דבר ראשון תודה על כל התשובות המחכימות! אני נהנה מאוד לקרוא אותן, ולשאלה:
למה היהדות מהללת יין כל כך? בגלל פסוקים כמו "אין שמחה אלא בבשר ויין" אבא שלי מכריח אותי לשתות יין בכל ארוחה כדי ש"אשמח" למרות שאני מתחת ל18, וגם בברכות על הנחלות רשום "חכלילי עיניים מיין" ורש"י מפרש שיהיה כל כך הרבה יין שהעיניים של אנשים יאדימו משכרות, וזה ברכה אז נראה שזה דבר רצוי... ואם תגידו שיין לא מזיק כשהוא במידה אז גם סמים קלים אחרים... (כן, יין הוא סם קל לדעתי, ומהגרועים ביותר מביניהם) וגם חובה לקדש על יין או שיכר מדינה וכו' לא נראה לי מאוד אופייני ליהדות להגיד שרעל זה בסדר כל עוד הוא במידה...
או שאולי זה לפי מה שהיה הכי אהוב באותה תקופה? אם זה היה נכתב היום היה רשום שאין שמחה אלא במילקשייק ושוקולד? אשריכם!
ת.שלום!
אתחיל בלומר לך שנהנתי מאוד מהשאלה שלך!
זו שאלה שהעסיקה גם אותי בעבר, וזה באמת דבר שמעורר תמיהה.
מה טוב ביין בכלל? אף אחד לא נהנה בחברת שיכורים! מה זה הדבר הזה?
נחלק את התשובה לכמה חלקים
א. הסברת "אין שמחה אלא.. ויין".
ב. ההכרחה מצד אביך.
ג. הסברת רש"י בפרשת ויחי.
ד. ההשוואה לסמים ומה לעשות בפועל.
אז נתחיל מהמקור שהיה קשה לך:
א. "אין שמחה אלא בבשר ויין"-
אכתוב בלשוני את פירושו של ה'חומת אנך'.החיד"א בפירוש 'חומת אנך' למעשה אומר שזה משל שרומז לת"ח שעוסק "ביינה של תורה" ושמח שמחדש חידושים!
מה זה עוסק ביינה של תורה? בשביל זה צריך להבין מהות ביין.
מהות ביין
היין הוא דבר שמייצג פנימיות.
הוא יוצא מתוך הענבים, אם אדם רואה ענבים, הוא לא רואה יין, אבל אם יסחוט אותם, ויחכה שהענבים יתססו בחביות, אז, ורק אז יראה את היין.
היין כמשל ללימוד תורה הוא למעשה התעמקות בתורה! התעמקות מובילה לזה שגם אם בלכתחילה ראינו דבר אחד (הפשט הפשוט/ ענבים) אם נתעמק, ונשקיע, ונכניס את זה למקום הנכון שממנו זה יכול להתפתח (החביות) יוצאים חידושים! כמו שכל יין שונה (לפחות מעט) מיין אחר, כל יין הוא חידוש!
זה הסתכלות אחת, שאני אישית מאוד מתחבר אלייה, ההסתכלות על היין כמשל מדוייק לפנימיות. (שים לב, שגם היין מוציא מאיתנו פנימיות. נכנס יין יצא סוד!)
אז הבנו שהיין מיוחד יותר ומייצג משהו חשוב ופנימי משאר דברים. אבל איפה השמחה?
1. קודם כל, כך ה' אמר. אם ה' אמר שאין שמחה אלא בבשר ויין, ואנחנו מקיימים - קיימנו מצווה! "ופיקודי ה' ישרים משמחי לב".
2. כשהאדם רעב אין לו יישוב הדעת. לאחר ארוחה טובה של בשר שיש בו גם שומן וגם חלבונים, ויין שהוא גם רטוב ומשתלב מעולה עם הבשר, הוא שבע. הוא השלים את רעבונו. וכשהאדם שלם הוא שמח (כך כותב המהר"ל).
ב. ההכרחה מצד אביך
קודם כל אתחיל ואומר, אם אתה לא מעוניין לשתות יין, אינך מחוייב להקשיב לאביך ולשתות! מצוות כיבוד הורים היא במה ששייך לאב/לאם באופן ישיר. (כמו שאם ההורים מתנגדים ללמידה בישיבה או להתגייסות לקרבי או עם מי להתחתן, אין שום חיוב להקשיב להם בזה. כמובן לסרב בכבוד רב!)
תסביר בכבוד גדול, ובמילים הכי יפות שאפשר, שאתה לא מעוניין לשתות. אם זה מעציב אותך, זה עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה מהמטרה.
ג. רש"י על הפסוק חכלילי עיניים מיין
אשריך! המהר"ל בגור אריה שאל את שאלתך! ואצטט את לשונו: "תמה אני על פה קדוש כמי רש"י, למה נדחק.. כי "חכלילי אין זה דבר טוב, אבל (=אלא) הוא רע מאד להיות לאדם "חכלילי עיניים".. והרי הכתוב מגנה אותם!"... הקושיה על דברי רש"י אמנם נשארת בעינה, אבל בכל זאת פירוש אחר לפסוק הזה מציע המהר"ל:
וכוונת הכתוב כי המקום אשר יקבל היין- יאדים, ויהיה נוטף מן היקבים מפני הריבוי..."
