ש.
איך אפשר לדעת שהיהדות היא לא רק דרך לשלוט על האוכלוסייה? ושמי שכתב את התנ"ך הם פשוט קבוצה של אנשים חכמים מאד שידעו לפתח שיטה שמגנה על עצמה מפני ספקות? הרי האמונה בה׳ מבוססת על זה שאנחנו מאמינים בכל מה שכתוב בתנ״ך, על בריאת העולם והאפשרות לניסים וכו׳.
אבל איך מלכתחילה אפשר לסמוך על התנ״ך עצמו?
ת.
שלום לך! שאלה מעניינת. לפני שאנסה לתת תשובה, בואי ננסה להתבונן קצת בנקודת המוצא של השאלה.
לפני יותר ממאה שנה חי יהודי בשם קרל מרקס. מרקס היה הוגה דעות משפיע מאוד, והנקודה המרכזית בתפיסת העולם שלו היא שכל התופעות והמבנים החברתיים שאנחנו חיים בתוכם - כולם אמצעים של החזקים לשלוט בחלשים. למשל: מערכת הכלכלה היא הדרך של העשירים לשלוט בעניים, מערכת החוק היא הדרך של המדינה לשלוט באזרחים, עולם הבידור והתרבות הוא הדרך של האליטה המשכילה לשלוט באופי של העם, וכמובן - הדת היא הדרך של אנשי הדת לשלוט באנשים הפשוטים.
אדם שרואה את העולם דרך המשקפיים האלו (מרקסיס"ט בלע"ז), יטיל ספק בכל אמונה מכל סוג. הוא תמיד ישאל - למה אתה מאמין שהמדינה היא דבר טוב? היא רק מנצלת אותך ורוצה לשלוט בך! למה אתה מאמין שהמורים שלך רוצים בטובתך? הם רק רוצים להחדיר למחשבה שלך את תפיסת העולם שלהם! וכן הלאה. אין גבול לספקנות, וניתן לחשוד בדברים הכי טבעיים ויפים שהם בעצם מנגנונים מרושעים שנועדו לדכא את האדם הפשוט - אפילו יחסי נישואין, חברות והורות. הרי בכל מסגרת יש צד של כפיפות לאחר, ואפשר תמיד לחשוד שמנצלים אותי.
אדם שחי בצורה כזו לא יצליח באמת להרגיש שלם ובנוח באף מערכת או מסגרת בחייו. תמיד יקנן בו חשד שמישהו עובד עליו ומנצל אותו, וממילא הכל שקר.
הגישה הבריאה והטבעית יותר היא פשוט להאמין. אם זה נראה כמו אמת, מרגיש כמו אמת ונשמע כמו אמת - זו אמת. זה נכון שבכל מסגרת יש ויתור לאחר, אבל המטרה של המסגרת היא הטוב, והכפיפות היא רק אמצעי לכך. בהקשר של האמונה, אפשר להגיד שהאמונה היהודית היא קודם כל אמונה בטוב; להאמין שהטוב הוא באמת טוב, ולא רק אינטרס בתחפושת.
אני מציע לך לבחור בגישה השנייה, זו של האמונה בטוב. אחרי שמסירים את החשד, העיניים נפתחות לראות את היופי שיש בתורה - ספר שלם שמוקדש לדרך הישרה והטובה, ולחוקים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
עד כאן לגבי הגישה הנכונה לנושא. עכשיו אנסה לענות על השאלה עצמה.
המסורת
כתבת בשאלה שהאמונה בה' מבוססת על התנ"ך. האמת שיש לא מעט מגדולי ישראל שאמרו שהאמונה דווקא לא מתבססת על התוכן של התנ"ך, אלא על המסורת שלנו בדבר אמיתותו. רבי יהודה הלוי כתב בספר 'הכוזרי' שהאמונה שלנו מתבססת על כך שאי אפשר לזייף אירוע היסטורי בסדר גודל של עם שיוצא מעבדות לחירות וזוכה לחוויה נבואית בהר סיני. זה פשוט לא משהו שאפשר להמציא בוקר אחד ולשכנע את כולם שהוא קרה לאבותם. יוצא שאנחנו לא מאמינים בניסים וביציאת מצרים בגלל שכתוב בתנ"ך שהם קרו; אנחנו מאמינים בגלל שההורים שלנו לימדו אותנו שהתנ"ך הוא אמת, כפי שההורים שלהם לימדו אותם וההורים שלהם לפניהם - עד תקופת התנ"ך עצמה. אחרי שאנחנו כבר מאמינים שהתנ"ך אמת, ממילא אנחנו מאמינים במה שכתוב בו - בריאת העולם, יציאת מצרים, וכו'.
התגשמות נבואות
בימינו הרבה יותר קל להאמין מאשר בתקופת הגלות. רק צריך לפתוח את ספרי הנביאים ולקרוא קצת, ואז לסגור את הספר ולהסתכל סביב. ממש אפשר לראות איך הנבואות התגשמו מול עיננו - החורבן, הגלות הארוכה ונצחיות עם ישראל בתוך כל הקשיים; ובסופה של הגלות - נחמה, קיבוץ גלויות וגאולה. קשה לתאר אדם מספיק חכם כדי לנחש בהצלחה את עתיד עם ישראל אלפי שנים קדימה.
ההשפעה של התנ"ך
בימינו כמעט ואין חֲבָרוֹת ותרבויות בעולם שלא הושפעו במידה מסויימת מהתנ"ך. עד כמה שאני יודע זהו הספר היחיד בהיסטוריה שהשפיע בצורה רחבה כ"כ. אפשר להגיד שהתנ"ך הוא הספר היחיד שממש שינה את פני האנושות כפשוטו. אם ניקח בחשבון שהרבה מאוד אנשים חכמים מאוד כתבו המון ספרים במהלך ההיסטוריה ובכל זאת רק התנ"ך השפיע בצורה כזו - כנראה שיש הבדל מהותי בין ספרים אחרים לתנ"ך.
להרחבה, ראי גם שו"ת 1089.
מקווה שעזרתי,
יוני