ש.
טוב הבעיה שלי כזאת-
אני ממש מרגישה הרבה יותר בנוח לשתף ולפרוק לאנשים שמבוגרים ממני ואני מחוברת אליהם.
(מדריכות, מחנכות, מורות שאני מתחברת אליהן, הקומונרית, )
ויש בזה 2 בעיות-
א. אני צריכה את זה בקשר עם החברות שלי, ופשוט אני נעזרת באחרים.. סתם כי נוח לי לקבל עזרה ממישהו חיצוני.
ב. אני מצפה בגלל זה יותר מדי מהאנשים שאני משתפת אותם..
בסוף לא תמיד זה התפקיד שלהם. רובם נחמדים ועוזרים וזה, אבל תכלס זה נטו מנחמדות.
כשאני לא מרגישה בנוח נגיד לשתף מורה זה ישר מתייג אותה אצלי כמורה לא טובה, למרות שזה בכלל לא התפקיד שלה..
קיצור אני אשמח לעזרה:)
ת.
שלום יקרה👋🏼
שאלת שאלה חשובה ועמוקה מאוד 😊 ובאופן אישי זה נושא שנוגע בי מאוד והעסיק אותי הרבה בחיים.
מעריכה מאוד את הכנות שלך, המודעות שלך לעצמך, הפשטות להגיד את הדברים כמו שהם והרצון לברר ולהתקדם.👏🏼
אני לא בטוחה שהבנתי נכון את כל החלקים בשאלה שלך, אכתוב אותם בקצרה (אם לא דייקתי או טעיתי במשהו, מוזמנת לכתוב לנו שוב...).
- את מרגישה יותר בנוח לשתף אנשים מבוגרים ממך שאת מעריכה וזה קצת מונע את השיתוף עם החברות
- את מצפה יותר מדי מהאנשים שאותם את משתפת
- מורות שאת לא מרגישה בנוח לשתף אותן זה מתייג אותם כמורות לא טובות
אנסה לכתוב מה שאני חושבת וחוותי מהניסיון שלי. בגלל שאני לא יודעת את כל הפרטים לעומק, אכתוב נקודות למחשבה, רק את זאת שתוכלי לדעת מה הם הדברים שנכונים לגבייך.
יש את הפתגם ''אין חכם כבעל ניסיון'', בפשט – מי שיש לו ניסיון בחיים ועבר הרבה דברים👵🏼, שווה ללכת להתייעץ איתו, יש לו הרבה ניסיון. ודאי שזה נכון, אבל יש עוד אפשרות להבין את זה – אין חכם כבעל הניסיון, כלומר, מי שיש לו את הניסיון (וגם דבר כמו שלך זה ניסיון) – ה' שם לו את החוכמה בתוכו, הוא החכם בסיטואציה, כי הוא רואה את כל הפרטים והדברים. 🙌🏼
הצורך בלשתף 🗣️
קודם כל, בקשר לנקודה הראשונה, אני חושבת שזכית לדבר נפלא ביותר! ב''ה שיש לך אנשים מבוגרים שאת אוהבת ומעריכה והם כתובת בשבילך לכל מיני דברים בחיים שלך. זאת זכות שצריך להודות עליה לה', הם שליחיו. ואני חושבת שזה שאת מרגישה בנוח לשתף ולפרוק להם זה דבר טבעי וטוב. הרבה אנשים היו רוצים להרגיש בנוח כמוך.
אני חושבת לגבי כל הדברים ששאלת שצריך קודם לנסות לחשוב על עניין השיתוף, למה יש לי צורך לשתף? ממה זה נובע? וכו'
באמת יש כמה סיבות לצורף לשתף : יש שיתוף שמבקש עצה לגבי התלבטות או דילמה בחיים, יש שיתוף בשביל לפרוק דברים שיושבים על הלב, יש שיתוף בשביל לעשות סדר במחשבות כשמרגישים מבולבלים, יש שיתוף בשביל להרגיש נורמלי, שאני בסדר, יש שיתוף בשביל השיתוף – סתם שכל אחד משתף מה עובר עליו – בדרך של שמאל טוק, יש שיתוף בשביל להרגיש ראויה או אהובה וכו' וכו'.
