ש.
טוב אז זה ישמע קצת הזוי..
אני מרגישה שאני עובדת את ה' מתוך.. פרפקציוניזם.
שכאלו בגלל שבחרתי בדרך הזאת, אני הולכת איתה עד הסוף.
לא כי אני מחוברת לזה, לא כי ככה ה' אמר נטו כדי להיות 100% כי באמת מפריע לי להיות פחות בכל תחום בחיים.
טוב? רע? מה עושים עם זה ?
ת.
הי אהובה,
קודם כל חייבת להגיד שיכולת הזיהוי וההקשבה הפנימית שלך מרשימים מאוד ! איזה כיף לך(:
בחירה 🤷🏻♀️
נשמע מהשאלה שלך (הלגמרי לא הזויה אגב) שאת מרגישה שלא בחרת עדיין בחירה עמוקה בעבודת ה', אלא יש כוח חיצוני שמניע אותך, כוח של ללכת עם דברים עד הסוף.
תדעי, שאת ממש לא היחידה שעומדת במצב הזה ! בעיני, רוב בני הנוער עוברים בצורה כזו או אחרת את השלב בו את נמצאת.
את עומדת בצומת מדהימה של החיים, שבו את נדרשת לבחור באמת בדברים. את נמצאת בשלב בו את לא מסתפקת במניעים חיצוניים, אלא את מחפשת מניע פנימי, חיבור פנימי לדברים, כלומר את שואלת את עצמך -
"איך כל זה קשור אלי?"
וזאת שאלה ענקית ואדירה!
למה עכשיו ? 🤔
לאורך הילדות ההורים שלנו חינכו אותנו לתורה ומצוות, ומכיוון שהיינו בסך הכל ילדים היה לנו רק את הכוח של הרגל. התרגלנו להתפלל כל בוקר, לברך לפני שמכניסים אוכל לפה, ליטול ידיים בבוקר ועוד ועוד. אבל כשמגיעים לשלב בו הזהות שלנו מתעמקת, והיכולות השכליות שלנו מתפתחות, הכוח הזה של ההרגל כנראה לא יחזיק מעמד בפני עצמו, כי אנחנו לא מסתפקים בכוח של ההרגל, אנחנו מחפשים חיבור יותר עמוק. יש אפילו שישליכו את "ההרגלים" האלו אם לא ימצאו את אותו חיבור עמוק. לכן בשלב הזה אנחנו נדרשים לפתח כלים אמיתיים, לשאול שאלות ולדרוש תשובות.
פרפקציוניזם 🧐
נשמע ממך שיחד עם עניין ההרגל משתלב לו ה"פרפקציוניזם" שדורש ממך לעשות הכול מאה אחוז. מה שבעיני דורש עוד יותר לעבוד על ההזדהות בעבודת ה'.
בהחלט יש משהו חיובי בלרצות להיות הכי טובה בכל דבר ולתת את המקסימום שלך. אני מניחה שזה גם מניב פירות ומעיף אותך למקומות גבוהים מאוד, שזה מצוין וכיף גדול.
אבל חשוב לדעת שקיימת סכנה בפרפקציוניזם. הפרפקציוניזם עלול להתיש אותנו מאוד משום שאנחנו עסוקים בלעשות הכול מאה אחוז, מה שמשכיח מאיתנו את העובדה הפשוטה שכמות הכוחות שלנו מוגבלת. אנחנו בסה"כ בני אדם, ולפעמים אנחנו טועים לחשוב שאנחנו אלוקים 😉
אני מאמינה שצורת חיים של "להיות 100 אחוז בכל דבר" לא תחזיק מעמד לנצח. כי אנחנו עלולים לא להקשיב לעצמינו כשאנחנו זקוקים למעט מנוחה מהמרדף, מה שבסוף יתיש אותו מאוד 🥵 ובהקשר של עבודת ה' - יכול להפוך את העבודת ה' שלנו למרה.
לא חבל ? התורה היא מתוקה, היא תורת חיים. לא סתם כתוב בתורה - "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטי, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". ה' רוצה אותנו חיים תורה ושמחים בה ולא קורסים 😉
והדרך לעשות זאת היא ליצור הזדהות פנימית בעבודת ה'.
אז איך יוצרים הזדהות פנימית ? 🥰
✨ לא לפחד לשאול שאלות! 🤔❔
כדאי להתחיל לשאול את עצמך על כל דבר- איפה זה פוגש אותי ? מה אני מרגישה כלפי זה ? ולא לפחד מזה ! יכול להיות שהשאלות האלו פתאום יעלו אצלך כל מיני שאלות חדשות על כל מיני עניינים, וזה מצוין ! כשיעלו לך שאלות תדעי שיש לך עם מה לעבוד 💪🏻
✨ ללמוד 📖
לאחר שעולות לך שאלות, כדאי להעמיק קצת בנושאים האלו או בנושאים אחרים שמסקרנים אותך, לשמוע מה יש לתורה להגיד על כל מיני עניינים שמעסיקים אותך. ואז את תראי איך התורה נוגעת בחיים שלך ממש 😍 וככה תוכלי להזדהות עם הדברים.
ראית שיש נושא שמטריד גם אותך וגם את חברה שלך ? תקבעי איתה חברותא קבועה בספר שמדבר על הנושא ! גם חברותא טלפונית הולך. 📞
או לחלופין לקבוע לעצמך לימוד יומי 🙃
✨ לדבר עם ה' 🗣️
חלק עקרי בעבודת ה' זה הקשר שלך עם הקב"ה. תקבעי לעצמך איזה ערב שאת יוצאת להליכה, ופשוט דברי איתו ! אפילו על השאלה הזו ממש שהעלית בפנינו 🙃
החיבור שלנו לקב"ה בעיני הוא ממש מפתח בליצור הזדהות פנימית עם עבודת ה'. כי אם תרגישי אליו קשר, ברור שהכי תרצי בעולם לעבוד אותו !
✨ להתייעץ עם רב
שווה מאוד להתייעץ עם רב שאת מעריכה, לשאול אותו מה הוא חושב בעניין ולשמוע את העצות החכמות שלו. הוא בטוח מבין בזה הרבה יותר ממנו 😉 זה ממש התחום שלו !
אם אין רב שאת מרגישה בנוח לפנות אליו שווה להתייעץ אפילו עם דמות חינוכית שאת מעריכה.
זהו, מקווה שכיוונתי לדעתך.
בהצלחה גדולה גדולה אהובה ❤️
מוזמנת תמיד להמשיך לשאול 🤗
אביטל חדוה