ש.
למה צריך להתחתן?
לא, ואני לא שואלת בקטע הלכתי. ברור לי שלפי היהדות חייבים להתחתן בשביל קשר מהסוג הזה - כי שמירת נגיעה וכל היוצא בזה וילדים וכו'... אבל אני שואלת מבחינת מה בדיוק זה אומר. מה ההבדל בין לחיות כבני זוג, לבין פשוט להתחתן? בפועל קורים שם אותם דברים
פעם חשבתי שזה עניין של מחויבות אחד לשני. אבל אז אחותי (שהיא דתלשית, יש לציין) העלתה את הנקודה שבאותה מידה אפשר גם בממסד נישואין להסיר מחויבות ולנתק קשר ברגע
קיצר... כל העניין מטריד אותי. מרגיש לי כאילו זה מנפץ את הבועה שחייתי בה במשך שנים
ת.
שלום יקרה!
השאלה שלך ממש חשובה! בטח שמעת הרבה פעמים שחתונה זאת האפשרות היחידה לזוגיות טובה ונכונה, וחשוב באמת לברר למה זה ככה, במיוחד כשיש טענה חזקה נגד.
אז לשאלתך-כמו שכתבת. מחויבות (או בשם הרחב יותר, ברית) היא בהחלט הגורם המשמעותי שמבדיל בין סתם חיים משותפים לבין זוג אמיתי, ומיד ארחיב לגבי זה.
לגבי הטענה של אחותך, היא אומרת שבתכלס גם אחרי שהתחתנו אנחנו עדיין בשניה יכולים להתגרש או שיהיה חוסר אמון אחד בשני. אבל אם זה באמת ככה- איך זה שעדיין אנשים בלי מחויבות לדת ממשיכים להתחתן? לכאורה סתם כאב ראש מיותר..
✨אז מה הגורם להבדל?
תדמייני לעצמך שכל בוקר את קמה, וצריכה להתחיל מאפס ולבחור הכל מחדש. כל בוקר מחדש את צריכה לבחור במשפחה שלך, בשירות לאומי/ אולפנה, לבחור מחדש מי יהיו החברות שלך.. לכאורה זה המצב האידאלי, לא? שיש לי תמיד בחירה ושום דבר לא מובן מאליו בשבילי?
יכול להיות שבמבט ראשון זה נשמע טוב. אבל אם ננסה לחיות ככה, נראה לי נגלה שאי אפשר לחיות חיים כאלה באמת..
בעצם זה שאני קמה בבוקר ויודעת כבר שזה השירות שלי, שאלה החברות שלי ושזו המשפחה שלי- לכאורה לקחתי מעצמי את הבחירה. אבל בעצם מה שעשיתי הוא לתת לעצמי את המתנה של המחויבות. המשפחה שלי תמיד תישאר המשפחה שלי גם אם לא כל הזמן הכי נוח לי במחיצתה. אני יכולה לשתף חברה בדברים אישיים או לסמוך עליה כי אני יודעת שהיא לא צריכה להתלבט אם היא רוצה להיות חברה שלי ולתמוך בי, ברור לה שכשאני צריכה אותה היא לגמרי שם בשבילי.
אז מה שכתבנו כאן- זה ברית, וזה מה שקורה בכל כניסה לקשר כלשהו. גם סתם בני זוג, ברגע שהם מחליטים להפוך לזוג- הם נוטלים מעצמם הרבה מחופש הבחירה כדי שיוכלו לסמוך אחד על השני, וככל שהם ייקחו מעצמם יותר את הבחירה, והעובדה שהוא הבן זוג שלי תהיה יותר מוחלטת בשבילי- כך הברית שלנו תהיה עמוקה ומשמעותית יותר.
בתרבות שלנו, ההבדל הגדול ומה שגורם לחתונה להיות משמעותית יותר מסתם חבר וחברה הוא המחויבות החיצונית והממשית. יש הרבה דברים מוחשיים שגורמים לזוג להיות חלק מהברית. יש טקס ומסיבה שכל הקרובים יודעים ממנה ושותפים לה, חותמים על כתובה (שהיא בבחינה מסוימת הסכם ממון), לאישה (ובהרבה זוגות גם לבעל) יש טבעת שהם עונדים אותה כל היום, והיא סמל לזה שהם כבר בברית רק עם הבן זוג שלהם. כל הדברים האלה, יוצרים בבני הזוג מקום נפשי מתקדם יותר. לגמרי לגמרי בחרתי במי שעומד כאן לידי, אין יותר שאלות. וכשאין שאלות, הלב פנוי לגמרי לעבוד על הקשר, לשמוח בו לגמרי, להתקדם איפה שאפשר.. לא תקועים כל הזמן בנקודת הפתיחה.
