משקיע בו.
ראוי לברר האם נכון לומר שהנתינה אינה תולדת האהבה, אבל מבחינתנו חשוב החלק השני של דבריו. יש אנשים שאדם מתחבר אליהם באופן טבעי, אבל יש גם דברים שאדם מתחבר אליהם אחרי שהוא משקיע בהם.
אם יש חברים שפחות נעים לך איתם, דע לך שזה לא מוכרח להיות ככה תמיד. פעמים רבות קשר בין חברים נבנה על בסיס השקעה שמשקיעים אחד בשני. ייתכן (אם כי זה כמובן לא ודאי) שדווקא אם תשב עם החבר'ה האלה, ותשקיע בליצור קשר איתם - תראה בכך פירות טובים ותשמח בחברויות החדשות שנוצרות.
כמובן, כל זה בגדר עצה טובה, אבל אל תרגיש מחויב לנהוג ככה. אם אתה מרגיש שהחבר'ה האלה באמת לא קשורים אליך, ואתה לא מרגיש רצון לפתח איתם קשר, תפעל בדרך הראשונה (שהזכרת בשאלה שכבר התחלת לנהוג בה)..
בעז"ה שיהיו לך קשרים טובים וחברים טובים, ושתצליח לשים לעצמך ולאחרים גבולות עם החברים הפחות טובים..
ישי