כלומר הכוונה היא לברכה של שפע כלכלי עצום! ולא לשתיינות ושכרות!
ד. ההשוואה לסמים ומה לעשות בפועל
כתבת "יין הוא סם קל לדעתי, ומהגרועים ביותר מביניהם". אתה צודק. יין הוא דבר מסוכן. חז"ל השוו את השיכור לעובד עבודה זרה!
כתבת שלא אופייני ליהדות להגיד שרעל זה בסדר במידה. אז כאן צריך להבין דבר חשוב, שנכון בהרבה דברים בחיים, יכול להיות משהו שכשלוקחים קצת, ואת החלק החיובי זה טוב, והרבה זה רעל!
אתן לך מספר דוגמאות:
א. טלפון. קצת, ושימוש נכון בו, זה טוב! הרבה, ימים שלמים, ושימוש בדברים שלא אמורים להכנס אליהם זה רעל!
ב. תרופה, קצת זה טוב. הרבה זה עלול לגרום נזק בלתי הפיך!
לפי זה, איך מסכימים לנו לקחת תרופות?!
תשובה- צריך לקחת, קצת. מתי שצריך, כמה שצריך. אם צריך!
וגם ביין, בזמנים מיוחדים, זה בסדר. לעיתים אפילו טוב. לא שכרות של איבוד השכל, אבל שתייה שמגבירה שמחה קיימת, ולא כזאת שיוצרת שמחה מלאכותית, זה לפעמים טוב.
ולמה לא סמים?
סמים, אפילו בשימוש בודד גורמים לעלייה קיצונית ברמת הדופמין. דופמין זה מנגנון שיש בגוף שמשחרר את חומר מסויים במוח כשאנו חווים גירויי מסויים (זה יכול להיות שתיית אלכוהול, עישון סמים, אכילה של דברים טעימים ועוד, כמובן שלכל דבר משחרר כמות שונה של דופמין. אנשים משתמשים בסמים כדי להפעיל את המנגנון בעוצמה, משום שההפעלה הזו מענגת אותם. אבל ההפעלה הזאת אינה משרתת שום מטרה הישרדותית (שזו המטרה האמיתית שבגללה יש לנו את המנגנון הזה בגוף.
אם נסתכל במובן ההשרדותי, לדוגמא שתיית מים כשאדם צמא היא מהנה ביותר! הגוף מבין את זה ומחפש אחר עוד מים עד שירווה את צמאונו. אבל בסמים הרמה כ"כ גבוהה כך שהגוף לומד שאפשר יותר מכל דבר אחר שהורגלנו אליו עד היום ומבין שאפשר לעבור את ה"גבולות" שהוא הכיר).
הסמים בעצמים "מרמים" את מנגנון הגמול: הוא מאותת לנו שאנו חשים הנאה בעקבות השימוש בסם, ולכן אנו רוצים לחזור על הפעולה הזאת שוב ושוב. זו פעולה שגורמת לההתמכרות. (כמובן שביין זה גם עלול לקרות משימוש קיצוני. אבל קצת זה בסדר [ואפילו בריא לתפקוד הלב], יין בכמות סבירה לא גורם לכזה שחרור קיצוני של דופמין. בניגוד לסם שכבר משימוש בודד שהגוף [אחרי תחושת הרוגע וההנאה הזמנית] רוצה רק להשוות (ולהעלות) את רמת הדופמין, וחוץ מלהגביר את מנת הסם זה כמעט בלתי אפשרי)
הסמים הם דברים שמוציאים את האדם מהטבעיות שלו, הם גורמים לו לרצות לחצות גבולות.
וגם יין במינון לא סביר עלול לגרום לזה. כל שתייה צריכה להיות מבוקרת מאוד!
האם זה טוב לי? האם זה יועיל לי עכשיו?
אם הגעת למסקנה שכן. עכשיו צריך זהירות גדולה מאוד! להכיר את עצמנו ולדעת מה הגבולות שאנחנו לא עוברים! גם אם כיף וטעים! לשתות מעט. על בטן מלאה. משקה אם אחוז אלכוהולי ברמה שאתה יכול לסבול. ותמיד תמיד לזכור שאפשר וראוי להפסיק כשיש צורך בכך, לא להכנע לאמירות מהחברה שיאמרו שאתה חלש. להפך! החזק הוא מי שיודע איפה צריך לעתור. לא המשוגע!
זה לא מה שאנחנו רוצים בעבודת ה' שלנו. אנחנו רוצים לפתח את הכוחות שבנו! להגביר אותם! לחזק אותם! לשמוח בהם!
והכל צריך להיות בטבעיות. אם לא טבעי לך לשתות, אל תעשה את זה. אם זה טוב לך, תעשה את זה במינון הנכון.
אם אתה מעוניין להרחיב עוד על עניין היין והשתייה - מוזמן להסתכל בספרי החסידות בעיקר (ר' צדוק נתיבות שלום ועוד ועוד) על פורים. כתוב שם דברים נפלאים.
בהצלחה רבה!
משיב נפש. 🐿️🐿️