ש.
היי, אני שביעיסטית ולפני כמה ימים קיבלתי צו גיוס. אני נחשבת חכמה ואני מחוננת, עשיתי חמש יחידות פיסיקה וחמש יחידות מחשבים ואני מזומנת למיונים של יחידת 8200. אני מאוד רוצה ללכת לשם, גם מבחינת התפתחות אישית, תרומה למדינה (עם כל הכבוד, חיילים וחיילות ב 8200 תורמים יותר מאיזה בת שירות מסכנה שגוזרת בריסטולים, עם כל ההערכה שבדבר).
גם אחרי השחרור זה מאוד יעזור לי בעתיד, וממש לא מתאים לי ללכת לשירות לאומי ולעבוד עם ילדים, קשישים וכו'. ואני מרגישה שאני לא אממש את עצמי ואת היכולות שלי בדרך הזאת, והיחידה גם עם הרבה נשים. אני מבינה רבנים שלא חושבים שבנות צריכות ללכת לקרבי, אבל למודיעין באמת שאני לא מבינה. העולם התקדם ונשים לא פחות חכמות מגברים. אפשר להתקלקל בכל מקום, ולשמור אותנו הבנות הדתיות במקום סגור זה פוגע בנו וגם בצבא. בקיצור - למה לא ללכת לצבא?
זו יחידה נשית, הרבה יותר תרומה למדינה ומימוש עצמי. תודה מראש!!!
ת.
שלום וברכה!
האמת, שאני ממש מזדהה עם השאלה שלך. אמנם אני לא אישה (וגם לא עשיתי חמש יחידות מחשבים..), אבל כשאני מנסה לחשוב מה הייתי עושה לו הייתי ניצב מול צומת כמו שאת מתארת, אני חושב שגם אני הייתי בדילמה הזו. זו אכן מורכבות מסוימת שיש בשירות הלאומי היום, שבסך הכל עוסק בתחום יחסית מצומצם (של חינוך על רבדיו השונים), והתחום לא בהכרח מתאים לכולן/כולם..
אומר את זה בזהירות, אבל אני חושב שאכן בכלל לא מוכרח שתלכי לשירות לאומי במקום לצבא. יש רבנים גדולים שמתנגדים בצורה גורפת לשירות בנות בצבא, אבל יש גם רבנים שמתירים ומיעוטם אף אולי תומך (למי שמתאים לה כמובן).
חשוב לי לפתוח בהקדמה הזו, כדי שנוכל לגשת לשאלה בצורה 'נקייה' יותר - האם ללכת לצבא או לשירות לאומי? לפעמים תחת האיצטלא של 'רבנים אומרים...' אנחנו נמנעים מלעסוק בצורה כנה ואמיתית בשאלה לכשעצמה.
אז מה באמת השיקולים בעד ונגד שירות צבאי (לא אדבר על שירות לאומי, כי לא הייתי שם, וגם ממה שאני מבין לא זה עיקר השאלה)?
נראה לי שאת השיקולים בעד תיארת בצורה מעולה - לאנשים ונשים רבים הצבא מציע שירות בנושאים שהרבה יותר מעניינים אותם וקרובים לליבם, ובמקרים רבים יש תחושה שהשירות גם יותר משמעותי (תחושה שגם אני בהחלט שותף לה, אם כי אני יכול להבין אחרים שחולקים).
השיקולים נגד מדברים במישור קצת שונה. אין ספק שהאווירה בצבא במקרים רבים לא תורמת לעבודת ה' של האדם, אלא להפך. גם האינטרקציה בין בנים לבנות (אני לא יודע מה זה בדיוק אומר שאת רוצה ללכת ליחידה נשית, ובכל מקרה מן הסתם יהיו בבסיס גם בנים), שהמורכבות שלה כפולה ומכופלת כשמדובר גם בחילונים, וגם השיח באופן עקרוני שבמקרים רבים מנוהל על ידי החילונים. לא שמוכרח שיהיה ככה, אבל זה מה שקורה במציאות.
לכן נדמה לי שממש לא בהכרח את צריכה להימנע מללכת לצבא. נדמה לי שחשוב יותר שתדעי לאן את הולכת, ותבואי מוכנה ומודעת. דעי שהצבא הוא מבחן משמעותי לאישיות שלך, גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה אנושית.
הצבא מברר ומזקק את המקום הרוחני שהאדם נמצא בו. אני כמעט ולא מכיר (למען האמת, אני מנסה עכשיו להיזכר ולא מצליח) מישהו שהיה עובד ה' וירד רוחנית בצבא. אמנם, יש אנשים רבים שהמקום הרוחני שהם היו בו היה חיצוני בעיקר - בגלל החברה, בגלל האינרציה, בגלל שנוח. אנשים כאלה מגלים שבצבא החברה והאינרציה והנוחות דווקא דוחפים לכיוון אחר, ומשנים כיוון...