מול החברות👥
מכיוון שאני לא מכירה אותך, אני מעלה פה כמה אפשרויות...🐾
יכול להיות שכן יש לך שיתוף עם חברות, שיתוף כזה אולי יותר 'סתמי', שמאל טוק, סתם שמספרים חוויות. אבל אצלך זה לא מוגדר כשיתוף ולכן את מרגישה שאין לך שיתוף עם חברות שלך. אולי זה עניין של הגדרות אישיות שלך, איך שאת רואה את הדברים. באמת לכאורה שיתוף ''משמעותי'' נראה ומרגיש יותר שיתוף מאשר ''שיתוף סתמי'' אבל שניהם זה שיתוף.
בנוסף, אני חושבת שכדאי בדברים שבנפש לזרום וכמה שפחות להגדיר🤹🏼♀️, כתבת שאת צריכה את השיתוף בקשר של חברות שלך, למה לפי דעתך את צריכה? אולי זה לא בהכרח. אני חושבת שזה בסדר גמור ויש חברויות כאלה שיש בהם פחות שיתוף או שיתוף חד צדדי, זה תלוי באופי של האנשים והחברות, והכל בסדר עם זה.
בסוף חברות זה מפגש של נשמות, כל מפגש כזה הוא משהו אחר לגמרי, והכלל היחיד – שאין כללים בחברות, כל אדם זה עולם ומלואו וכל חברות זה משהו אחר לגמרי, כדאי לא להשוות, כמה שפחות להגדיר וכמה שיותר לתת לנפש לזרום.
מצד שני (אני מקווה שזה לא יבלבל אותך ותדעי לדייק לעצמך מה נכון לגבייך...) יכול להיות שיותר נוח לך לשתף אנשים מבוגרים, שלא בגיל שלך, לא איתך בכיתה וכו' כי זה סוג של 'בריחה' מלשתף חברות. יכול להיות שיש איזה משהו שמונע ממך לשתף חברות (זה יכול להיות מהרבה מאוד סיבות) . אם זה מקומך הנפשי, אני חושבת שכדאי לעשות שתי דברים במקביל : 1. לנסות בהתחלה בדברים קטנים לשתף קצת בכוח. אני מאמינה שדברים שהם בעיקרון טבעיים, אם מתחילים אותם קצת מאולץ בסוף זה הופך להיות טבעי. 2. לנסות לברר עם עצמך מה חוסם או מונע ממך לשתף חברות, זה יכול להיות חשש – שאת פוחדת שהיא תגלה את מה ששיתפת לאחרים, יכול להיות אי נעימות וכו' וכו'.
ציפייה ממי שאני משתפת אותו👣
קרה לי הרבה פעמים אחרי ששיתפתי דברים אישיים ועמוקים, שרגע אחרי אני מרגישה קצת חוסר פרטיות, קצת חשופה, לפעמים אפילו קצת בדידות או ריקנות מסוימת. מזדהה עם זה?
אני חושבת שבעומק של הדברים, כשמשתפים מישהו אחר בדברים אישיים ומשמעותיים משהו ממני ''נשאר'' אצלו, לפחות בהרגשה. בהקשר שלנו, זה שאנחנו משתפים מישהו – הוא עוזר לנו, מקשיב, מפנה מזמנו, מייעץ. אבל אני חושבת שזה לא חד צדדי, יש גם צד שני, שזה שבחרנו דווקא אותו לשתף, וסיפרנו משהו אישי או משמעותי, אחרי שכביכול ''הקרבנו קצת'', אז הצד השני גם קצת מחויב לנו. זה לא דברים שהם על פני השטח, יותר בתת מודע, בנימים הדקים.
אז מה עושים עם זה?🪗🎷
אני חושבת שקודם כל המודעות לזה היא חשובה ונותנת הרבה, עוד בלי לעשות כלום עם זה.
בנוסף, אני חושבת שאולי כדאי להגדיר מראש לעצמנו בשביל מה אנחנו משתפים עכשיו (כמו שאמרנו בהתחלה, שיש הרבה סיבות לשתף).
