*ש.*
היי יש לי שאלה בנוגע לשליחות. תודה מראש ;)
אני באמת רוצה למלא את השליחות שלי אבל כמה שאני מנסה זה רק מייאש יותר. אפילו אם הבנתי מה השליחות שלי, במה אני טובה, איך אני יכולה להוציא אותה אל הפועל? גם האדם שהכי טוב במשחק צריך ללמוד במקום נחשב, לעבור מלא אודישנים ורק אז אולי הוא יתפרסם ויפיץ את השליחות שלו. אם זו השליחות שלי אז למה ה' לא נותן לי פשוט להפיץ אותה וככה יהיה טוב לכולם וזהו? הרי זה לא מה שהוא רוצה מאיתנו? וגם אם זה לא כל כך קל, אולי בכלל טעיתי וזו לא השליחות שלי? יש עוד כמה דברים שאני טובה בהם אבל אם ככה אני בחיים לא אוכל לדעת!
*ת*
את התשובה לשאלה הזו נפרק לכמה חלקים.
החלק הראשון – *תכלית הידיעה - שלא נדע*.
לשמחתנו, אין ביכולתנו לדעת את שליחותנו האישית בעולם הזה, אלא בידינו רק לפעול, להוסיף כמה שיותר אור וטוב בסביבתנו, להמשיך להעניק לסביבה ולבטא את השליחות הבסיסית של האדם הישראלי בעולם הזה – להוסיף טוב, לתקן עולם במלכות שדי. מעמד נפשי שכזה מביא איתו סבלנות ואורך רוח, נינוחות ורוגע מועט, "לא עליך המלאכה לגמור". בסופו של דבר, אנחנו עושים את הטוב ביותר שביכולתנו, אבל בלי שום לחץ, אלא מתוך רצון להיטיב ולפעול.
החלק השני – *השליחות הייחודית שלי*.
אם כן, לשם מה נוצרתי אני? מה המיוחד שבי? או בלשונך – מה השליחות שלי? שוב, את השליחות האישית לעולם לא נדע בצורה מוחלטת וגמורה, אבל ביכולתנו לכוון את מעשינו לאור כשרונותינו, מסלול חיינו ושאיפותינו.
אם את מזהה בעצמך כשרונות אדירים בשירה – עופי על זה (כמובן, בגדרי ההלכה וההגיון)! אם בתורה חפצך – תהגי בה יומם וליל!
חשוב לציין - לרוב בני האדם אין שליחות הדורשת פרסום גדול בחוצות העיר (וכן בטלוויזיה או בכל מדיה אחרת). רוב האנשים נולדו כדי להוסיף את אותו הטוב, אבל בצורות הפשוטות שלו - חיים של עבודת ד', של רצון להתקדם, של משפחה והתמקדות באחר, כאשר חיים שכאלה הם שליחות עצומה כשלעצמם.
הקמת בית יהודי בישראל, היא דבר גדול, ולא פשוט כלל, המוסיף אור וטוב, צניעות, טהרה וקדושה לעולם, ומהווה נדבך משמעותי בהופעתו של העם הגדול שלנו. *גדלות לא מחייבת פרסום*, ואולי אפילו ההיפך - המעשים הגדולים ניכרים בגדולתם דווקא כשאינם מתפרסמים (כמתן צדקה בסתר). "האנשים הגדולים נגשים למעשים הקטנים בדרכים של גדלות" (הראי"ה קוק).
החלק השלישי – *עניין העבודה.*
"אדם לעמל יולד". אחת ממעלותינו כבני אדם היא היכולת להוציא את הכוחות הטמונים בנו אל פועל המציאות הנגלית. מסביר המהר"ל מפראג שזו משמעות שמנו, כמו שהאדמה מצמיחה את הזרעים הטמונים בה, כך האדם (שנוצר מן האדמה) מצמיח את הכוחות הטמונים בו. עלינו לעבוד, לעבד, לעמול, על אישיותנו, על עצמנו, על חשיפת נשמתנו, בעולם הזה, בכל הכלים – וד' הטוב יוביל אותנו בכיוון הנכון.
בהצלחה אדירה וד' עמך גבורת החיל!
ישראל-אבישי באואר, רב במכינת "לפידות-אמונה",
0525019653