המשמעות של המילה קדוש היא נבדל. בקידושין אנחנו בעצם מבדילים את העצמנו מכל השאר, וכך יש מקום אמיתי של הביחד שהוא רק שלנו.
תדמייני לעצמך אישה נשואה שקשה לה בזוגיות עם בעלה, ועולות לה מחשבות על גירושין. אבל אז היא מסתכלת על היד שלה ורואה את הטבעת. ובדרך חזרה מהעבודה היא פוגשת מישהו שהיה בחתונה שלה, ומרגישה את האי נעימות שתהיה לה אם באמת היא תתגרש. ואז היא חוזרת הביתה, ורואה את הסכום שבעלה התחייב לה במקרה של גירושין, ונזכרת גם כמה הוא מוכן להשקיע בה, ומבינה גם את השלכות הכלכליות של זה. הסיבות שנתתי כאן קצת נמוכות, וב''ה נראה לי שלרובנו הסממנים החיצוניים גורמים להרגיש מחויבות מסיבות יותר גבוהות מזה. אבל יש מקרים קשים יותר, ושם כבר מה שעוזר זה רק הסיבות הנמוכות. אבל הסיבות הנמוכות האלה הן מה שגורם לקשר להתחזק בחזרה ולרצות שוב להעמיק את הברית. (זה בדיוק כמו יראת העונש, יראת החטא ויראת הרוממות של הרב קוק אם את מכירה).
אז נכון, יש כאלה שמצליחים לא רק להיות מחויבים זה לזה אלא ממש להיות בברית אחד עם השני גם בלי חתונה. אבל אם נסתכל במציאות התרבותית- אני מניחה שנפשית, יותר קל להיפרד מחבר מאשר מבעל. בעצם זה שבחרתי במודע להתחתן עם מישהו- החלטתי למסד את הקשר. לקחת מעצמי את האופציה להתלבט לגביו כל יום מחדש, ולהיות בטוחה שהוא האיש שלי לכל החיים, גם אם יהיה קשה. וכל הסימנים החיצוניים שעשיתי ומלווים אותי כל הזמן, עוזרים לי גם להיזכר כל פעם מחדש שזה האיש שאני רוצה, אותו אני אוהבת ובו אני רוצה להשקיע כדי לאהוב אותו יותר.
ואחרי כל מה שכתבנו, עדיין יש את האפשרות של גירושין, וזה כדי שבסוף תישאר לאדם הבחירה. הבחירה זה עקרון יסוד של העולם ומעלת האדם. האדם בוחר בנישואין לשלול מעצמו את הבחירה בכל רגע ולהתחייב לאדם אחד. אך הוא יוכל לשנות את בחירתו זו אם ירצה.
ועוד משהו קטן- הילדים. גם בתרבות מקובל שמביאים ילדים רק אחרי החתונה. נראה לי שזה בדיוק מאותה סיבה- אנחנו רוצים שיהיה לילדים שלנו עוגן בטוח, יציב ומוחלט.
כל מה שכתבתי כאן הוא רק מבחינה תרבותית. אבל בעיני, מה שנותן לזה את המשמעות הכי גדולה- פשוט ככה ה' ציווה. הוא ברא את העולם הזה ואת הדרך הכי טובה לזוגיות, והוא מדריך אותנו- רוצים זוגיות טובה? שמרו נגיעה לפני החתונה, ותתחתנו. רק ככה תהיה לכם זוגיות הכי אמיתית ומאושרת שאפשר.
יותר מזה- כשזוג נשוי נפרד זה הרבה יותר כואב מאשר חברים. זה בית. המזבח מוריד עליו דמעות. אי אפשר להתחתן מחדש עד שאין גט. הנישואין הם משהו נוכח ומוחשי, וצריך לנתק אותו כדי לאפשר לבני הזוג להתחתן מחדש.
אם יש עוד שאלות שעולות לך או תובנות ודברים אחרים מתוך שיחה והתבוננות באחותך- מציעה שיהיה לך מחנכת/ רב להתייעץ איתו ולברר את הדברים..
מאחלת ומתפללת בשבילך ובשביל כולנו שתהיה לנו זוגיות נאמנה, אוהבת, בטוחה, וכזו שתהיה ברית עולם!!!
מוזמנת להמשיך ולשאול אם הדברים עדיין לא ברורים או התיישבו על הלב..
חן❤️