ש.
היי, תודה על הכל קודם כל!
מגיל צעיר חונכתי להאמין שהקדוש ברוך הוא קיים, הוא דואג לנו וכל זה. כשנכנסתי לתיכון (ישיבה תיכונית) הרמה הרוחנית שלי עלתה וגם האמונה, התחלתי להאמין יותר בזה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותי, שהוא אבא של כולנו, התחלתי יותר לבטוח בו ולשים את כל דאגותיי עליו.
אני מחלק את זה לשני סוגי אמונה: סוג ראשון - אמונה שהקדוש ברוך הוא קיים, שהוא הראשון, היחיד והוא שליט העולם.
סוג שני - לבטוח בו, להאמין שהוא דואג לי, שהוא אוהב אותי ושהוא יקבל אותי למרות כל החטאים והנפילות שלי.
לאחרונה, אני לא יודע למה- הסוג השני פשוט מתחיל להיעלם לי. כאילו כמובן שאני עדיין יודע שהוא אוהב אותי וכל זה, ואני כן מאמין בזה עדיין וזה כאילו נמצא לי בתת מודע אבל אני כבר לא חושב על זה יותר מדי.
כאילו למשל כשיש לי איזה קושי אז אני כבר פחות פונה אליו ויותר "מסתמך על עצמי", או למשל כשאני חושש ממשהו או דואג או למשל חושב על העתיד ועל דברים שאמורים לקרות לי בוודאות (למשל צבא או חתונה) אני פשוט פוחד שהוא לא רוצה שזה יקרה והוא לא יתן לזה לקרות (=אני לא בוטח בו).
כאילו הסוג השני הזה מתמסמס לו לאט לאט ונעלם אצלי (אבל עדיין נשאר בתת מודע שלי). אני לא יודע ממש איך להסביר את זה, מקווה שהבנתם.
אשמח לתשובה, תודה רבה🙏🙏
ת.
שלום לך אח יקר! 😊
אני בטוח שהקב"ה ממש אוהב את השאלה שלך, את הרצון להרגיש את האמונה בד', את הביטחון בו, מעבר לידיעה היבשה שהוא מנהל הכל.
אני מרגיש שהשאלה שלך מגיעה ממקום מאוד טוב, ומכאן אפשר רק להתקדם. בעצם, יש כאן שתי נקודות:
א' - זה בסדר שאני לא מרגיש שאני בוטח בו?
ב' - איך אפשר להרגיש את הביטחון בד'?
א'. זה בסדר? 🤷♂️
כדי לענות לשאלה הראשונה נשאל קודם כל - מהי אמונה? באמונה יש שכל - ידיעה שד' קיים ומשגיח. יש גם רגש - התחושה שלי שד' נוכח בחיים שלי, שהוא שולט בעולם הזה.
בשני הדברים האלה יש צד של חיסרון - ידיעה שכלית - תמיד אפשר לדחות עם הוכחות שונות. בנוסף - מאוד קשה לחבר בין הידיעה שד' קיים לחיים האישיים שלנו. בשביל זה בא הרגש - לקשר את הידיעה שד' משגיח לחיים שלנו.
אבל גם ברגש יש חיסרון - הוא לא יציב. רגשות הם דבר שלפעמים קיים ולפעמים לא, ואין לנו שליטה ישירה בהם.
אם כן - אמונה אמיתית חייבת להיות גדולה יותר. אמונה היא הכרה של חיים; אנחנו פשוט פוגשים את הבורא בעצם קיומנו. לפעמים במפגש מלווה ברגשות - וזה מדהים, ולפעמים הוא קיים רק בתת-מודע שלנו - וגם זה בסדר.
ב'. מה אפשר לעשות? 🤷♂️
זה לא קל להיות עם אמונה ש'שוכבת' בתת מודע בלי להיות נוכחת בחיים שלנו. זה גם לא נכון להישאר שם ולא לעשות דבר. כשמרגישים ככה - אנחנו צריכים לחפש מה אנחנו יכולים לעשות כדי שד' יהיה נוכח בחיים שלנו.
אז מה עושים?
אתן כמה עצות להצלחה, מוזמן להשתמש במה שמרגיש לך נכון.
🤠 קודם כל - תאמין בעצמך שבסוף זה יגיע, גם אם לא עכשיו - אם לא תרפה - בסוף תרגיש שד' נוכח בחיים שלך. עצם הרצון התמידי להרגיש אותו מקרב אותך אליו.
🤠 בנוסף - אפשר ללמוד - ממש לפתוח ספרים - שמדברים על האמונה והביטחון בד'. 📚 מאוד הגיוני שדברים שחיזקו אותך לפני שנתיים לא יחזקו אותך היום, בהתאם לגיל ולמצב החדש שאתה נמצא בו. לימוד תמיד מחדד את הדברים שידענו קודם ומעמיק את ההבנה שלנו. בנוסף לכך הלימוד מחבר אותנו למה שאנחנו לומדים, 'מחיה' מחדש את הידיעות שנמצאות לנו בתודעה הבסיסית.🤓 (רעיונות לספרים טובים: אמונה ברורה - הרב פיירמן; פשוט להאמין - הרב משה רט; אהבת עולם אהבתיך - הרב חננאל אלרן; יש עוד הרבה, מוזמן למצוא מה שטוב לך. אם תרצה לקבל עוד רעיונות - מוזמן לבקש כאן ובע''ה תקבל)
🤠 דבר נוסף - תפילה. 🙏 תבקש מד' שיעזור לך להרגיש את הביטחון בו - עצם הבקשה מחזקת את התחושה שהוא נוכח בחיים שלך.
🤠 התבוננות. תנסה להסתכל אחורה על החיים שלך עד היום - כמה דברים טובים קרו רק בגלל שד' אוהב אותך ודואג לך?
עצם זה שהגעת לישיבה תיכונית שחיזקה אותך - זה לא בגלל שד' גרם שתגיע למקום שטוב לך בו? הקב"ה שם אותנו במקום הכי טוב לנו - אם רק נתבונן טוב נראה את זה - וממילא יהיה לנו יותר קל להרגיש את הנוכחות שלו בחיים שלנו.
🤠 עוד כוח חזק בחיים שלנו זה הדמיון. ממליץ לך לדמיין את החיים שלך מסתדרים בדיוק כמו שרצית - והכל בגלל שד' רצה שיהיה לך טוב. זה יכול ממש לעזור להרגיש שדברים באמת יקרו ככה.
מתפלל לד' שהדברים יעזרו לך.
מוזמן תמיד לשאול עוד.
רועי.