נגזר מזה שתי דברים : 1. לפי הסיבה והצורך שלי לשתף, אני ישתף מראש בדיוק או כמעט בדיוק לפי הצורך. 2. כשאני יודעת למה אני צריכה עכשיו לשתף, זה בדרך כלל יפחית את הציפייה מהאחר. הרבה פעמים אנחנו רוצים לשתף בשביל לעשות סדר במחשבות או בשביל לפרוק. ופה עצם השיחה עונה על הציפייה מהשני.
ואולי דבר נוסף שיכול לעזור, לבחור באופן מודע משהו אחד, פרט קטן, שאת לא משתפת בכוונה, זה משאיר את ''הסוד'' אצלך ויכול להיות שזה יעזור שתהיה פחות ציפייה.
הערה חשובה: אני חושבת שיהיה טוב אולי לעשות את מה שכתבתי באופן זמני⏰, עד שתרגישי שהדברים יותר מתאזנים אצלך בנפש. זה לא דברים כ''כ טבעיים, זה טוב רק לתקופה זמנית לפי דעתי.
לגבי התפקיד של האנשים, כתבת שהרבה פעמים זה לא תפקידם וזה רק מנחמדות. אני חושבת שזה כן התפקיד של אנשי חינוך – קומונרית, מורות, מדריכות וכו', הם שם בשבילך ובדרך כלל הם שמחות להיות שם בשבילך. את מצידך יכולה לגשת לדבר, ואם לא נוח להם הם יכולים להגיד שאי אפשר או בפעם אחרת...
כשאני לא מרגישה בנוח לשתף...😶
כמו שאמרנו מקודם, שכל מפגש בין אנשים הוא חיבור בין נשמות וכל מפגש כזה הוא אחר לגמרי. הרגשת נוחות היא חלק מזה. יש אנשים שנוח לך איתם ויש כאלה שלא, יש בנות שאת חברה טובה שלהן ויש בנות שלא. למה זה ככה? כי ככה זה. כי חיבורים בין אנשים ונשמות זה פשוט קורה או לא קורה.
זה טבעי ונורמאלי לחלוטין שיש אנשים שאני לא מרגישה בנוח לשתף אותם. יותר מזה, זה אפילו בריא מאוד. כשאני לא מרגישה בנוח ולא רוצה לשתף מישהו, מה זה אומר? זה אומר שיש לי עולם פנימי, מחשבות אישיות. ואני יודעת שהם יקרות וחשובות ואני לא מוכנה להכניס כל אחד לתוך העולם שלי הפנימי. כשאנחנו משתפים זה בדרך כלל לאנשים שאנחנו אוהבים, מעריכים וסומכים עליהם, כי יש משהו בשיתוף שאנחנו מאפשרים לשני להשפיע עלינו, לעזור לנו בהתלבטות מסוימת וכו'. אם כולם ידעו עלינו הכל – לא נצליח להיות אנחנו, נהיה מושפעים לגמרי מהחוץ. בקיצור, כשאת לא מרגישה בנוח לשתף, זה אומר שיש לך הרבה פנים, תשמחי בזה.
ועוד נקודה למחשבה, הרבה פעמים אנחנו רוצים לשתף גם בשביל להתקרב. אבל אפשר לגמרי ללמוד ממורות ולקבל מהן הרבה מאוד גם בלי קשר אישי ומלא שחנשי''ם ושיתופים. בוודאי שזה גם דבר מדהים וחשוב, אבל בעיני דווקא טוב שעושים את זה עם אדם – שתיים ולא עם הרבה מורות, מדריכות וכו', זה לפעמים מבלבל וגם יכול לתת הרגשה שאין לך חשיבה שלך עם עצמך, את כולך נמצאת אצל הרבה אנשים...
מקווה מאוד שקצת עזרתי ולא בלבלתי. בהצלחה רבה במסע הזה שלך, סומכת עלייך שתשבי עם עצמך ותחשבי ממה שכתבתי נכון וקשור אלייך ותדייקי את הדברים עם עצמך.
הרבה אור ושמחה! נועה