ש.
הייייי!!
מה קורה?
יש לי שאלה די מוזרה....
אני נקשרת לאנשים ממש בקלות, עכשיו זה באמת דבר טוב אבל לפעמים זה קצת עובר את הגבול... אני אתן דוגמא: אם מישהו מחייך אליי ברחוב אני ארגיש ממש קשורה אליו, גם אם אני בכלל לא מכירה אותו ולא יודעת איך קוראים לו... כשאני אומרת שאני נקשרת אל מישהו זה די אומר שאני אוהבת אותו ושאני אהיה מוכנה לעשות בשבילו המון דברים... יש בזה משהו טוב אבל זה מוגזם לגמרי ואני לא יודעת מה לעשות...... אשמח לעזרה
ת
שלום לך!
קראתי את השאלה שלך והמילים נעתקו מפי!
איזה מצב מורכב! בעז"ה שהתשובה שלי תהיה נכונה ורלוונטית.
לפני הכל והכי חשוב- לצערי, אני לא מכירה אותך או את הסיטואציה שאת מתארת מספיק טוב כדי שהתשובה שלי תהיה חד משמעית יעילה. מאד יכול להיות שאפספס את הכיוון הנכון לפעול בו.
לכן, הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות למען עצמך, ולמען שלוות הנפש שלך הוא לפנות לאדם בוגר שאת סומכת עליו- הורה, מורה, יועצת או כל אחד אחר. רק הם יוכלו לעזור לך באמת.
אבל בכל זאת, אנסה לענות כמיטב יכולתי.
את מספרת שאת נקשרת לכל אדם ברחוב. קשוח. אבל- יש בזה גם דבר טוב. יש לך יכולת אמיתית לאהוב ממש כל אדם מישראל! 🥰 אשרייך, והלוואי שאצליח בעצמי להגיע למצב כזה.
הבעיה היא שהתכונה הזאת של אהבת הזולת מוגזמת.
מה עושים?הרמב"ם (הלכות דעות פרק א, סעיף ג) אומר שכאשר תכונה מסוימת באדם היא מוגזמת- עליו ללכת לקיצון השני, ורק כך יוכל לבחור להשתמש בתכונה הזו בצורה הנכונה.
מה זה אומר? קודם כל לפני הרמה הפרקטית – תנסי להבין מה גורם לך להיקשר כל כך לכל אחד?
האם זה בעצם מילוי של חוסר בחברה? (גם אם יש לך הרבה חברות, יכול להיות שמשהו בקשר מפוספס)
אולי את מרגישה שיש לך הרבה מה לתת, ואין למי?
שאלי את עצמך גם מדוע היקשרות לאדם ישר אומרת לעשות עבורו המון דברים כדברייך?
בסוף לא כל קשר הוא ברמה כזו שאת תעשי הכל בשביל אדם מסוים, גם את מכירה ומחבבת אותו. אציע כאן כיווני חשיבה, אך כמובן שבכלל לא בטוח שהם נכונים לגבייך.
האם את מרגישה שרק על ידי עזרה לאחרים מתקיימים קשרים? שרק כך תקבלי אהבה?
אם התשובה היא כן אז אני רוצה לבשר לך שאת טועה. רק מלקרוא את השאלה המהממת שלך, מהנוסח ומהמחשבה עליה, אני רואה שאת פשוט מהממת! ואני בטוחה שיש בך כל כך הרבה תכונות שאת ראויה ליחס מכבד ומעריך בגללן!
ברור שגמילות חסדים היא ערך חשוב, אבל עלייך להקפיד שהיא נובעת מתוך שוויון ורצון לעזור, ולא מתוך חוסר ביטחון עצמי.
סיבה אפשרית נוספת היא שאת אוהבת את תחושת ההיקשרות. כיף לנו להרגיש שיש לנו מישהו שאנחנו דואגים לו ואכפת לנו ממנו. מישהו שהוא שלנו. התחושה הזו יוצרת מעין אשליית שייכות שאנו משתוקקים אליה.
אולי את פשוט מפחדת מבדידות? אולי קשה לך להאמין שתמצאי חברות רגילה ונורמאלית בעקבות קושי קודם או פשוט חשש מהעתיד.