לכן מה שחשוב באמת (והדבר נכון לבנים ובנות כאחד, בקשר לצבא ובלי קשר לצבא) זה הפיתוח המקום הרוחני שהאדם נמצא בו. אם יהיה לך בסיס רוחני חזק, של קשר עמוק לקב"ה, כנראה שהשירות הצבאי לא 'יפגע' בך או יקלקל אותך. אך אם תהיה במקום אחר, של קשר חיצוני יותר לתורה ומצוות, הדבר קרוב לודאי שתצאי מהצבא שונה מאשר איך שנכנסת אליו.
גיל התיכון זה ההזדמנות האידיאלית לבנות את הקשר הזה לקב"ה - לכל החיים, בלי קשר לצבא. הבנייה נמשכת גם אחרי התיכון, כמובן, אבל אלה שנים מעולות להתפתחות הרוחנית הזו.
יש דרכים רבות להתקדם ולהתפתח רוחנית (כמו בכל התפתחות), אבל ברשותך אחרוג בפסקה הזו מהנושא העיקרי של התשובה ואתייחס לכמה דרכים שיכולות להיות משמעותיות להתפתחות הרוחנית שלך.
הדרך הראשונה היא 'בקיאות' - תנסי להיות בקיאה בתורה! במיוחד בתנ"ך, לקרוא כמה פרקי תנ"ך כל יום, אבל גם בתורה שבעל פה - במיוחד ללמוד את המשנה. הקשר לקב"ה ולתורה נובע בין השאר מתחושת 'ביתיות', והביתיות הזו נוצרת בין השאר כשאת 'בעניינים' - יודעת על מה מדברים, לשאול ולענות.
הדרך השנייה היא 'עשה לך רב' - תנסי להתחבר לדמות רוחנית משמעותית. כיום קשה יחסית ליצור קשר אישי עם דמויות גדולות (לצערי הרב ממש), אבל אפשר להתחבר דרך שמיעת שיעורים, שיחות, דרך שליחת שאלות ועוד. יש כמובן דרכים רבות נוספות, אבל נדמה לי שהשתיים האלה משמעותיות במיוחד.
דרך שלישית משמעותית מאוד היא הליכה למדרשה. בנות רבות שהולכות לצבא בוחרות ללכת למדרשה לשנה לפני כן, והן מספרות שהמפגש הזה משמעותי להן מאוד. גם המפגש עם בנות דתיות נוספות שהולכות לצבא, שבמקרים רבים קורה שהן משרתות יחד באותו בסיס, ובעיקר ההעמקה בזהות הדתית ובקשר לקב"ה.
לקראת סיום, חשוב לי לציין נקודה נוספת. נקודה זו יכולה להשתמע כ'נגד' הצבא, והיא אכן שיקול נגד, אבל נדמה לי שלא מדובר בדבר מהותי - אלא בעיקר במשהו שכדאי להיות מודעת אליו.
הנקודה היא שלמרות כל מה שאמרנו עד עכשיו, אין ספק שרוב גדול של הבנות שמשרתות בצבא הן לא בנות שמתחתנות אחר כך עם בוגרי ישיבות (והמבינה תבין..).. יש כאלה שטוענים שהנה ראיה שהצבא מקלקל את הבנות, אבל נדמה לי שזה נובע מדבר נוסף - המקום הרוחני של הבנות שהולכות לצבא מלכתחילה. לכן צריך כל הזמן להיזהר מלבלבל בין 'קשר' לבין 'סיבתיות'. 'סיבתיות' זה אומר שדבר אחד גורם לשני, לענייננו שירות בנות בצבא גורם להן לירידה רוחנית. 'קשר' אומר שבמציאות אנחנו רואים קשר בין שני דברים, לענייננו שירות בנות בצבא וירידה רוחנית, אבל לא בהכרח שהם באמת קשורים קשר מהותי - למיעוט הבנתי, כמו שהסברתי מקודם, נדמה לי שפשוט רוב הבנות הדתיות שהולכות לצבא לא מגיעות עם קשר עמוק לקב"ה.
מאחל לך בהצלחה בכל החלטה שתקבלי, ושתקבלי החלטות שתשמחי בהן!
ישי
נ.ב. אם שרדת עד הסוף ועדיין בא לך לקרוא עוד דברים, ממליץ לך לקרוא גם את הפוסט הזה של הרב אברהם סתיו משנה שעברה:
https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=10215595692515086&id=1523830810