כיוון אפשרי נוסף הוא שאולי פשוט חסרה לך חברות אמיתית. חברות מצמיחה ומשמחת.
עלייך להבין שאהבה והיקשרות לאנשים גם מצריכות גבולות- ממש כשם שכדי לשתות מים את צריכה כוס.
לא יתכן להיקשר לאדם, ולתת מעצמך מחשבה, כוחות, והשקעה כשהצד השני אדיש לחלוטין לקשר הזה.
לכן אחרי שהבנת מה החוסר הנפשי שגורם לך להיקשר לאנשים אני ממליצה לך להציב גבולות.
זה מדהים שיש לך נטייה טבעית לחבב אחרים, אך את צריכה להחליט מי שווה את ההשקעה, ולמצוא חברות ובני משפחה שיחזירו לך את ההשקעה שלך, ושיהיה להם אכפת ממך.
קודם כל אחרי שביררת לעצמך מהו החוסר שמפריע לך- את יכולה לפעול על מנת למלא אותו.
אם זה הביטחון העצמי- תעבדי מול עצמך, תמצאי את הכוחות שבך, את הטוב שבך, ותאמיני בעצמך שאת שווה יחס מכבד ושווה.
אם הסיבה היא הרצון לחוש את חווית ההיקשרות – נסי להפנים שהיא אך ורק אשליה. אין דבר כזה להיקשר לסתם אדם ברחוב- זו לא היקשרות אמיתית, ולא אהבה אמיתית. עדיף לך לשמור את הרגשות והאנרגיות לקשרים אמיתיים.
אם הסיבה היא פחד מבדידות שוב- עלייך לעבוד מול עצמך. עלייך להבין שגם אם כרגע נראה שאין לך חברות רצינית, או שבעבר היה לך קושי עם חברויות- זה לא אומר שהמצב הזה יישאר ככה לנצח. מניסיון- גם אם בשלב מסוים בחיים את מרגישה בודדה- זה לחלוטין לא יישאר ככה. רק תחפשי הזדמנויות לחברויות מסביב, תשקיעי בהם, ותראי שהמצב ישתפר.
בנוגע לחוסר בחברויות אמת ארחיב מעט יותר את התהליך (וכמובן שהוא גם מתאים לחוסר בגדול):
תקבעי לעצמך מי האנשים שקשר איתם יצמיח אותך, והם כנראה ירצו לשמור איתך על קשר.
תחליטי לעצמך (על סמך הגיון בריא, הכרות עצמית או ניסיון מהעבר) מהם גבולות ההשקעה שלך, מה צריך להיות בקשר כדי שלא יסחט אותך, ומה זה אומר מבחינתך חברות אמיתית.
חשוב שתביני למה הגבולות האלו קריטיים- הם מצילים אותך מתלות באדם אחר שעלולה לפגוע בבריאות ושלוות נפשך!
אחרי שהצבת לעצמך את הגבולות מגיע השלב הבא, והמכריע. את צריכה לפעול לפי הקיצון השני.
אם אדם עובר לידך ברחוב, מחייך אלייך, ואת מרגישה שאת נקשרת אליו – תזכירי לעצמך מה הגבולות שלך, ולמה יש לך אותם. תכריחי את עצמך שלא לחשוב עליו, ותבהירי לעצמך שאין בינכם קשר!
יותר מזה- תתחילי להגיד לא. אני מניחה שאם לסתם ככה אנשים ברחוב את מוכנה לעזור, אז לאחרים שקרובים אלייך זה הרבה יותר נוכח. לכן, תתחילי להגיד לא סתם ככה. מבקשים ממך משהו- תגידי לא. (אם באמת אין לך בעיה לעשות את זה, את יכולה להגיד ששינית את דעתך. אבל לפחות תגידי לא.)
השלב הבא הוא יחסית יותר רחוק. והגיוני שייקח זמן עד שתגיעי אליו. אני מוסיפה אותו כי אני בטוחה במאה אחוז שאת תגיעי אליו.
אחרי שהצלחת להגיע לקיצון השני- את יכולה להגיע למצב בריא. את יכולה לבחון כל סיטואציה בפני עצמה ולהחליט מתי מתאים לך לעזור, ולהיקשר לאחרים, ומתי לא.
בהצלחה ענקית!
אוריה